אזרבייג'אן הולכת ומתרחקת מישראל. מי תקטוף את הפירות?

מערכת היחסים הביטחונית בין ישראל לאזרבייג'אן הייתה במשך שנים מופת של אינטרסים משותפים, שנבנתה לא מעט בזכות הכימיה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא אילהם אלייב. אלא שבחודשים האחרונים הרוחות בבאקו משתנות. לצד משא ומתן מתקדם על עסקאות אסטרטגיות, ישראל מוצאת את עצמה תחת ביקורת חריפה מצד השותפה המוסלמית שמתקרבת לרשות הפלסטינית.

בתעשיות הביטחוניות הישראליות החשש כבר מוחשי: היקף הרכישות של באקו מירושלים הולך ומצטמצם, כאשר במקביל התחרות הגלובלית מעלה הילוך.

המתיחות הדיפלומטית הזו לא נשארת בגדר הצהרות בלבד; היא מחלחלת ישירות לשטח ולמכרזי הענק שעל הפרק. כעת, שתי עסקאות משמעותיות בתחומי הטילאות והחלל מעמידות למבחן את עתיד השותפות הביטחונית - דווקא כשהמתחרות מארצות הברית, מקוריאה הדרומית ומאירופה מזהות את ההזדמנות ומתנפלות על השוק האזרבייג'אני.

תחרות עסקית גוברת מול האמריקנים

שתי עסקאות משמעותיות עומדות על הפרק, אחת כתוצאה של משא ומתן בתחום הטילים, ואחת מבוססת מכרז בתחום החלל. עסקה אחת שנסגרה לאחרונה לאחר מו"מ ממושך של משרד הביטחון עם המקבילים בבאקו, היא עסקת G2G (ממשלה מול ממשלה) שבמרכזה מערכות מתוצרת רפאל: סדרת הטילים הטקטיים ספייק וטילי טורפדו.

מדובר בעסקה נאה המוערכת במאות מיליוני דולרים, אולם האתגרים בשטח מתרבים - ולא רק מסיבות מדיניות. החברות האמריקניות זיהו בשנה החולפת את הפוטנציאל של אזרבייג'אן, ואין מדובר רק בענקיות כמו לוקהיד מרטין, בואינג ו-RTX. בכירים בתעשיות הביטחוניות מזהים בבאקו פעילות גוברת של אונדס האמריקנית. אונדס מונהגת בידי שורת בכירים ישראלים, כשהמצטרף האחרון אליהם ממש בשבוע החולף כנשיא ויו"ר הוא ראש המוסד לשעבר דדי ברנע.

עם זאת, הפעילות של החברה באזרבייג'אן החלה עוד קודם לכן - עם דמויות שכבר עבדו מול באקו בתחום העסקי. כך, למשל, תא"ל במיל' אושרי לוגסי, לשעבר קצין הנדסה ראשי וקצין ההנדסה של פיקוד הצפון, מנהל כיום את הפעילות הביטחונית של אונדס, לאחר שקודם לכן שימש כסמנכ"ל שיווק של רפאל. מעבר לכך, אחד מהיועצים הבכירים של אונדס הוא אלוף במיל' יואב הר אבן, מנכ"ל רפאל לשעבר, שבתקופתו התבצכו עסקאות רבות מאוד עם באקו.

אף שהתעשיות האמריקניות עוד לא נכנסו לשם בהיקפים נרחבים, לאונדס יש יתרון יחסי: עובדים ישראלים שכבר פיתחו קשרים, מכירים את התרבות המקומית ועבדו מול אזרבייג'אן בתפקידיהם הקודמים. אונדס רואה באזרבייג'אן כיעד חשוב. החברה פועלת בכמה אזורים בעולם, ובוחנת הזדמנויות בשווקים שונים.

האפשרות האמריקנית למכור תוצרת ביטחונית לבאקו נפתחה רק לפני כשנה, עם חתימת הסכם המסגרת לשלום בין אזרבייג'אן לארמניה - צעד שהביא להסרת אמברגו הנשק האמריקני.

התחרות לא מגיעה רק מכיוון ארה"ב, וגם קוריאה הדרומית מחזרת אחר אזרבייג'אן כדי למכור לה פריגטות. מדובר בצעד שיצמצם את הצורך במערכות ישראליות, משום שהספינות צפויות להגיע כשהן מצוידות במערכות מתוצרת סיאול.

הסדקים הדיפלומטיים והחזית הטורקית העולה

ברמה הרשמית, באקו נמנעת מלהתייחס בהרחבה לשימוש במוצרים הביטחוניים הישראליים, אך כשיש לה ביקורת - היא דואגת להשמיע אותה היטב. מיד לאחר החלטת ממשלת ישראל להכיר ברצח העם הארמני, אזרבייג'אן פרסמה גינוי חריף, בלמה את מהלך ההכרה הרשמית בכנסת ולא ניסתה להסתיר זאת. היקמט חג'ייב, יועצו הבכיר של אלייב, ציין השבוע כי הצעד עורר דאגה עמוקה בבאקו.

