האמת מאחורי התקיפה הישראלית של מתקני הנפט באיראן

לראשונה מאז פרוץ המלחמה, חיל האוויר הישראלי תקף אתמול (שבת) תשתיות נפט של איראן - מהלך שנראה כשינוי כיוון מהמיקוד בהנהגה, שירותי הביטחון ומתקני הטילים. אלא שמה שנראה כעליית מדרגה משמעותית הוא למעשה פגיעה ביעד מצומצם ושקול מאוד תוך שליחת מסר חד וברור. הסיפור האמיתי הוא מה שישראל בחרה לא לתקוף, לפחות כרגע.

הודעת דובר צה"ל שבישרה על התקיפה הגדירה את יעדיה כ"מאגרי אחסון דלק ששימשו את הכוחות הצבאיים של משטר הטרור האיראני". לפי פרופ' יוסי מן, מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן, הניסוח הזה לא מקרי.

לדבריו, ההדגשה שמדובר בדלק של כוחות הצבא ולא בתשתית אזרחית נועדה לשדר מסר ישיר לשווקים הפיננסיים: זו פגיעה ממוקדת בכוח המלחמה של המשטר, לא תקיפה שתשבש את יכולת ייצור הנפט האיראנית. "השוק מבחין בין פגיעה בדלק לבין פגיעה בנפט גולמי," הוא אומר.

כדי להבין את הפער בין מה שחיל האוויר תקף ובין פגיעה אמיתית ביכולות ייצור הנפט האיראניות צריך לראות את התמונה המלאה. תשתית הנפט האיראנית בנויה משלוש שכבות: שדות נפט, בתי זיקוק ומחסנים, ונמלי יצוא. ישראל פגעה בשלב זה רק בחלק קטנטן מאחת השכבות האלו. "אנחנו לא פוגעים ביכולת ההפקה ואפילו לא בזיקוק — אנחנו פוגעים במחסנים", אומר מן.

שדות הנפט מרוכזים בעיקר במחוז ח'וזסטאן שבדרום-מערב איראן, באזור הגובל עם עיראק. שם יושב גם מתקן הזיקוק ההיסטורי בעיר אבאדאן, שבעבר היה הגדול ביותר במזרח התיכון. נמל יצוא הנפט המרכזי של איראן הוא האי ח'ארג', בצפון-מערב המפרץ הפרסי. לפי נתוני רויטרס, כ-90% מהנפט האיראני יוצא דרך האי הזה, ומשם עובר במכליות נפט דרך מצר הורמוז.

"זו החלטה מאוד אסטרטגית", אומר מן על האפשרות לתקוף את האי, כפי שהציע אמש ראש האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד. לדבריו, יש שני נימוקים לריסון שבו נוקטת כרגע ישראל: מצד אחד, "אנחנו לא רוצים לפגוע בעם האיראני" - ישראל מבחינה במכוון בין המשטר לאוכלוסייה. ובמקביל יש שיקול עתידי: "אם מחר המשטר יפול צריך יהיה לשקם את המתקנים".

האפקט האמיתי של הסנקציות האמריקניות

מן מציין שערב המהפכה האיסלאמית, ב-1979, איראן הפיקה כ-6 מיליון חביות נפט ביום - מספר שהציב אותה בשורה הראשונה של יצרניות הנפט בעולם. כיום, לפי נתוני רויטרס, התפוקה עומדת על כ-3.3 מיליון חביות. לפי מן, הסיבה לירידה החדה בתפוקת הנפט האיראנית היא העלות הגבוהה של פיתוח ותחזוקת שדות הנפט, שדורשים חברות מתמחות, רובן אמריקניות.

הסנקציות שהטיל ממשל אובמה, ושהוחמרו בתקופת טראמפ, האיצו דרמטית את תהליך ההידרדרות של יכולת הפקת הנפט של איראן. לפי מן, "הפגיעה הכי חמורה [של הסנקציות] הייתה ביכולת לשקם שדות": על חברות כמו אקסון ושברון נאסר לפעול ברפובליקה האיסלאמית. להערכתו, ללא הסנקציות, איראן הייתה מגיעה לכושר הפקה של לפחות 5-4.5 מיליון חביות נפט ביום.

