זה המקום שאליו תעבור התחנה המרכזית בתל אביב

הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) אישרה היום (ב') את קידום התוכנית להקמת מסוף תחבורה חלופי בשטח מקווה ישראל. מדובר במסוף זמני שייפרס על פני כ-92 דונם בשטחי בית הספר החקלאי ההיסטורי, ואמור לשמש תחליף לתחנה המרכזית בתל אביב לתקופה של עד 20 שנה, עד להשלמת מרכז התחבורה הקבוע "השער הדרומי" במתח"מ בן צבי.

המסוף המתוכנן יכלול חניונים תפעוליים, עמדות טעינה לאוטובוסים חשמליים וחיבור למערכות הסעת המונים. מ"מ יו"ר הוועדה, עו"ד בני ארביב, אמר כי "זהו רגע היסטורי שבו המדינה מתחילה לפרק את אחד המפגעים העירוניים הקשים ביותר. זה לא רק פתרון תחבורתי, זו עשיית צדק עירוני".

ההכרזה נשמעת דרמטית, אבל היא לא הראשונה מסוגה. מאז 2016 הודיעו גורמי מדינה לפחות שבע פעמים על מהלכים לפינוי התחנה המרכזית, וכולם נתקעו. בדצמבר 2016 אישרה עיריית תל אביב את תוכנית המתאר תא/5000, שייעדה את שטח התחנה למשרדים ומגורים, אך לא קבעה לוח זמנים לפינוי. באפריל 2018 נחשף משא ומתן חשאי בין משרד התחבורה לחברת נצבא להארכת חוזה ההפעלה עד 2042. המהלך בוטל בעקבות התנגדות פוליטית, אך פגע באמון הציבור. בנובמבר 2019 חתמו משרד התחבורה והעירייה על הסכם "קצר טווח" שאפשר המשך הפעלה ל-5.5 שנים, עם אופציה ל-12.5 שנים נוספות. ההסכם שווק כ"ספירה לאחור" לקראת סגירה, אך בפועל שימר את הסטטוס קוו.

נקודת הרתיחה הגיעה באוקטובר 2021. עיריית תל אביב ורשות הכבאות הוציאו צו סגירה שיפוטי לתחנה, בעילה שהמבנה פעל ללא רישיון עסק תקף וללא אישורי בטיחות אש לכ-400 חנויות בתוכו. הצו חשף סכנת חיים ממשית: חומרים דליקים בהיקפים ניכרים, ללא מערכות כיבוי כנדרש בחוק. שרת התחבורה דאז, מירב מיכאלי, וראש העיר רון חולדאי הכריזו בתגובה על הסכם עקרונות לסגירת התחנה עד 2023 או לכל המאוחר 2025. היעד התברר תוך חודשים כבלתי ישים. האוטובוסים המשיכו לנסוע, והמערכת נרתעה מכאוס תחבורתי שלא הייתה לו חלופה מוכנה.

בספטמבר 2022 אישר משרד התחבורה, במסגרת עתירה של האגודה לזכויות האזרח, הסכם לפינוי 50% מהפעילות. אלא שבאותו דיון הצהירו נציגי עיריית תל אביב כי אין הסכם לפינוי מלא, וכי הדרישה לכך "מתעלמת מהמציאות". העתירה נמחקה ברובה.

למה כל חלופה קרסה

השאלה המרכזית שליוותה כל הכרזה הייתה "לאן". התוכנית המרכזית כללה העברת מחצית מהפעילות לשלושה מסופים, ובראשם מתחם פנורמה בדרום תל אביב. שם תוכנן מסוף פתוח עם 24 עמדות העלאה, שמונה עמדות הורדה ותשתית טעינה ל-113 אוטובוסים חשמליים. משרד התחבורה ביקש להשתלט על הקרקע באמצעות "צו חניה", כלי משפטי המאפשר הפקעה מזורזת של שטחים פרטיים.

התוכנית קרסה משתי חזיתות. בעלי הקרקע עתרו לבית המשפט המחוזי, שפסק כי צו חניה אינו כלי חוקי להקמת מסוף תחבורה מורכב. במקביל, תושבי השכונות ניהלו מאבק שהגדיר את פנורמה כ"שמורת טבע עירונית", ועיריית תל אביב אימצה את ההתנגדות. המכה הסופית הגיעה עם חילופי השלטון: שרת התחבורה מירי רגב, בלחץ תושבים ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה, הורתה לפרקליטות לשנות את עמדת המדינה בבית המשפט העליון. המדינה חזרה בה מהשימוש בצו חניה, ומתווה פנורמה נקבר.

