חשבו שהחצר שלהם כבר 45 שנה - "גוגל סטריט" שינה הכול

בית משותף ברחוב בר כוכבא בשכונת נווה ישראל בהרצליה, שמונה דירות, שתי קומות - ובעיה אחת גדולה בחצר האחורית. שם, לפי כתב התביעה, הקימה משפחת רייבי, בעלת אחת הדירות, מעין ממלכה פרטית: חומה מקיפה, שער נעול, דשא סינתטי, סככה, גריל גז, מקרר חוץ, ולבסוף גם מצלמות ופרוז'קטורים על הקיר החיצוני. השכנה מהקומה השנייה, בעלת דירה באותה הקומה, לא הסכימה לכך - והגישה תביעה למפקח על רישום מקרקעין לסילוק יד.

ההליך, כך מתברר מפסק הדין, לא היה קצר בכלל: הוא נמשך מ-2022 ועד החודש שעבר, עם עיכובים בגלל מלחמת חרבות ברזל, מבצע "עם כלביא", ומצב רפואי דחוף של התובעת. בסוף הדרך, קיבל המפקח על המקרקעין בנתניה, ארז שטיינברג, את התביעה כמעט במלואה.

הבסיס של הגנת משפחת רייבי היה טענה היסטורית: לדבריהם, כבר לפני כ-45 שנה חילקו בין עצמם בעלי הדירות בקומה העליונה את החצרות, כשלרייבי הוקצתה החצר האחורית, ואילו לתובעת - שהגיעה לדירה רק ב-1987 - הוקצתה חצר קטנה יותר. לפי הגרסה הזו, התובעת פשוט הצטרפה למצב קיים וקיבלה אותו כמובן מאליו.

אלא שהטענות נסדקו. לתיק צורפו תמונות מ-2011, כולל צילומים מתוך גוגל "street view", שמראות חצר פתוחה כמעט לגמרי, עם עשב נמוך ובלי שום סימן לחלוקה, לריצוף, לדשא סינתטי או לציוד כלשהו. המפקח כתב בפסק דינו כי התמונות "אינן תומכות בטענת הנתבעת כלל ועיקר", והוסיף שרק ב-2018 "החלו הנתבעת ובנה מר שקד רייבי לבצע פעולות מסיביות יותר בחצר, ששינו באופן משמעותי את המצב ששרר בשטח עד אז".

כלומר, לא מדובר בחלוקה עתיקה, אלא בהשתלטות טרייה יחסית, בת כשמונה שנים. גם עדות של דייר נוסף בבניין, דוד קטן, לא סייעה לגרסת המשפחה. כשנשאל מתי בדיוק חילקו הדיירים את החצרות ביניהם, הוא השיב בפשטות: "לא היה שום דבר". תשובה קצרה, אבל כזו שהטילה ספק של ממש בכל הטענה לקיומה של אספת דיירים או החלטה משותפת.

לכתבות כלכליות נוספות ממדור המשפט בביזפורטל - לחצו כאן

שישה מתוך שמונה - וזה לא מספיק

המשפחה הציגה גם פרוטוקול של אספת דיירים מ-2021, שבו לכאורה הוענקה להם זכות שימוש ייחודי בחצר. הבעיה: באספה השתתפו רק שישה מתוך שמונת בעלי הדירות, בלי פירוט מי הם. המפקח הזכיר בפסק הדין שעל פי הפסיקה, כדי להצמיד חלק מהרכוש המשותף לדירה מסוימת - גם אם באופן זמני - נדרשת הסכמה של כל בעלי הדירות, לא רק רובם. "אין ולא יכול להיות חולק כי המסמך שהוצג אינו כולל הסכמה של כל בעלי הדירות", נקבע.

ראיה נוספת שפעלה לרעת המשפחה הייתה הודעת וואטסאפ שהתובעת קיבלה מבנה של הנתבעת עוד ב-2020, ובה הוא מוסר לה מפתח לחצר ומכנה אותה, במילותיו, "גינה משותפת". המפקח ציין כי ההודעה הזו "שוללת מניה וביה" את הטענה להסכמה על שימוש ייחודי.

המפקח קיבל את התביעה כמעט במלואה, וחייב את הנתבעת לפנות את החצר, לפרק את הדשא הסינתטי והריצוף, להרוס את החומה שהקיפה את השטח ולהחזירה לגדר נמוכה כפי שהייתה, להסיר את השערים ואת הפרוז'קטורים, וכן להוריד את כל המצלמות שהתקינה - הכל בתוך 60 יום ועל חשבונה.

גם התובעת לא יצאה נקייה לגמרי: המפקח התחשב בפסיקת ההוצאות בכך שגם היא הציבה בעצמה שער ברזל נעול בכניסה לחצר המשותפת (שהוסר בסופו של דבר), וגם התקינה מצלמות משלה ברכוש המשותף. בסיכומו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת 4,000 שקל בלבד עבור שכר טרחה והוצאות - סכום צנוע יחסית, לאור ניהול ההליך על ידי שני הצדדים.

הכתבה המלאה פורסמה במקור בביזפורטל.