10 הגורמים שיקבעו מה יקרה לכסף שלכם בשנה הקרובה

ניסינו למפות את הגורמים העיקרים שישפיעו על הכסף שלכם השנה, אבל אנחנו חייבים להודות כבר בפתיח - אלו הגורמים נכון לעכשיו, ואף אחד לא יודע מה יצוץ מחר בבוקר. אלו הגורמים שמדברים עליהם, הגורמים הידועים, החשובים לנקודת זמן הזו, אבל כלכלה ושווקים מתהפכים מאירועים שוטפים וחדשים. אחרי גאות בשווקים במשך זמן רב, קשה להעריך תשואות משוכפלות משנים קודמות, ירידת מדרגה זו תחזית חיובית, יש גם כאלו שמדברים על יציאת האוויר מהבלון.

וגם צריך לזכור - כל אירוע שיכול להתפתח באופן שלילי לשווקים הוא גם אירוע שיכול להיות חיובי. לכל אחד מעשרת הגורמים שמרכיבים את התמונה הזו יש שני צדדים. אותו אירוע עצמו שיכול לשחוק את החיסכון, את המשכנתה ואת כוח הקנייה, יכול גם לעבוד לטובת מי שנערך אליו נכון. כל חשש ממלחמה שמכבידה על השוקים יכול להיות בוסט לשווקים כשהיא תסתיים. כך זה נראה נכון לפתיחת השנה - הגורמים שישפיעו על השווקים.

1. הבחירות: שתיים, בהפרש של שבוע

ב-27 באוקטובר הולכת ישראל לקלפי, ושבוע אחריה, ב-3 בנובמבר, מצביעים האמריקנים בבחירות האמצע. שני האירועים האלה קובעים את סביבת המדיניות הכלכלית של השנה הקרובה, וההצלבה ביניהם היא מה שהופך את התקופה לרגישה במיוחד.

בישראל הסקרים מציגים תמונה סבוכה: גוש האופוזיציה נע סביב 58 עד 60 מנדטים, הקואליציה סביב 50 עד 52, ואף אחד מהצדדים אינו מגיע לרוב ברור. בינתיים הוצאות הביטחון טיפסו לכ-8% מהתוצר, החוב הציבורי גדל, ויוקר המחיה חזר להיות הנושא המרכזי בקמפיין לצד גיוס החרדים ומעמד בית המשפט.

הסיכון הוא בעיקר סיכון של זמן. מערכת בחירות שמסתיימת בלי הכרעה מובילה למשא ומתן ארוך, ובינתיים המדינה מתנהלת בתקציב המשכי שמאפשר הוצאה חודשית לפי מפתח קבוע ומקפיא כל יוזמה חדשה. משמעות הדבר היא דחייה של תקציב 2027, של רפורמות ושל תוכניות דיור, ובמקביל עין פקוחה של חברות הדירוג על יחס החוב לתוצר. בארה"ב, קונגרס חצוי מקפיא החלטות פיסקליות ומחזיר לשולחן את מאבקי תקרת החוב.

מנגד, בחירות הן גם מנגנון שמסיר אי-ודאות. ההיסטוריה של השוק הישראלי מלמדת שברגע שמתקבלת הכרעה ומוקמת ממשלה יציבה, פרמיית הסיכון של המדינה מצטמצמת, המרווח בין האג"ח הישראלית לאמריקנית מתכווץ והשקל מתחזק. אם ההכרעה תגיע במקביל לסיום הלחימה, שני הגורמים יפעלו לאותו כיוון ויוזילו את עלות הגיוס של המדינה, של החברות ושל נוטלי המשכנתאות.

המונח "תקציב המשכי" נשמע טכני, והוא נוגע ישירות לכיס. מדינה בלי תקציב מאושר מוציאה בכל חודש סכום קבוע לפי מפתח של התקציב הקודם, ואינה יכולה לפתוח תוכניות חדשות או להזיז כסף בין סעיפים. המשמעות היא שכל החלטה על מדרגות המס, על נקודות זיכוי, על מע"מ, על קצבאות ועל סבסוד מעונות היום נדחית עד שתקום ממשלה ותעביר תקציב, ובפועל מדובר בחודשים רבים אחרי יום הבחירות.

