טורקיש איירליינס בוחנת רכישות באסיה ובדרום אמריקה כדי להפוך למעצמת תעופה גלובלית

טורקיש איירליינס, חברת התעופה הלאומית של טורקיה, בוחנת רכישות ושיתופי פעולה בשווקים באסיה ובדרום אמריקה, כחלק ממהלך רחב להרחבת נוכחותה הגלובלית ולהפיכת מרכז התעופה באיסטנבול לאחד המשמעותיים בעולם. לפי דיווחים, ההנהלה מחפשת הזדמנויות לביסוס דריסת רגל בשווקים צומחים, שבהם הביקוש לטיסות בין-יבשתיות עולה בקצב מהיר מזה של השווקים הבוגרים באירופה ובצפון אמריקה.

המהלך משתלב באסטרטגיית הצמיחה השאפתנית של החברה. נכון לסוף יוני 2025 הפעילה טורקיש איירליינס צי של כ-485 מטוסים, והציבה יעד להגיע ל-800 מטוסים עד 2033, מה שמחייב קצב צמיחה שנתי ממוצע של כ-6%. בחודשים האחרונים חתמה החברה על "עסקת ענק" לרכישת 225 מטוסי בואינג, הכוללת 75 מטוסי דרימליינר 787 ו-150 מטוסי 737 MAX - צעד שנועד להזין בדיוק את סוג ההתרחבות שעליו מדובר כעת.

ההזמנה נועדה להבטיח את קיבולת הצי הדרושה לפתיחת מסלולים חדשים לטווח ארוך, בדיוק אלה הנדרשים כדי לחבר את איסטנבול לדרום אמריקה ולמזרח אסיה בטיסות ישירות.

ההיגיון האסטרטגי: מודל hub-and-spoke

לב האסטרטגיה של טורקיש איירליינס הוא מודל ה-hub-and-spoke, שבו מרכז התעופה באיסטנבול משמש כצומת מרכזי שדרכו עוברים נוסעים בין יבשות. המיקום הגיאוגרפי של איסטנבול - בין אירופה, אסיה, המזרח התיכון ואפריקה - הופך אותה לנקודת מעבר טבעית לטיסות המשך (connections). ככל שהחברה מוסיפה יעדים חדשים בקצוות הרשת, כך גדל מספר הצירופים האפשריים של מסלולי טיסה דרך איסטנבול, והתפוסה בכלל הרשת עולה.

בדרום אמריקה החברה מרחיבה את שירותה בין סנטיאגו שבצ'ילה לאיסטנבול, עם מעבר לתדירות יומית במסלול סאו פאולו-סנטיאגו-איסטנבול תוך שימוש במטוסי איירבוס A350-900. במקביל היא הבטיחה זכויות תעופה לתחילת טיסות ללימה שבפרו דרך קראקס עד 2027. חיזוק נוסף לאחיזה ביבשת הגיע דרך השקעה בחברת איר אירופה הספרדית, המחזיקה רשת ענפה של יעדים באמריקה הלטינית ובאיים הקריביים - מהלך המקנה לטורקיש איירליינס גישה עקיפה לשוק שבו נוכחותה הישירה עדיין מוגבלת.

באסיה ההתרחבות בולטת אף יותר. החברה השיקה פעילות מלאה בפנום פן שבקמבודיה, הגדילה את תדירות הטיסות לבנגקוק ליותר מ-20 מדי שבוע, ובסין נערכת למעבר לשירות כפול-יומי במסלולים המרכזיים לשנגחאי, בייג'ינג וגואנגג'ואו - זאת בעקבות פריצת דרך בהסכמי התעופה הדו-צדדיים בין טורקיה לסין, שהעלו את מכסת הטיסות השבועית מ-21 ל-49. בנוסף, החברה קיבעה לוח זמנים לחיבור ישיר בין איסטנבול לסידני עד הרבעון האחרון של 2027.

לכתבות נוספות ממדור "גלובל" בביזפורטל - לחצו כאן

התחרות עם חברות המפרץ

ההתרחבות של טורקיש איירליינס מתרחשת על רקע תחרות חריפה מול חברות התעופה של המפרץ - אמירייטס, קטאר איירווייז ואתיחאד - הפועלות אף הן במודל hub-and-spoke ומתחרות על אותם נוסעי המשך בין-יבשתיים. קטאר איירווייז, למשל, מרחיבה את רשתה ל-150 יעדים ומחזקת את דוחא כמרכז תעופה גלובלי, מהלך המדגיש עד כמה חמה התחרות על מעמד הצומת המרכזי בין המזרח למערב.

היתרון היחסי של טורקיש איירליינס טמון ברשת היעדים הרחבה שלה - מהגדולות בעולם מבחינת מספר המדינות - ובעלות תפעול נמוכה יחסית. מנגד, חברות המפרץ נהנות ממטוסים חדשים יותר, ממימון ממשלתי עמוק ומדימוי פרימיום מבוסס. הכניסה לשווקים חדשים בדרום אמריקה ובאסיה נועדה לשמר את יתרון הרוחב של החברה הטורקית ולמנוע מהמתחרות לתפוס נתחי שוק צומחים לפני שתספיק לבסס בהם נוכחות.

המשמעות לענף ולמשקיעים

עבור ענף התעופה, מהלכי הרכישה משקפים מגמה רחבה של התרחבות דרך השקעות מיעוט בחברות מקומיות, ולא בהכרח באמצעות רכישות מלאות. התנהלות זו מאפשרת גישה מהירה לרשתות קיימות ולזכויות תעופה מבלי לשאת בעלויות הקמה מלאות או בסיכון תפעולי גבוה. עבור משקיעים, ההרחבה מציעה פוטנציאל צמיחה בהכנסות, אך גם מגבירה את החשיפה לתנודתיות בשערי מטבע, למחירי דלק ולסיכונים גיאופוליטיים בשווקים מתפתחים.

השאלה המרכזית תהיה אם טורקיש איירליינס תצליח לתרגם את התרחבות הרשת לרווחיות בפועל, או שהצמיחה המהירה תלווה בלחץ על השוליים התפעוליים. קליטת מאות מטוסים חדשים בשנים הקרובות, לצד פתיחת מסלולים ארוכי-טווח ותחרות עזה מול חברות המפרץ, יעמידו את יכולת הביצוע של ההנהלה במבחן ממשי.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.