"עכשיו המחסור בנפט הופך לאמיתי": הסכנה שאורבת לישראל על הגבול

מכליות הנפט האחרונות שהספיקו לצאת מהמפרץ הפרסי לפני שמצר הורמוז נסגר מגיעות ממש היום ומחר ליעדיהן באוסטרליה ומלזיה. ואחריהן - שום דבר. לפי הפייננשל טיימס, בתי הזיקוק באירופה ובארה"ב צפויים להרגיש את המחסור בתוך שבועות, לאחר שמדינות אסיה רכשו בשבועות האחרונים כמויות שיא של נפט גולמי שהיה אמור להגיע למערב.

בסוף השבוע נראה היה לרגע שאולי המצר נפתח - אבל על רקע חילופי הטענות בין איראן לארה"ב סביב תנאי הפתיחה, המצר נסגר שוב תוך שעות ספורות. וכל עוד אין הסכם, אף מכלית נוספת לא יוצאת.

"זה הרגע שבו המחסור הצפוי הופך למחסור אמיתי", אמר פרופ' יוסי מן מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. "עד עכשיו המדינות השתמשו במאגרים האסטרטגיים שלהן. עכשיו שעון החול מתחיל לאזול".

המדינות הראשונות לסבול הן אלה שתלויות ביותר ביבוא נפט מהמפרץ. לפי ניתוח של גולדמן זאקס שהובא בפייננשל טיימס, המאגרים הממוצעים במדינות אסיה - למעט סין - מכסים כחודש אחד בלבד של צריכה. הפיליפינים, שמייבאות יותר מ-95% מהנפט שלהן מהמזרח התיכון, כבר הכריזו על מצב חירום אנרגטי לאומי לאחר שמחירי הדלק המקומיים הוכפלו.

מן מסביר שהמצב אינו אחיד: "הסינים נערכו לזה מראש. יש להם מאגר לארבעה חודשים לפחות. יפן, קוריאה, טייוואן - הן מדינות עם כסף שיכולות לקנות נפט בכל מחיר. הבעיה הגדולה היא מדינות כמו הודו, שיש להן גם מחסור בתזקיקים ספציפיים וגם לא את התקציב להתמודד עם מחירים כאלה".

איך מתמודדות מדינות עם המחסור?

• בנגלדש הגבילה שימוש במיזוג אוויר לטמפרטורה מינימלית של 25 מעלות - צעד שמכוון גם לחסוך בחשמל שמיוצר בדלק ולאותת לציבור שהמצב חמור.
• קמבודיה הורתה לעובדי ציבור לעבוד מהבית ולא להגיע למשרדים, כדי לצמצם את צריכת הדלק בתחבורה הציבורית.
• וייטנאם ואינדונזיה נקטו צעד דומה, והנחו את עובדי הממשלה שלהן לעבוד מרחוק.
• בהודו, מפעלי ייצור - ובהם מפעלי פלסטיק ותעשיות כבדות - החלו לשלוח עובדים הביתה ולצמצם ימי עבודה. כשהדלק יקר מדי, לא שווה להפעיל את המפעל.
• יפן, שנחשבת מדינה עשירה דיה לקנות נפט בכל מחיר, מצמצמת בכל זאת ייצור של מוצרי טואלטיקה ומוצרי לוואי תעשייתיים.
• אוסטרליה שחררה עתודות דלק, הורידה מיסי דלק וגיבשה תוכנית ביטחון אנרגטי לאומי. אף שהיא מדינה עשירה יחסית היא מייבאת את רוב התזקיקים שלה ממדינות אסיה, שמצמצמות יצוא.
• הולנד הכריזה רשמית שתרכוש נפט בכל מחיר שיידרש.

על איזה מחיר נפט צריך בכלל להסתכל?

בשבוע שעבר, כשאיראן הכריזה לזמן קצר שהמצר פתוח, מחירי הנפט צנחו בחדות תוך שעות. זה נשמע כמו חדשות טובות - אבל לא בדיוק. כשאתם רואים בכותרות "מחיר הנפט ירד", מדובר כמעט תמיד במחיר של חוזה עתידי - הבטחה לקניית נפט בעוד חודש-חודשיים, שנסחרת בבורסה על ידי קרנות וסוחרים שרובם לא רוצים את הנפט עצמו.