בארה"ב המשמעות שונה אך חשובה לא פחות למשקיע הישראלי. בחירות האמצע קובעות אם ימשיך ממשל טראמפ לחוקק את מדיניות המסים והמכסים שלו או ייתקל בקונגרס חצוי שמקפיא כל יוזמה. הנשיא עצמו קשר את סיום המלחמה מול איראן למועד הבחירות, וכך הפכה תוצאת ההצבעה למשתנה שמתמחר את מחיר הנפט, את שוק האג"ח ואת תיק המניות של כל חוסך ישראלי שמחזיק מדד עולמי.

לכתבות כלכליות נוספות ממדור "בארץ" בביזפורטל - לחצו כאן

2. איראן והנפט: המשתנה שמזיז את כל השאר

חבית ברנט נסחרת מעל 108 דולר והנפט האמריקני סביב 102 דולר, אחרי זינוק של יותר מ-6% במסחר האחרון. בקיץ, כשנחתמה הפסקת האש, המחירים ירדו במהירות והבנקים המרכזיים נשמו לרווחה. ההחרפה של החודשים האחרונים החזירה את המחירים כלפי מעלה, והשווקים מתמחרים עכשיו מלחמה ארוכה יותר ממה שהעריכו קודם.

במקביל עוברת וושינגטון לשלב הבנקאי של המערכה. הסניפים בדובאי של הבנק השני בגודלו במצרים נסגרו בטענה שהעבירו לאיראן כ-1.8 מיליארד דולר, הבנק הטורקי הגדול ביותר נכנס לרשימת הסנקציות, ושר האוצר האמריקני סימן בנק גדול נוסף לימים הקרובים.

הסיכון ברור: נפט מעל 100 דולר מחלחל לדלק, לתובלה, לחשמל ולמחירי המזון, ומחזיר לשולחן של כל בנק מרכזי את השאלה אם להמשיך להוריד ריבית. לישראל מתווספות עלויות ייחודיות, מפרמיית הסיכון והביטוח הימי ועד ימי מילואים ופגיעה בתיירות. כל אירוע בנתיבי השיט במפרץ הפרסי או בים האדום מסוגל להזיז את החבית בכמה דולרים בתוך שעות.

הצד השני של המשוואה הוא שהמנגנון עובד לשני הכיוונים. אם הלחימה תיפסק אחרי הבחירות, כפי שמצהיר הנשיא האמריקני, מחירי האנרגיה נוטים לרדת מהר יותר משהם עולים, משום שפרמיית הפחד נמחקת ביום אחד. ירידה של 20 דולר לחבית שווה לישראלי הממוצע הוזלה ישירה בתחנת הדלק, ולכלכלה כולה היא מורידה את האינפלציה ומחזירה לבנקים המרכזיים את החופש להוריד ריבית.

התרגום למחיר בתחנת הדלק פשוט לחישוב. חבית מכילה כ-159 ליטר, ולכן כל 10 דולר שמתווספים למחיר הברנט מוסיפים כ-25 אגורות לליטר בנזין אחרי מס ערך מוסף, לפני כל שינוי במיסוי. במשפחה שמתדלקת 120 ליטר בחודש מדובר בכ-30 שקל, וזה לפני ההשפעה העקיפה על מחירי המזון, התחבורה הציבורית, שירותי המשלוחים והחשמל.

לישראל יש גם צד מרוויח במשוואה הזו. מאגרי הגז הטבעי מייצרים הכנסות ממדינות שכנות ומאירופה, ומחירי אנרגיה גבוהים בעולם מגדילים את שווי החוזים ואת התמלוגים שנכנסים לקופת המדינה ולקרן העושר. מניות האנרגיה והתשתיות בבורסה המקומית נהנות מאותה מגמה, ולכן תיק מפוזר סופג את זעזוע הנפט טוב יותר מתיק שמורכב ממניות צריכה בלבד.

3. הריבית: ישראל יורדת, העולם מתלבט

בנק ישראל הוריד בתחילת ספטמבר את הריבית ל-3.25%, הפחתה שלישית ברציפות, על רקע שקל חזק ואינפלציה נמוכה מהיעד. הריבית הבסיסית במשק, הפריים, עומדת בהתאם על 4.75%. תחזית האינפלציה לשנה הקרובה הורדה לכ-1.8%, והבנק מסמן שבעוד שנה הריבית עשויה לעמוד על 3%.

