מכה אנושה: ירדן נאבקת על כל תייר – וניצבת מול משבר כלכלי אדיר

בירדן של שנת 2026, המושג "שקט" מקבל משמעות כפולה ומכאיבה, כשמצד אחד זהו השקט המיוחל שמנסה הממלכה לשדר לעולם כאי של יציבות בלב סערה אזורית, אך מצד שני, זהו השקט המשתק של אתרי התיירות הריקים, שבהם צעדי המבקרים הבודדים מהדהדים בין קירות הסלע של פטרה. עבוררבים מחברי הקהילה הבדואית המקומית, השקט הזה אינו שלווה, הוא משבר קיומי.

למרות שירדן מקפידה להישאר בשולי הסכסוך הישיר, מיקומה הגיאוגרפי והאסטרטגי גובה ממנה מחיר כבד. המלחמה בעזה כבר נתנה את אותותיה בסוף 2023, אך התקווה להתאוששות בתחילת 2024 נמוגה במהירות. כאשר השמיים הירדניים הפכו לנתיב מעבר לטילים וכטב"מים בעימות בין איראן לישראל וארה"ב, תעשיית התיירות חטפה מהלומה ישירה. יזן מחאדין, הממונה על הפארק הארכיאולוגי בפטרה, מספר על קצב קריסה מסחרר: "המלחמה פרצה בשבת ועד יום שני כבר היו לנו 100 אחוז אחוז ביטולים".

>> "זה מרתיח": הגיע למעבר הגבול בירדן - ולא קיבל אישור להיכנס בגלל הפאות שלו

>> ישראל VS ירדן: כך נראית חופשה בים המלח משני הצדדים

>> הירדנים מתגעגעים: "הישראלים אהבו לבוא לכאן, הכל השתנה"

משטר צנע ומשבר אנרגיה

הנתונים הרשמיים של הממשלה חושפים את היקף הנזק: למעלה מ-6,000 טיסות בוטלו בחודשים מרץ ואפריל בלבד, ומספר התיירים מאירופה צנח ב-27 אחוז. עבור מדינה שבה 18 אחוז מהתוצר הלאומי נשען על תיירות, לא מדובר רק בהפסד של מטבע חוץ, אלא בזעזוע שמערער את יסודות הכלכלה כולה.

ההשלכות של המתיחות האזורית מחלחלות אל תוך חיי היום-יום של האזרח הירדני הפשוט, גם הרחק מאתרי התיירות. ירדן מייבאת כ-95 אחוז מתצרוכת האנרגיה שלה, והזינוק במחירי הנפט בעקבות המלחמה הטיל על תקציב המדינה נטל נוסף של 200 מיליון דולר בחודש מרץ לבדו. הממשלה, בראשות הדובר מוחמד אל-מומני, נאלצה לנקוט בצעדי חירום: משרדי ממשלה ומוסדות ציבוריים נצטוו לצמצם את השימוש ברכבים ולכבות מזגנים ותאורה כדי לחסוך בהוצאות.

"העולם רואה את האזור כולו כזירת מלחמה אחת", מסביר אל-מומני בתסכול. הוא מציין כי הקושי הגדול ביותר הוא לשכנע את הקהילה הבין-לאומית שירדן בטוחה, בזמן שהמפות בחדשות מראות טילים חוצים את המרחב האווירי שלה.

הקרב על חבל ההצלה

בתוך המשבר הכלכלי, מתפתחת חזית נוספת, פנימית. איגוד סוכנויות הנסיעות הירדני יצא במתקפה חסרת תקדים נגד משרד ההקדשים (הווקף), במכתב רשמי שהוגש לראש הממשלה. הסוכנויות מאשימות את הממשלה בניהול כושל של תחום החג' והעומרה, תוך התעלמות מאנשי המקצוע ומידורם מנתונים קריטיים. לטענתן, חוסר התיאום הזה רק מעמיק את הכאוס בענף שנאבק ממילא על חייו, ופוגע בשירות הניתן לעולי הרגל.