חלופת מקווה ישראל, שאושרה היום, מביאה תקווה חדשה אך גם מורכבות משפטית ניכרת. הקצאת הקרקע מחייבת תיקון חקיקה בכנסת, שכן "חוק מקווה ישראל" נועד מלכתחילה להגן על אדמות בית הספר החקלאי ההיסטורי מפני הפקעות. בחודשים שלפני הדיון של היום, נזפה הוות"ל שוב ושוב במשרד התחבורה על עיכוב מכוון בהגשת דוח חלופות שהיה מוכן כבר חודשים קודם לכן. גורמים בענף מעריכים כי העיכוב נובע מלחצים פוליטיים, וכי מועד הפינוי הריאלי נדחה לשנים 2035 עד 2040.

גם במערך המטרו וגם בדרג המקצועי מודים כי הפרויקט הקבוע, מתח"מ בן צבי, צפוי להיות מוכן רק לקראת 2040 במקרה הטוב. המשמעות: המסוף "הזמני" במקווה ישראל עשוי לשמש כפתרון קבע לדור שלם.

בעוד המערכת הפוליטית נתונה במאבקי כוח, התחנה ממשיכה לפגוע. בשנת 2022 הכריזה השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, על אזור התחנה כ"אזור נפגע זיהום אוויר", הכרזה שחייבה את העירייה להגיש תוכנית פעולה לשיפור איכות האוויר. התחנה נחשבת למוקד זיהום האוויר החמור בישראל, עם רמות חריגות של חלקיקים נשימים ותחמוצות חנקן שפוגעות בתושבי נווה שאנן ושפירא.

מי מרוויח מהסחבת

מאחורי הקיפאון עומדים אינטרסים כלכליים כבדי משקל. למעלה מ-80% מזכויות הבנייה בתחנה מוחזקים בידי חברת נצבא, בשליטת איש העסקים קובי מימון. נצבא רכשה את הנכסים בהליך שנמתח עליו ביקורת שיפוטית חריפה: בשנת 2017 קבע בית המשפט המחוזי כי החברה פעלה בהליכי הפירוק במטרה "לייבש" את התחנה כספית ולהשתלט על עתודות הנדל"ן במחירי רצפה.

כל עוד התחנה פעילה, נצבא גורפת עשרות מיליוני שקלים בשנה מדמי הרשאה ושכירות ממשרד התחבורה עבור הפעלת הרציפים. במקביל, לטענת בעלי חנויות במתחם, החברה מנהלת מדיניות הזנחה מכוונת שנועדה לדחוק אותם למכור את נכסיהם בסכומים זעומים, נכסים שיהפכו בעתיד לשטחי בנייה בשווי מיליונים. תוכנית המתאר תא/5000 מייעדת את השטח לפרויקט בינוי ענק של משרדים, מסחר ומגורים.

מנגנון משפטי שעשוי להאיץ את הפינוי מגיע מכיוון בלתי צפוי. בשנת 2011 הוגשה תביעה ייצוגית בהיקף של 100 מיליון שקלים נגד מפעילי התחנה המרכזית בירושלים, שם נמצאו חריגות ב-98% מהבדיקות ביחס לתחמוצות חנקן. ההליך הסתיים בהסדר פשרה של 12.4 מיליון שקלים, שכלל השקעה בתשתיות, תרומה לעמותות סביבתיות והגבלות תפעוליות על חברת אגד.

בפברואר 2026 אישר בית המשפט העליון כי תושבי דרום תל אביב רשאים להגיש תביעות נזיקין נגד חברות התחנה, גם אם חלקן בהליכי פירוק. החשיפה המשפטית של נצבא ושל המדינה הולכת וגדלה.

ההחלטה של הוות"ל היא צעד ראשון בתהליך סטטוטורי שעוד רחוק מסיום. התוכנית מחייבת תיקון חקיקה, הליכי הפקעה מורכבים, תכנון מפורט ותקצוב. מול הנתונים האלה עומדת עובדה פשוטה: מאז 2016 הוכרז הפינוי לפחות שבע פעמים, ובכל פעם הוא נתקע באותם מכשולים, מאבקי קניין, סחבת בירוקרטית והתערבות פוליטית.

עבור תושבי דרום תל אביב, שחיים שנים ליד מוקד הזיהום החמור בישראל, ההכרזה של היום שווה בדיוק כמו יכולתה של המערכת לבצע אותה.