בעולם הכיוון הפוך. הבנק המרכזי באירופה העלה את ריבית הפיקדונות ל-2.5% על רקע אינפלציה של 3.3%, והפדרל ריזרב נכנס להחלטה קרובה אחרי שמדד המחירים ליצרן בארה"ב עלה ב-5.4% בשנה. הפער הזה בין ישראל לעולם הוא הסיכון המרכזי: ככל שהוא נפתח, הוא מייקר את המטבע המקומי מול שותפות הסחר או, בתרחיש ההפוך, מוציא כסף מהמדינה.

הסיכון הישיר לכיס הוא שהאינפלציה המיובאת מהנפט תעצור את מהלך ההפחתות. מי שלקח משכנתה בהנחה שהפריים ימשיך לרדת עוד שתי מדרגות מגלה שהתחזית הזו תלויה במחיר חבית, ולא בהחלטה של ועדה מוניטרית.

מנגד, הכיוון עצמו עדיין לטובת הלווים. כל הפחתה של רבע אחוז בפריים מורידה את ההחזר החודשי על מיליון שקל משכנתה בכ-140 שקל, וכשלוש הפחתות רצופות כבר נכנסו לתוקף, מדובר בהחזר נמוך במאות שקלים לעומת תחילת השנה. במקביל, מי שמחזיק כסף בצד עדיין מקבל תשואה ריאלית חיובית בפיקדונות ובקרנות כספיות, מצב שלא היה קיים במשך עשור שלם.

בצד החוסכים התמונה הפוכה מזו של הלווים. ריבית יורדת שוחקת את התשואה בפיקדונות ובקרנות הכספיות, ומי שנהנה בשנתיים האחרונות מכ-4% על כסף שיושב בבנק מגלה שהמספר הזה מתכווץ עם כל הפחתה. מי שרוצה לשמר את התשואה נדרש לנעול אותה מראש, בפיקדון ארוך או באג"ח, במקום להשאיר את הכסף בעו"ש שאינו נושא ריבית כלל.

השקל הוא המשתנה שמחבר בין שני העולמות. מטבע חזק מוזיל את היבוא ומקזז חלק מהעלייה במחירי האנרגיה, וזו אחת הסיבות שהאינפלציה המקומית נמוכה מזו שבאירופה. אם הפדרל ריזרב יעלה ריבית בזמן שבנק ישראל ממשיך להוריד, פער הריביות עלול להחליש את השקל ולהחזיר לתוך המדד בדיוק את האינפלציה שהוא מקזז היום.

4. שוק האג"ח: מחיר הכסף מתומחר מחדש

התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים הגיעה לכ-4.95%, קרוב מאוד לרמת 5%, והתשואה ל-30 שנה טיפסה לכ-5.36%, מהרמות הגבוהות ביותר שנראו בשני העשורים האחרונים. התופעה גלובלית: בבריטניה התשואה ל-10 שנים סביב 5.4%, בגרמניה היא חזרה לרמות של משבר החוב האירופי, וביפן, שהיתה במשך דורות המקור העולמי לכסף זול, התשואה ל-10 שנים חצתה 3% לראשונה מאז שנות ה-90.

מאחורי המספרים עומדת אריתמטיקה פשוטה. החוב הממשלתי של ארה"ב חצה 40 טריליון דולר, הגירעון נמשך, והאוצר האמריקני נאלץ להנפיק כמויות אדירות של אג"ח בכל חודש. כשההיצע גדל מהר יותר מהביקוש, המחיר יורד והתשואה עולה. מכרז האג"ח ל-30 שנה של השבוע האחרון נתקל בביקוש חלש יחסית, והתשואות קפצו שוב.

הסיכון כאן הוא הרחב מכולם, משום שהתשואה ל-10 שנים היא המחיר שממנו נגזר כמעט כל מחיר אחר: ריבית המשכנתאות בארה"ב, עלות הגיוס של חברות, הריבית שמדינות משלמות על החוב שלהן, והמכפיל שמשקיעים מוכנים לשלם על מניה. כשהנכס חסר הסיכון מניב כמעט 5%, הרף שמניית צמיחה צריכה לעבור עולה בהתאם, ולכן מדד S&P 500 ירד ארבעה ימים ברציפות.