לדבריו, התמיכה באינטרסים של טורקיה, אותה הם רואים כ"מדינה אחות", ניצבת בראש סדרי העדיפויות הלאומיים. "בהוראת הנשיא הבהרנו לצד הישראלי שצעד כזה לא משקף את המציאות ההיסטורית ואינו הוגן. ישראל שקלה ברצינות את העמדה האזרבייג'נית, ואנו מאמינים כי תהליך החקיקה נעצר".

מאז אותו מהלך ממשלתי, שלא הפך לרשמי משום שהכרה ממלכתית מחייבת את אישור הכנסת, האזרבייג'נים דואגים להעביר מסרים גם בערוצים עוקפים - ופתאום מרבים לעסוק בסוגיה הפלסטינית. בין השאר, אלייב אירח את ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד מוסטפא, הביע "תמיכה במדינה פלסטינית שמזרח ירושלים היא בירתה", והתחייב לסייע כלכלית לשגרירות הפלסטינית בבאקו. חג'ייב אף התייחס לפני ימים אחדים לסיוע ההומניטרי שאזרבייג'אן מעבירה לפלסטינים.

עבור האזרבייג'נים, ההתקרבות לפלסטינים משרתת את היחסים ההדוקים עם טורקיה, המבוססים על תפיסת "אומה אחת, שתי מדינות" (Bir millet, iki devlet) בשל השורשים הטורקיים המשותפים. ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, מסביר כי אזרבייג'אן מנסה "לא להפוך לצדיקה יותר מהאפיפיור", אלא מתמרנת בגבולות הסיוע ההומניטרי והחוק הבין-לאומי.

"בבאקו מעריכים כי הצעדים הללו לא ישברו את הכלים מול ישראל, גם אם היא לא תאהב אותם, וכך הם יכולים לשדר סולידריות עם מדיניות החוץ הטורקית", מסביר ינרוג'ק. "באקו מיישרת קו עם אנקרה, מחזקת קשרים עם הפלסטינים ומבהירה: אם אזרבייג'אן תעמוד בצומת ותידרש לבחור בין טורקיה לישראל - הנטייה תהיה בבירור לטובת טורקיה".

לצד זאת, באזרבייג'אן ניכר פער בין הממשל לבין דעת הקהל. בעוד שבכירים כמו חג'ייב שומרים על שפה דיפלומטית זהירה ונמנעים מנגיעה בסוגיות רגישות במיוחד, הביקורת על הפעילות הצבאית הישראלית נשמעת היטב בתקשורת המקומית ובשטף התגובות ברשתות החברתיות, שממחישות כיצד הציבור הופך פן־טורקי יותר. "אנחנו שומעים ביקורת מנומסת מבכירים באזרבייג'אן", מספר בכיר בתעשיות הביטחוניות הישראליות. "בינתיים זה מסתכם בהערות שוליים, אך קשה לדעת כמה זמן זה יחזיק".

עיכוב מתמשך במכרז הלוויין

בשטח, אם בעבר סיפקה ישראל לאזרבייג'אן מגוון רחב של מערכות, כיום היקף הרכישות מצטמצם - הן בשל מעבר של באקו לייצור עצמי והן בשל רכישות ממדינות אחרות, ובהן טורקיה. ההערכה בישראל היא כי המגמה הזו תימשך בשנים הקרובות, והעוגנים שישרדו יהיו בתחומים שבהם אזרבייג'אן לא יכולה למצוא חלופות באיכות דומה: מטוסי שליטה ובקרה, מערכות הגנה אווירית, בינה מלאכותית ומכ"מים ארוכי טווח.

בצל כל אלה עומד מכרז אסטרטגי שאזרבייג'אן ממענת להכריע בו. כפי שנחשף בגלובס ביולי אשתקד, התעשייה האווירית נכללת ברשימת ארבע המועמדות הסופיות במכרז לרכישת לוויין תקשורת מתקדם, בעסקה המוערכת ב־300 עד 800 מיליון דולר. באקו דורשת לוויין ברמה הגבוהה ביותר, בדומה ל"דרור 1" הישראלי - כזה שיספק מענה לתקשורת הלאומית לשנים קדימה.

המתחרה העיקרית של התעשייה האווירית במכרז היא מצד "ת'אלס אלאניה ספייס" (שיתוף פעולה בין ת'אלס הצרפתית שמחזיקה ב־67% וליאונרדו האיטלקית עם 33%), לצד התעשייה האווירית הטורקית (TUSAŞ). ההכרזה במכרז הייתה צפויה כבר לפני כעשרה חודשים, אך באקו משהה את ההחלטה מסיבות שאינן ברורות.

מנקודת מבט אופטימית, תרחיש שבו התעשייה האווירית תזכה הוא בהחלט סביר גם היום, בזכות היותה מובילה טכנולוגית עולמית בתחום החלל והקשר הממושך שלה עם באקו. באוקטובר 2023, למשל, חתמה החברה מול סוכנות "אזרקוסמוס" על עסקה למכירת שני לוויינים מסוג OptSat500, בהיקף שנאמד בכ־120 מיליון דולר.

מטעם התעשייה האווירית נמסר כי "החברה לא מתייחסת לפעילות העסקית שהיא מנהלת מול לקוחות". מטעם משרד הביטחון, רפאל ואונדס לא נמסרה תגובה.

הכתבה פורסמה לראשונה בגלובס