פופולרית יותר מכיפת ברזל: מערכת ההגנה הישראלית שהפכה ללהיט גלובלי

רפאל אישרה את חשיפת גלובס בדבר המשא ומתן המתקדם שהיא מנהלת עם צ'כיה - עסקת המשך למכירת מערכות הגנה אווירית מדגם ספיידר ומערכות שליטה ובקרה (שו"ב) בהיקף של מיליארדי שקלים. ההסכם ממשמש ובא לחברה הישראלית מצטרף לעסקת הענק מול רומניה, שנחתמה לפני כ־3 חודשים בלבד תמורת כ־2 מיליארד אירו. כך, המערכת הישראלית נמכרה כבר למדינות כמעט בכל יבשת, וההתעניינות בה רק גוברת. ברקע ההתפתחויות האחרונות - מהי מערכת ספיידר, אילו מדינות כבר רכשו אותה והאם צפויות עסקאות נוספות באופק? גלובס עושה סדר.

מהי מערכת ספיידר?

ספיידר היא מערכת הגנה אווירית מתקדמת הפועלת בשימוש מבצעי בצבאות שונים ברחבי העולם. המערכת מעניקה מענה בטווחים משתנים מול מגוון איומים אוויריים - בהם כטב"מים, מטוסים, מסוקים וטילים בליסטיים קצרי טווח. היירוט מבוצע באמצעות שתי משפחות טילי יירוט מתוצרת רפאל - פייתון (PYTHON) ודרבי (DERBY).

אילו גרסאות יש לספיידר?

אחת התצורות הידועות והייחודיות של המערכת היא גרסת All in ONE. תצורה זו מציעה מערכת הגנה אווירית שלמה על גבי רכב אחד בלבד, הכוללת מכ"ם אינטגרלי, מטען ייעודי אלקטרו־אופטי, מערכת שליטה ובקרה מתקדמת ומיירטים מסוג פייתון ודרבי. התצורה הזו מספקת פתרון אופטימלי להגנת נקודה או להגנה על כוחות מתמרנים, בין אם כחלק מסוללת ספיידר רחבה ובין אם בפריסה עצמאית עם צוות מפעילים מינימלי. בניסוי שנערך בישראל בינואר אשתקד נבחנו כמה תרחישים המדמים איומים קיימים ועתידיים, ובמהלכו יירטה המערכת בתצורה זו כטב"ם במתאר מבצעי מאתגר בפגיעה ישירה ומדויקת.

למי המערכת כבר נמכרה?

ספיידר נמכרה לשורת מדינות באסיה, באירופה ובאפריקה. העסקה הראשונה מול צ'כיה ב־2021, שכללה ארבע סוללות ספיידר תמורת כ־2 מיליארד שקל (620 מיליון דולר) בשילוב מכ"ם MMR של התעשייה האווירית, הייתה מכירת מערכת ההגנה האווירית המלאה הראשונה של ישראל למדינת נאט"ו. מאז התקיימה עסקת ספיידר נוספת לרומניה, לצד עסקאות ענק נוספות כמו מכירת מערכת "חץ 3" לגרמניה.

לפני מספר שבועות חתמה יוון על עסקה היסטורית של 3.1 מיליארד אירו (כ־3.6 מיליארד דולר), לרכישת קלע דוד וספיידר של רפאל, וברק MX של התעשייה האווירית. זו הייתה עסקה ראשונה מסוגה של מערך הגנה רב־שכבתי המבוסס על מערכות ישראליות.

לקוחה בולטת במזרח הרחוק היא הפיליפינים. אף שבשנים האחרונות נרשמה צינון ביחסים מול התעשיות הישראליות, הצבא הפיליפיני מוסיף להציג את מערכות הספיידר בגאווה במצעדים צבאיים. לפי אתר "ארמי רקוגנישן" ודיווחים נוספים, הפיליפינים רכשו שלוש סוללות ספיידר בהיקף של כ־141 מיליון דולר.

ספיידר הפכה גם לנכס מדיני ואסטרטגי חשוב עבור ישראל במזרח התיכון ובצפון אפריקה. בקיץ 2022, עוד לפני שנשלחו אליה סוללות כיפת ברזל, רכשה איחוד האמירויות את המערכת תמורת כ־460 מיליון דולר.

גם מרוקו, לפי פרסומים זרים, בחרה לרכוש את ספיידר במרץ 2023. לפני כארבעה חודשים אף פורסמו צילומי לוויין ודיווחים מרוקאיים שלפיהם המערכת נפרסה מבצעית בבסיס הגנה אווירית כ־60 ק"מ מהבירה רבאט.