מנגד, זו בדיוק ההזדמנות שחוסכים חיכו לה חמש עשרה שנה. אג"ח ממשלתית שמניבה 5% לעשר או לשלושים שנה מאפשרת לנעול תשואה ריאלית חיובית בסיכון נמוך, בלי להסתמך על שוק המניות. ואם האינפלציה תתמתן והתשואות ירדו, מי שקנה אג"ח ארוכה ברמות האלה ירוויח פעמיים, גם מהריבית וגם מעליית המחיר.

לישראל יש חשיפה ישירה לשוק הזה. המדינה מגייסת חוב גם בשווקים בין-לאומיים, והתשואה שהיא משלמת נגזרת מהתשואה האמריקאית בתוספת פרמיית הסיכון המקומית. כשהבסיס העולמי עולה, עלות המימון של המדינה עולה איתו, וזה מתגלגל בסופו של דבר לתקציב ולמסים.

בתיק הפנסיוני ההשפעה דו-כיוונית וכדאי להכיר אותה. רכיב האג"ח בקרן הפנסיה נרשם לפי שווי שוק, ולכן עליית תשואות מורידה את השווי המוצג היום. מנגד, כל שקל חדש שנכנס לקרן נקנה בתשואה גבוהה יותר, ולכן התשואה הצפויה של החוסך בעשור הבא דווקא משתפרת. ככל שהאג"ח ארוכה יותר, כך התנודה חדה יותר לשני הכיוונים: באיגרת ל-30 שנה כל שינוי של אחוז בתשואה מזיז את המחיר בעשרות אחוזים.

5. הבינה המלאכותית: ההשקעה הגדולה בהיסטוריה, ממומנת בחוב

אלפבית, אמזון, מטא, מיקרוסופט ואורקל גייסו השנה יחד כ-220 מיליארד דולר בחוב, יותר מפי שניים מהתקופה המקבילה אשתקד. הכסף מיועד למרכזי נתונים, לשבבים ולחשמל. אורקל לבדה מתכננת השקעות של 90 עד 95 מיליארד דולר בשנת הכספים הנוכחית, מחזיקה חוב כולל של כ-125 מיליארד דולר, ורשמה ברבעון האחרון תזרים חופשי שלילי של 5.4 מיליארד דולר.

בצד השני של המאזן יושב צבר הזמנות של 664 מיליארד דולר, שיעור ניצולת של 97.9% במעבדים הגרפיים שכבר הותקנו, וחידושי חוזים במחיר גבוה בכ-20% מהחוזים הקודמים. הביקוש אמיתי וחתום, אבל ההנהלה עצמה מסבירה שכמחציתו יהפוך להכנסות במהלך שלוש השנים הקרובות, וההשפעה המהותית תגיע משנת הכספים 2028.

כאן נמצא הסיכון לחוסך הישראלי, גם אם הוא מעולם לא קנה מניית טכנולוגיה. חלק הארי מהחיסכון הפנסיוני בישראל מושקע במדדי מניות עולמיים, ומשקל חברות הבינה המלאכותית במדדים האלה הגיע לרמות חסרות תקדים. תמחור מחדש של הסיפור הזה, בין אם בגלל דחייה בהכנסות, בגלל מגבלת חשמל או בגלל רגולציה שתאט את פיתוח המודלים, יורגש ישירות בדוח הפנסיוני הרבעוני.

מנגד, זו גם ההשקעה היחידה בשוק שמגובה בהתחייבויות חוזיות בהיקף כזה, ובניגוד לבועת הדוט קום, מי שמוציא את הכסף הוא חברות עם תזרים תפעולי אדיר מפעילות קיימת. אם השיפור בפריון שמבטיחה הטכנולוגיה יתממש ולו בחלקו, הוא יתפרס על פני כל הכלכלה ויגדיל את הרווחיות גם בענפים שאינם טכנולוגיים, מבנקאות ועד בריאות.

המחסום האמיתי של התעשייה הזו אינו שבבים אלא חשמל. מרכז נתונים גדול צורך הספקה בסדר גודל של עיר שלמה, והתור לחיבור לרשת הופך לחסם העיקרי. זו הסיבה שחברות חשמל מסורתיות הפכו בשנה האחרונה למניות צמיחה, וזה גם מה שעלול לדחות פרויקטים בשנה או שתיים ולדחות איתם את ההכנסות.