כדי להבין את עוצמת הזעם של סוכנויות הנסיעות הירדניות, צריך להבין שהן נמצאות במצב צבירה של הישרדות. עבורן, הנסיעות הדתיות למכה ומדינה, המכונות "חאג'" ו"עומרה", הן לא רק טקס דתי, אלא מוצר הצריכה התיירותי הגדול והיציב ביותר במזרח התיכון. בניגוד לתייר האירופאי שביטל את הגעתו לפטרה בגלל פחד מטילים, המאמין המוסלמי רואה בעלייה לרגל חובה דתית עליונה, ולכן הביקוש לנסיעות הללו נשאר גבוה גם בעיתות משבר. זהו "חבל ההצלה" הכלכלי היחיד שנותר לסוכנים הירדנים שראו את עסקיהם קורסים.

אלא שכאן נכנס לתמונה משרד ההקדשים (הווקף), המשמש כרגולטור הבלעדי של התחום. בירדן, סוכנות נסיעות לא יכולה פשוט להעלות אנשים על אוטובוס לסעודיה, היא תלויה לחלוטין במשרד הממשלתי שקובע את מכסות האישורים, מאשר את איכות האוטובוסים, ומתאם את לוחות הזמנים מול השלטונות הסעודיים.

הסוכנויות מאשימות את הממשלה בניהול שמנותק מהשטח ומבוסס על ביורוקרטיה קשוחה. הטענה המרכזית היא ל"מידור מנתונים": המשרד הממשלתי מחזיק אצלו מידע קריטי על שינויים בנהלים הסעודיים או על מועדי פתיחת הגבולות, ומשחרר אותו לסוכנים רק ברגע האחרון. חוסר הוודאות הזה מונע מהסוכנויות לתמחר את החבילות או להבטיח מקומות בבתי מלון, ובכך הוא "תוקע" את זרם ההכנסות היחיד שעוד נותר להן. בעיני הסוכן הירדני, משרד ההקדשים לא רק כושל בניהול, אלא פועל ביהירות שמתעלמת מהעובדה שהסוכנויות נמצאות על סף פשיטת רגל בגלל המלחמה האזורית.

בניסיון נואש להנשים את המגזר, הממשלה מנסה להסיט את המשאבים פנימה. קמפיין "ירדן שלנו היא גן עדן" והנחות משמעותיות במלונות ובמסעדות הצליחו לייצר תנועה של תיירות פנים, אך המומחים מודים כי זהו רק פלסטר. הסנאטור שרחביל מאדי ואנשי מקצוע נוספים קוראים להגדיל את התמיכה הממשלתית במועצת התיירות ולבנות לוח אירועים אטרקטיבי, אך המתח בין הצורך בחדשנות (כמו פסטיבלי מוזיקה אלקטרונית בפטרה שהכניסו מיליוני דולרים) לבין שמירה על מסורת האתרים נותר בעינו.

שבר דורי בממלכת הסלע

ההשפעה העמוקה ביותר של המשבר הזה היא אולי האנושית. בפטרה, מקום שבו 85 אחוז מהאוכלוסייה מתפרנסת מתיירות, האמונה בענף נשברת. דורות של בדואים ראו בתיירות את כרטיס הכניסה שלהם לרווחה כלכלית, אך כעת הורים רבים מצהירים כי לא יאפשרו לילדיהם להמשיך בדרכם. הם מחפשים עבורם יציבות שאינה תלויה בהחלטות שמתקבלות בטהרן, בוושינגטון או בירושלים.

בעוד תיירים בודדים מרוסיה או ממדינות אחרות נהנים מהשלווה הסוריאליסטית של ים המלח או פטרה הנטושה, עבור המארחים שלהם מדובר בהמתנה מורטת עצבים. הם יודעים שהיופי של ירדן נותר ללא שינוי, אך כפי שאומר חוסיין אל-בדוול: "במים הללו, האדוות רחוקות מלהירגע".