מן מסביר שלצד המחיר הזה קיים מחיר אחר לאותו נפט בדיוק: מחיר הספוט הפיזי, מה שמכונה "דייטד ברנט": "זה המחיר שבית זיקוק משלם על נפט שיגיע אליו בתוך 10 עד 30 יום. שם המחיר הגיע בשיאו לכ-144 דולר לחבית. נפט מעומאן, בקצה המפרץ, נמכר כבר ב-171 דולר". מי שצריך נפט עכשיו ממש - ישלם כל מחיר.

באתרי החדשות הכלכליות נפוצה בשבוע שעבר דוגמה שממחישה עד כמה יש מי שמוכנים לשלם "כל מחיר": מנכ"ל בנק HSBC ז'ורז' אלהדרי צוטט לאחר שאמר בכנס של הבנק שראה חבית נפט שנרכשה עבור סרי לנקה במחיר של כמעט 286 דולר. "מחיר הנפט בכותרת הוא 100, 110 דולר. אבל אם אתה מנסה לקנות נפט מהמזרח התיכון היום, אתה משלם 140, 150 דולר", צוטט אלהדרי באתר החדשות הפיננסיות Sherwood.

סרי לנקה אינה יפן או הולנד, אז איך היא משלמת מחיר כזה? מן מסביר שהמניע מגיע ממקום אחר לגמרי: ניסיון לנהל סיכונים ולמנוע זעם ציבורי. מן מזכיר שזעזועי אנרגיה לא מכים את הרחוב מיד - הם מתפשטים לאט לאורך שרשרת האספקה, מגיעים לדשנים, לתחבורה, ולבסוף למזון.

פה מגיע השלב שבו השלכות המלחמה באיראן עלולות לפגוע בישראל כמו בומרנג: במדינות כמו מצרים וירדן הסובסידיות על מזון הן קו הגנה דק בין שקט להתפרצות אלימה. מחירי האנרגיה הגואים מאיימים במשבר מזון ועליית מחירי לחם - מה שכבר הוביל בעבר למהומות במדינות שעימן ישראל מחזיקה בהסכמי שלום. באופן פרדוקסלי התקיפה באיראן עוד עלולה לחזור אלינו בדמות חוסר-יציבות בגבולות הארוכים ביותר של ישראל.

הגענו לרגעי ההכרעה

לפי מן, אנחנו מתקרבים עכשיו ל"מאני טיים" - הרגע האחרון שבו הדברים מוכרעים. מן ממשיל את המצב לשעון חול שהולך ואוזל: הקיץ מביא עמו פיק כפול של ביקוש - נסיעות וקירור. ככל שהמחסור מחמיר, גם הלחץ הכלכלי על ממשלות מערביות - ועל ממשל טראמפ בפרט - הולך וגדל.

במקביל נפתחה חזית נוספת: אירופה נמצאת בתקופה שבה היא אמורה למלא את מחסני הגז שלה לקראת החורף - ומתחרה על אותו גז טבעי שגם מדינות אסיה זקוקות לו. "זה קרב מחירים על מי מוכן לשלם יותר", אומר מן, "ואנחנו רואים את האירופים מפסידים בו".

גם לאיראן יש שעון חול משלה: "זו תקופת שיא היצוא האיראני", מסביר מן - העונה שבה איראן מגדילה את אספקתה לסין, שהביקוש שלה לאנרגיה עולה לקראת הקיץ. כל יום שהמצר סגור הוא הכנסה שאיראן לא רואה, בדיוק בזמן שהיא הכי זקוקה לה. שני הצדדים מהמרים שהשני יישבר ראשון. אבל כל יום שהמשחק הזה נמשך, המחיר שמשלמים מי שאינם חלק ממנו - עובדים בהודו, צרכנים במצרים, מפעלים ביפן - הולך וגדל.