לחוסך הישראלי כדאי לבדוק דבר אחד מעשי: מה המסלול שבו מנוהל הכסף שלו. מסלול עוקב מדד מניות עולמי מחזיק היום שיעור חסר תקדים בחולש בודד של חברות טכנולוגיה גדולות, כך שמה שנראה פיזור על פני אלפי חברות הוא בפועל הימור מרוכז למדי על סיפור אחד.

6. האשראי החוץ בנקאי: השוק של 2 טריליון שאיש לא ממש רואה

בעשור האחרון עברה הלוואת האשראי לחברות מהבנקים לקרנות. שוק האשראי הפרטי מגלגל היום כ-2 טריליון דולר, והוא נכנס לשנה הזו למבחן הרציני הראשון שלו מאז 2008. שיעור כשלי הפירעון בהלוואות ישירות עומד סביב 5.6%, ומדידה אחת הצביעה באפריל על שיא של 6%, לעומת ממוצע היסטורי של 2% עד 2.5%.

מתחת לפני השטח מסתתרת בעיה נוספת. חלק גדל מהלווים משלם ריבית בדרך של צבירה לקרן במקום במזומן, שיטה שמסתירה מצוקת נזילות אמיתית ודוחה את ההכרה בהפסד. במקביל, הקרנות הלא סחירות רשמו ברבעון הראשון של השנה יציאת כספים ראשונה מסוגה, והקרנות הסחירות כבר מנצלות את מלוא המינוף המותר.

הסיכון המערכתי אינו בקרנות עצמן אלא בחיבורים. הבנקים העולמיים מלווים לקרנות האלה יותר מ-320 מיליארד דולר, כך שכשל בשוק שנחשב פרטי ומרוחק מחלחל במהירות למערכת הבנקאית הרגילה. דוח היציבות הבין-לאומי שפורסם במאי סימן ארבע נקודות תורפה: הקשר לבנקים, איכות הלווים ואטימות ההערכות, ריכוזיות ופער נזילות, וחוסר בנתונים. גם בישראל הגופים המוסדיים הגדילו בשנים האחרונות את החשיפה לנכסים לא סחירים, ושם ההערכה מתעדכנת באיחור.

הצד החיובי הוא שהתשואות בשוק הזה גבוהות בהרבה מאג"ח קונצרנית סחירה, ושגל כשלים מנקה מהשוק את המלווים החלשים ומחזיר את התנאים לטובת המממנים שנשארים. עבור חוסך ישראלי שמסתכל על הדוח הפנסיוני, החשיפה הזו היא גם מקור לתשואה עודפת בשנים שבהן שוק המניות דורך במקום.

הדרך שבה השוק הזה מגיע לחוסך הישראלי עוברת דרך הגופים המוסדיים. קרנות הפנסיה וחברות הביטוח הגדילו בשנים האחרונות את החלק המושקע באשראי לא סחיר ובנכסים לא סחירים. ההערכה של הנכסים האלה מתעדכנת בתדירות נמוכה ובאיחור, ולכן המסלול נראה יציב יותר ממה שהוא באמת. יציבות חשבונאית אינה ביטחון כלכלי.

שלושה נתונים שווה לעקוב אחריהם השנה: שיעור הלוואות שבהן הריבית נצברת לקרן במקום להיפרע במזומן, קצב כשלי הפירעון שכבר חצה את רמת 5%, והאם קרנות מטילות מגבלות על משיכת כספים. הסימן השלישי הוא המדאיג ביותר, משום שהוא מעיד על פער בין הנזילות שהובטחה למשקיעים לבין הנזילות של הנכסים עצמם.

7. סין: צומחת, מייצאת דפלציה, ומחזיקה את הברז

הכלכלה הסינית צמחה ברבעון הראשון של השנה ב-5%, והיצוא הוא שמוביל: מוליכים למחצה זינקו בכ-77%, כלי רכב בכ-58% וספינות בכ-49%. במקביל, מחירי הצריכה בסין נעים סביב אפס כבר קרוב לשלוש שנים, ושוק הנדל"ן עדיין רחוק מהתאוששות, עם התחלות בנייה נמוכות בכ-72% מהשיא של 2021.

