סופרבול 2026: המספרים המשוגעים מאחורי הערב הגדול

יום אחרי, כשהקונפטי עוד לא הספיק להתפזר לגמרי מחוץ ללוויית'ס סטדיום, התמונה כבר הייתה ברורה: אומנם הסיאטל סיהוקס סגרו 29:13 על ניו אינגלנד פטריוטס וזכו באליפות, אומנם באד באני הוביל את מופע האמצע שהפך לאירוע תרבותי מאשר "הפסקה" במשחק. אבל המנצחת הגדולה מהערב הזה היא הכלכלה.

הסכומים שהתגלגלו בבסופרבול LX הסתכמו בסדר גודל של כ-24 מיליארד דולר: כ-20.2 מיליארד דולר בהוצאות צרכנים על יום המשחק (אוכל, שתייה, מסיבות צפייה ועוד), 1.76 מיליארד דולר בהיקף הימורים חוקיים (מחזור הימורים, לא הכנסה נטו של בתי ההימורים), כ-400 מיליון דולר הכנסות ל-NFL מכרטיסים וממכירת סוויטות , 370-630 מיליון דולר תוספת מהפעילות הכלכלית המקומית סביב המשחק לעיר המארחת, וכמובן: מאות מיליוני דולרים בפרסום - לשם קנה מידה, בשנה שעברה פוקס דיווחה על יותר מ-800 מיליון דולר הכנסות פרסום ברוטו מהשידור שלה.

נתחיל בעלויות הפרסום. השנה כבר דיברו על ממוצע של כ-8 מיליון דולר ל-30 שניות, וחלק מהספוטים טיפסו מעל 10 מיליון דולר, רף ששנים נשמע כמו משהו מופרך עד שהוא הפך לשגרה חדשה. רשת NBC Universal למשל, הודיעה שמכרה את כל מלאי הפרסום למשחק מראש, ועוד לפני כן מכרה כ-90% ממלאי הפרסום של עונת ה-NFL שלה מחוץ לסופרבול. כשמוסיפים לזה את "זליגת" הפרסום לסטרימינג ואת העובדה שהסופרבול הפך לזירה שבה מותגים לא רק קונים זמן אוויר אלא גם מחוללים אירוע דיגיטלי שלם מסביבו, קל להבין למה כל שנייה על המסך מרגישה כמו נדל"ן במנהטן.

מכאן, הכלכלה עוברת לקופה של ה-NFL עצמו, ושם אין באמת דרמה: הכסף אמיתי, מידי, ומרוכז. הכלכלן אנדרו זימבליסט העריך שהליגה תעשה קרוב ל-400 מיליון דולר רק ממכירת כרטיסים וסוויטות יוקרה, כשהמחירים הרשמיים התחילו סביב 6,000 דולר לכרטיס לפני שהמחירים מטפסים לעשרות אלפים במיקומים נחשקים. בשוק המשני, מי שחיפש כרטיסים ממש לקראת היום הגדול כברזכה להנחה יפה ושילם בערך 4,563-4,327 דולר לכרטיס. הסכומים האלה מסבירים למה גם בעידן שבו כולם אומרים ש"הצופים כבר לא משלמים על טלוויזיה", יש עדיין מספר אירועים מצומצמים שגורמים לצופה לפתוח את הכיס וגורם לאנשים לשלם, והרבה, עכשיו.

ומעבר לאצטדיון, יש את הוצאות הצריכה של האמריקאים. התאחדות הקמעונאות הלאומית בארה״ב העריכה שב-2026 האמריקאים יוציאו שיא של כ-20.2 מיליארד דולר על יום הסופרבול, בממוצע 94.77 דולר לאדם, על אוכל, שתייה, מרצ’נדייז, דקורציות וכל מה שהופך צפייה בטלוויזיה לאיוונט משפחתי. במילים אחרות, גם מי שלא ראה דקה מהמשחק עדיין השתתף בכלכלה שלו, דרך עגלת הקניות, דרך הבירה במקרר, דרך המגש שהוזמן "רק הפעם", ודרך מותגים שמכוונים את כל פברואר למבצעי סופרבול כאילו מדובר בחג לא רשמי.

