"התקשרו אליי מהמלון ואמרו לי לעשות צ׳ק-אאוט מיידי"
הם ניצלו בנס מהפגיעה הישירה של הטיל האיראני בלב תל אביב, אבל עכשיו דיירי הבניין ברחוב לואי מרשל מרגישים שהם נפגעים פעם שנייה – מהבירוקרטיה. בזמן שהם מנסים לאסוף את השברים מהדירות ההרוסות, המדינה הודיעה על הפסקת מימון המלונות. "הקיר ביני לבין השכנה פשוט נעלם, עוד לא הספקתי לעכל את מה שקרה וכבר אומרים לי 'צא לרחוב'", מספר אחד הדיירים.
עבור אריק תורג'מן, שהתגורר בבניין בשבע השנים האחרונות, המגורים ברחוב לואי מרשל היו שגרה בטוחה שנגדעה ברגע אחד. הפגיעה הישירה של הטיל בבניין תפסה אותו בדיוק כשהיה בדרכו למרחב המוגן. "הקירות בתוך הבית פשוט קרסו", הוא מתאר את הרגעים שאחרי הפיצוץ. "הייתי בדרך למקלט כשזה קרה", הוא משחזר בקול שקט, "הקירות פשוט קרסו פנימה. הקיר שהפריד ביני לבין השכנה נעלם כלא היה. זו חתיכת טראומה, לראות את כל החיים שלך הופכים לערימת אבק וברזלים בתוך שניות".
אלא שהטראומה הפיזית של ליל הפגיעה הייתה רק ההתחלה. שבועות ספורים לאחר מכן, בעוד הדיירים מנסים לאסוף את השברים מתוך ההריסות ולמצוא מעט שקט בבתי המלון אליהם פונו, הגיעה המכה השנייה - הפעם מהרשויות. הודעה קצרה ממס רכוש בישרה להם כי מימון השהות במלונות נפסק לאלתר. הסיבה: היזם שאמור לבנות על חורבות הבניין פרויקט התחדשות עירונית החל לשלם לבעלי הדירות דמי שכירות חלופיים.
מבחינת המדינה, המשוואה פשוטה: יש פיצוי מהיזם, אז אין צורך במימון ציבורי. אבל עבור רוב דיירי הבניין, שהם בכלל שוכרים, המשוואה הזו היא גזר דין של חוסר בית. "העובדה שבעל הדירה מקבל פיצוי לא משנה את המצב שלי בשקל", מסביר תורג'מן את האבסורד. "אני עדיין צריך למצוא דירה, לשים ערבויות, להתארגן מחדש. זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיים-שלושה, בטח לא כשאתה עדיין רועד מהפיצוץ".
הפינוי מהמלונות, כפי שמתארים אותו הדיירים, היה קר ומנוכר. "ביום שישי האחרון, בדיוק כשהתחלתי קצת לנשום, קיבלתי טלפון מהקבלה של המלון", מספר אריק. "אמרו לי: 'אתה צריך לעשות צ'ק-אאוט מיידי'. לא הייתה הודעה מוקדמת, לא נתנו זמן להיערך. פשוט זרקו אותנו לרחוב בלי שום פתרון חלופי באופק. המדינה פשוט מתנערת מהאחריות לאנשים שחרב עליהם עולמם".
בתוך המערבולת הזו נמצאות משפחות שלמות. בבניין התגוררו הורים שצריכים להמשיך לתפקד, לשלוח ילדים למסגרות חינוך ולנסות לייצר מצג של שגרה עבור הקטנים שחוו אימה בליל הפגיעה. "יש כאן אנשים עם הסדרי משמורת, אנשים שצריכים לקום בבוקר לעבודה מתל אביב, ופתאום אין להם לאן לחזור בסוף היום", אומרים בקרב המפונים. השילוב של שוק הדיור הרותח בתל אביב, תקופת המלחמה והעובדה שרבים מהדיירים עדיין סוחבים פוסט-טראומה קשה, הופך את משימת מציאת הדירה לבלתי אפשרית בפרק הזמן שניתן להם.
עו״ד ועו״ס יעל הבסי־אהרוני, מייסדת שותפה בעמותת ״לתת עו״ד״ המלווה את הדיירים, מסבירה כי הסיפור של לואי מרשל חושף חור שחור בחקיקה הישראלית. "חוק מס רכוש מדבר לבעלי נכסים, הוא לא רואה את השוכר", היא אומרת. "במצב של פינוי רגיל להתחדשות עירונית, יש לשוכרים 60 עד 90 יום להתארגן. כאן, בגלל שזה קרה בגלל טיל, הם נדחקים לפינה. נוצר מצב בלתי נתפס שבו שוכר אמור להמשיך לשלם על חוזה בנכס שאיננו, ובמקביל למצוא פתרון חדש מאפס בלי גב מהמדינה".
בזמן שחלק מהדיירים הצליחו לקבל הארכה זמנית עד תחילת מאי, תחושת ההפקרה נותרת בעינה. המפונים מדגישים כי הם לא מחפשים לחיות על חשבון הציבור בבתי מלון – הם רק זקוקים לזמן סביר ולכתובת שתקשיב להם. "אף אחד מאיתנו לא נהנה להיות בבית מלון, זה פתרון דחוק וזמני", מסכם תורג'מן. "אבל אי אפשר להתייחס אלינו כאל מספרים בטבלה של מס רכוש. אנחנו בני אדם שעברו חוויה מטלטלת, והמינימום שמגיע לנו זה שמישהו מהרשויות יבדוק מה המצב שלנו באמת וייתן לנו פתרון אנושי".
מעיריית תל אביב-יפו נמסר: ״עיריית תל אביב-יפו פעלה ופועלת כל העת לסייע לתושבי העיר אשר בתיהם נפגעו מטילים. עם זאת, הקריטריונים לקביעת זכאות לדיור חליפי ומימונו הם באחריות מס רכוש בלבד. נדגיש כי היזם הודיע לדיירים כבר לפני כחודש על הריסת המבנה ואף התחייב לשלם להם שכירות החל מ 20/4 ולכן מס רכוש החליט להפסיק לממן שכירות חלופית או שהות במלון״.
מרשות המסים נמסר בתגובה: "קרן הפיצויים מימנה לשוכרים בבניין שברחוב לואי מרשל 11 בתל אביב שהות של למעלה מחודש בבית מלון. גם לאחר הודעת הפינוי, ככל שפנו אלינו בבקשה להאריך שהות במספר ימים, נענינו לפנייה. מכיוון שהבניין מיועד לפינוי בינוי והדיירים אינם ממשיכים לשלם שכר דירה, אין עוד אפשרות חוקית לממן להם שהות בבית מלון. למיטב ידיעתנו, הדיירים ידעו כי יצטרכו לפנות בקרוב את הדירות, ללא קשר לנפילת הטיל, אולם מדובר בסוגיה שבין השוכר לבעל הדירה."