הסיכון הראשון הוא הדפלציה המיוצאת. מדינה שמייצרת בעודף ומוכרת בזול שוחקת את הרווחיות של יצרנים באירופה, בארה"ב ובישראל, ומובילה לגלי מכסים והגבלות סחר. הסיכון השני הוא המתכות הנדירות. סין הוכיחה שהיא מוכנה להשתמש בשליטה שלה על החומרים האלה ככלי משא ומתן, וכל הגבלה שם נוגעת ישירות לייצור שבבים, רכבים חשמליים וציוד ביטחוני. מעליהם מרחפת שאלת טייוואן, שכל החרפה בה תזעזע את שרשרת האספקה של העולם כולו.

מנגד, אותה סין שמייצאת דפלציה היא גם מי שמחזיקה את האינפלציה העולמית נמוכה. מוצרים זולים מסין הם הסיבה שהאינפלציה בעולם המערבי אינה גבוהה עוד יותר למרות מחירי האנרגיה, וזה מתורגם ישירות לריבית נמוכה יותר ולמשכנתא זולה יותר. ההפוגה במלחמת הסחר בין וושינגטון לבייג'ינג מרחיבה את החלון הזה, ומניות סיניות נסחרות במכפילים נמוכים בהרבה מהמקבילות האמריקאיות.

הזווית הישראלית כפולה. מצד אחד, יבוא זול מסין מחזיק את מחירי הרהיטים, החשמל והטקסטיל נמוכים בחנויות הישראליות ותורם לריסון יוקר המחיה. מצד שני, יצרנים ישראלים מתמודדים מול מחירים שקשה להשיג, וענפים שלמים נשחקים בדרך. כל מהלך של הגבלות סחר או מכסים מגיע אל הצרכן המקומי תוך חודשים ספורים, במחיר של מוצר יקר יותר במדף.

8. האקלים והביטוח: הסיכון שמגיע בדואר

הנזקים המבוטחים מאירועי אקלים קיצוניים חוצים בשנים האחרונות 100 מיליארד דולר בשנה, והמגמה עולה. הצרכן הפרטי פוגש את זה במקום אחד: הפרמיה השנתית. חברות הביטוח מגלגלות את ההתייקרות בביטוח המשנה הבין-לאומי אל פוליסות הדירה, הרכב והעסק, ובאזורים מסוימים בעולם כבר קשה למצוא כיסוי בכלל.

הסיכון המעשי למשק הבית הוא התייקרות שחוזרת בכל חידוש שנתי, ולצידה צמצום שקט של הכיסוי עצמו, עם השתתפות עצמית גבוהה יותר וחריגים חדשים. בישראל מתווסף לכך המרכיב הביטחוני, שייקר בעצמו את ביטוח הרכוש והשילוח. בטווח הארוך מדובר גם בסיכון לשווי הנכס: דירה באזור שהפך יקר לביטוח מאבדת קונים.

מנגד, המעבר האנרגטי הוא גם ההשקעה הגדולה בתשתיות שהעולם רואה מזה עשורים, והוא נוגע ישירות לחברות ישראליות בתחומי המים, ההשקיה, אגירת האנרגיה והחקלאות המדויקת. בנוסף, כל קילווט שעה שמיוצר משמש או מרוח מקטין את התלות בחבית נפט שמחירה נקבע במפרץ הפרסי, וזה בדיוק הגורם שמטלטל השנה את האינפלציה.

ברמת משק הבית המבחן המעשי הוא אחד: אם סכום הביטוח בפוליסה משקף את עלות הבנייה של היום. ביטוח חסר הוא הכשל הנפוץ ביותר בתביעות רכוש, והוא מתגלה בדיוק ברגע שבו צריך לשקם דירה. שווה לבדוק גם אם הפוליסה צמודה למדד תשומות הבנייה, שעלה בשנים האחרונות בקצב מהיר מהמדד הכללי.

בישראל יש גם הפרדה שחשוב להכיר. נזקי מלחמה מכוסים דרך קרן הפיצויים הממלכתית, בעוד נזקי טבע כמו הצפות, סערות ואובדן רכוש נשענים על הפוליסה הפרטית בלבד. העלות הציבורית של היערות תשתיות למזג אוויר קיצוני, מערכות ניקוז ועד חיזוק קווי חשמל, חוזרת אל התושב דרך הארנונה והמיסים.

9. הדיור והמשכנתה: ההוצאה הגדולה של המשפחה

עבור רוב המשפחות בישראל, הגורם הכלכלי המשמעותי ביותר אינו בוול סטריט אלא ההחזר החודשי. הפריים עומד על 4.75% אחרי שלוש הפחתות רצופות, וכל הפחתה נוספת של רבע אחוז מורידה כ-140 שקל בחודש מהחזר על מיליון שקל ל-25 שנה.