מה הופך את ספיידר ל"פצצת מכירות"?

למערכת ספיידר יש כמה יתרונות שהופכים אותה לאחד ממוצרי היצוא המבוקשים ביותר של רפאל בעולם. יתרון אחד מתקיים "על הנייר" - ספיידר אינה חלק ממערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי של צה"ל (הכולל את כיפת ברזל, קלע דוד וחץ). היעדר השימוש המבצעי הרחב בישראל מקל על תנאי אפ"י (אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני) באישור עסקאות, מכיוון שהרגישויות הביטחוניות נמוכות בהרבה.

נדבך נוסף הוא היותה של ספיידר 100% ישראלית. בשונה מחץ 3 או קלע דוד, שבהן ארה"ב שותפה במימון ובייצור ונדרש אישור מאינטרסים אמריקאיים לכל מכירה (כפי שהיה בעסקאות לגרמניה ולפינלנד), עסקאות ספיידר מתנהלות ללא תלות בוושינגטון.

מעבר לכך, המערכת נהנית מהמוניטין המקצועי של רפאל ומהאמון העולמי בתעשיות הביטחוניות הישראליות. בעוד ענקיות ביטחוניות בעולם מציעות מועדי אספקה ארוכים או מתקשות לעמוד בהתחייבויות, בישראל מקפידים על עמידה בזמנים - גם בצל האתגרים של מערכת הביטחון.

כמה תופסת ההגנה האווירית מכלל המכירות הביטחוניות?

היכולות המבצעיות שמציג צה"ל לצד המוניטין הגבוה של התעשיות הביטחוניות הישראליות הפכו את תחום ההגנה האווירית למוקד הייצוא המרכזי של ישראל בשנים האחרונות. ב־2024, בעיקר בעקבות עסקת ה"חץ 3" לגרמניה ב־2023 תמורת 3.5 מיליארד דולר, זינק נתח ההגנה האווירית לכ־48% מכלל המכירות הביטחוניות - זינוק נכבד לעומת כ־36% בשנה שקדמה לה. בשנה שעברה חלה ירידה צפויה בנתח זה לכ־29%, אך התחום נותר מוקד הביקוש המוביל מישראל.

תחומים בולטים נוספים בייצוא הביטחוני הישראלי כוללים מערכות תצפית ואופטרוניקה (22%), מכ"ם ולוחמה אלקטרונית (11%), לצד כלי טיס מאוישים ואוויוניקה.

האם עשויות להיות מכירות נוספות של המערכת?

נתוני סיב"ט, האגף ליצוא ביטחוני, מצביעים כי לאחר שעסקת חץ 3 לגרמניה הביאה לקפיצת שיעור אירופה מתוך כלל המכירות ל־54% בשנת 2024, בשנה שעברה התרחשה התמתנות לכ־36% מתוך שיא כל הזמנים - 19.2 מיליארד דולר (יותר מ־53 מיליארד שקל). בד בבד חלה התאזנות בנתח השוק באסיה־פסיפיק, מעלייה של כ־23% ל־32%.

הנתונים מעידים כי זירות המלחמה והמתיחויות הגלובליות הצומחות מפנות לקוחות רבים לישראל. מדינות אירופה ונאט"ו נמצאות במרוץ חימוש בתחום ההגנה האווירית, בהשפעת האיום הרוסי הגובר אל מעבר לאוקראינה, אך גם כתוצאה מיעד שאפתני של תקציבי ביטחון שיעמדו על כ־5% מהתוצר בברית עד 2035.

במזרח הרחוק, מי שנותנת את אותותיה היא סין. במערב ובמדינות אסיה־פסיפיק שורר חשש מפני פלישה סינית לטייוואן בשנה הבאה. היכולות ההתקפיות של בייג'ינג אדירות, והן נדרשות למענים ורסטיליים. המדינות זקוקות למערכות הגנה אווירית לצרכים מגוונים - בהן מדינות יבשתיות, איים, תנאי הרים או שטחים סבוכים וצחיחים - והמערכות הישראליות הופכות את החברות בארץ למוקד עלייה לרגל. בשורה התחתונה, מערכת כמו ספיידר, שאינה נחשבת מהיקרות בשוק ובכל זאת מציעה תועלות מגוונות, מציבה את עצמה במוקד הביקושים העולמיים.

הידיעה פורסמה במקור באתר גלובס