ואז מגיעה הקופה שהפכה בשנים האחרונות לסימן ההיכר של אירועי ספורט גדולים בארה״ב: ההימורים. איגוד המשחקים האמריקאי העריך שהציבור ימר חוקית שיא של כ-1.76 מיליארד דולר על המשחק, מספר שממשיך לטפס עם התרחבות שוק ההימורים המוסדר במדינות. סביב זה, צומחת גם שכבה חדשה של "כלכלת תחזיות" עם שווקים שמציעים הימור לא רק על תוצאה, אלא על כל פרט תרבותי שמסביב, ומקבלים תשומת לב גם אם הם לא תמיד יושבים בדיוק על אותה רגולציה של ספורטבוק קלאסי.

לא תמיד כולם מרוויחים

ויש גם את העיר והאזור המארח. לפי הערכת ועדת האירוח של מפרץ סן פרנסיסקו, סופרבול LX אמור היה לייצר בין 370 ל-630 מיליון דולר רווח ברחבי האזור, כשכ-90 אלף מבקרים הגיעו לעיר, לצד כ-5,000 משרות וכ-300 מיליון דולר בהכנסות עבודה, ובסביבות 16 מיליון דולר בהכנסות ממיסים למדינה ולרשויות. אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה: הכסף לא מתחלק שווה בשווה על כל עיר, וחלק מהרשויות מרגישות שהן סופגות את הפקקים, האבטחה והכאוס, בזמן שהעסקים והשכונות "הנכונות" קוטפות את הפדיון.

במקרה של סנטה קלרה עצמה, התמונה אפילו יותר מורכבת. העיר העריכה שההיערכות לאירוח תעלה לה סביב 6.3-6.5 מיליון דולר, כשכ-70% מהסכום הוא הוצאות אבטחה ושיטור. נשמע אולי סביר בהתחשב בכמה כסך היא הרוויחה אבל מי שמכיר את המשחק הזה יודע שמה שלא נכנס לטבלה תמיד ייכנס למחלוקת: שעות נוספות, תשתיות זמניות, פגיעה בעסקים שלא נמצאים על צירי החגיגה, ותיירות רגילה שנדחקת הצידה. גם בפעם הקודמת שלוויית'ס אירחו, ב-2016, סנטה קלרה לא יצאה עם מיליארדים, לפי דיווחים מקומיים העיר דיברה אז על רווח של כ-700 אלף דולר בלבד.

ועדיין, אם רוצים רגע אחד של צינון התלהבות בתוך כל הקרקס הזה, הוא מגיע מהאנשים שמסתכלים על סופרבול כמו על אולימפיאדה קטנה: המיתוג עצום, אבל הרווח המקומי לא מובטח. זימבליסט עצמו כבר הסביר בעבר שהכסף "החדש" שמגה אירועים מביאים לעיר עלול פשוט להחליף כסף שהיה מגיע בכל מקרה מתיירות רגילה, ושיש "דליפות" של ביקוש החוצה מהכלכלה המקומית.

דוגמאות מהעבר מספרות על העיירה גלנדייל שבאריזונה.לקראת סופרבול 2015 ראש העיר כבר אמר בפשטות שהוא מאמין שיפסידו כסף, ובעבר דווח שבאירוח 2008 העיר ספגה כ-3.4 מיליון דולר עלויות וקיבלה כ-1.2 מיליון בלבד בהכנסות מס ישירות. וגם כשמסתכלים על הצעות אירוח בערים אחרות, המספרים יכולים להיות בעייתים לעיר המארחת: ב-2019, לדוגמה, הצעת האירוח באטלנטה העריכה שהעיר הוציאה כ-46 מיליון דולר.

אז כמה "בדיוק" הרוויחה הכלכלה מהסופרבול של 2026? התשובה הכנה היא שהדיוק תלוי באיזה כיס מודדים ובאיזה מודל משתמשים, ומה נספר כ"תוספת" לעומת "הסטה" של כסף. אבל התשובה המעשית לא פחות חשובה: עבור ה-NFL, רשת השידור והמפרסמים, זה ערב שמייצר מאות מיליונים באותו הלילה ובשבועות שאחריו. עבור המפרץ וסנטה קלרה, זה הימור מחושב עם הבטחות יפות, עלויות אמיתיות, ופערים בין עיר לעיר. ובינתיים, כשהאמריקאים חוזרים לעבודה והעסקים מתחילים לספור קבלות, הסופרבול משאיר אחריו את השאלה שתמיד חוזרת, רק עם עוד אפס אחד בסוף: בפעם הבאה שעיר תרצה לארח את "הערב הגדול", היא תעשה את זה בשביל הכבוד, או בשביל החשבון?