הסיכון הוא שההוזלה הזו תיעצר באמצע הדרך. משק שמייבא אנרגיה יקרה מקבל בחזרה אינפלציה, ובנק ישראל עשוי לעצור את רצף ההפחתות. במקביל, ממשלה במעבר ותקציב המשכי מקפיאים תוכניות דיור, והמחסור בכוח אדם באתרי הבנייה מאז תחילת המלחמה מאט את ההתחלות ומייקר את הדירות החדשות.

מנגד, מי שנוטל משכנתה היום עושה זאת בסביבה שבה הכיוון של הריבית למטה ולא למעלה, וזה שינוי מהותי לעומת שנתיים. בנקודה הזו התמהיל המשתנה מקבל יתרון על פני הקבוע, גם אם הרגולציה מחייבת לשים לפחות שליש מההלוואה במסלול קבוע שאינו צמוד. ואם פרמיית הסיכון של ישראל תרד אחרי הבחירות ואחרי סיום הלחימה, גם המסלולים הקבועים יוזלו, וייפתח חלון למיחזור.

גם שוכרי הדירות נמצאים במשוואה. שכר הדירה נע בפיגור אחרי מחירי הדירות, וכשהריבית יורדת והביקוש לרכישה מתחדש, השוכרים מרגישים את זה בחידוש החוזה הבא. מי שחותם חוזה שכירות עכשיו יכול לנסות לקבע מנגנון עדכון מוגבל מראש, ובכך לנעול את ההוצאה הגדולה שלו לשנתיים קדימה.

ויש מהלך אחד שכדאי לבדוק השנה ברצינות: מיחזור המשכנתה. מי שלקח משכנתה בשיא הריבית עשוי לחסוך עשרות אלפי שקלים על פני חיי ההלוואה, אבל הכדאיות נבחנת מול עמלת היוון, שנקבעת לפי הפער בין הריבית שבחוזה לבין הריבית הממוצעת במשק ביום הפירעון. כשהריבית יורדת העמלה הזו דווקא גדלה, ולכן התזמון מכריע לא פחות מהמסלול.

10. הברבור השחור: הגורם שאינו ברשימה

תשעת הגורמים הקודמים נמצאים על השולחן של כל כלכלן. העשירי, ולרוב ההרסני ביותר, הוא זה שאינו נמצא על אף רשימה. מגפת הקורונה, קריסת לימן בראדרס והפלישה לאוקראינה לא הופיעו בסקירות השנה שקדמו להם.

המועמדים שעליהם מדברים היום בשוק כוללים מתקפת סייבר על תשתית פיננסית מרכזית, כשל של ספק ענן בודד שעליו רוכבת חצי מהכלכלה, אירוע חוב ריבוני ביפן או בבריטניה על רקע התשואות העולות, ומשבר בריאות נוסף. מה שמשותף לכולם הוא שברגע האמת כל הנכסים יורדים יחד, והפיזור שנראה מצוין באקסל מפסיק להגן בדיוק ביום שבו הוא נדרש.

מנגד, הברבור השחור הוא גם הגורם היחיד ברשימה שאפשר להתכונן אליו בלי לדעת מה הוא. כרית ביטחון של שלושה עד שישה חודשי הוצאה במכשיר נזיל, פיזור אמיתי בין אפיקים ומטבעות, והימנעות ממינוף שמחייב מכירה בעיתות גרועות, עושים את מרבית העבודה. מי שהחזיק מזומן במרץ 2020 ובספטמבר 2022 קנה נכסים במחירים שלא חזרו, וזו הדרך המעשית היחידה שבה אירוע בלתי צפוי הופך מסיכון להזדמנות.

בפרקטיקה מדובר בארבע פעולות שאפשר לעשות בשעה: לוודא שיש כרית מזומן נגישה, לבדוק באיזה מסלול מנוהלת הפנסיה ואם הוא מתאים לגיל, לוודא שאין הלוואות שמחייבות מכירה בתנאי שוק גרועים, ולהחזיר את התיק לתמהיל המקורי שלו אחרי שנה שבה אפיק אחד רץ הרבה יותר מהאחרים. אף אחת מהן אינה תלויה בניחוש מה יהיה האירוע הבא.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.