עבור משטר האייתוללות מדובר באובדן הכנסות משמעותי. "הנפט הוא רכיב קריטי בכלכלה האיראנית", אומר מן. לדבריו, הכנסות המדינה האיראנית ב-2025 הסתכמו בכ-82 מיליארד דולר, כמחציתן מגיעות מנפט ומוצריו. בכסף הזה המשטר מממן את הצבא, את משמרות המהפכה ואת סבסוד השירותים לאזרחים, ובראשם מחירי הדלק.

הודות לסבסוד מחירי הבנזין באיראן הם מהזולים בעולם, מה שהופך את התנודה בהם לחומר נפץ פוליטי. מן מזכיר שהירידה החדה במחירי הנפט הגלובליים ב-2025, והפגיעה שנגרמה כתוצאה מכך לכלכלה האיראנית, הובילו לחוסר היציבות ולמחאה האזרחית החריפה בחודש ינואר האחרון.

על רקע זה, לתקיפה הישראלית על מחסני הדלק האיראניים יש משמעות נוספת: לדברי מן, המחסנים הללו משרתים לא רק את הצבא אלא הם חלק מרשת אספקה שמשרתת גם את תחנות הדלק והתחבורה הציבורית. "זו נגיעה בנקודה רגישה מאוד בזמן רגיש מאוד", אומר מן, ומציין כי התקיפה בוצעה זמן קצר לפני חג הנורוז - ראש השנה האיראני שחל השנה ב-20 במרץ. לדבריו, זו תקופה שבה הביקוש לבנזין ממריא כי משפחות יוצאות לטייל, ואילו הבוקר כבר דווח שאיראן מגבילה את צריכת הבנזין במדינה.

ההשפעה הגלובלית של המלחמה במפרץ

מאז פרוץ המלחמה הנוכחית זינק מחיר הנפט הגולמי ליותר מ-90 דולר לחבית, תוך זינוק של יותר מ-35% בשבוע - הקפיצה הגדולה ביותר במחיר הזהב השחור זה יותר מ-40 שנה. אבל הזינוק הזה לא קשור לתקיפה על מחסני הדלק באיראן אלא תוצאה של חלק אחר מהמערכה: איראן יישמה את האיום עתיק היומין שלה וחסמה דה פקטו את מצר הורמוז ביציאה מהמפרץ הפרסי. יותר מ-10 מכליות נפט כבר הועלו באש בידי כוחות איראניים וחברות הספנות הבין-לאומיות בולמות משלוחים.

התוצאה של סגירת מצר הורמוז היא שכמות אדירה של כ-140 מיליון חביות נפט תקועות במפרץ ולא מוצאות את דרכן לשוק. סעודיה ואיחוד האמירויות מצליחות לייצא חלק מהנפט שלהן דרך ים סוף אבל לא בכמות שעונה לביקושים.

במקביל, עוד לפני שישראל תקפה את מחסני הדלק, איראן נקטה צעד קיצוני משלה: לראשונה מפרוץ המלחמה איראן חדלה מלהסתפק בתקיפת בתי זיקוק ומחסני דלק במדינות המפרץ אלא כיוונה למתקני ייצור והפקה בסעודיה - מה ששלח את מחירי הדלק עוד יותר למעלה.

המחיר שמשלם הציבור הוא מוחשי ומהיר: ניתוח של לידר שוקי הון שפורסם היום מעריך כי בחודש הבא כבר יזנקו מחירי הדלק בישראל ב-12%. ההשלכות לא מצטמצמות לתחנת הדלק - הבנקים המרכזיים בארה"ב, באירופה וגם בארץ כבר דוחים הורדות ריבית שהיו מתוכננות לחודשים הקרובים, בשל לחצי האינפלציה שמייצרת עליית מחירי האנרגיה.

להערכת מן, ללא סיום המערכה מחירי הנפט צפויים להמשיך ולטפס ורק להגביר את הקצב: "מחיר של 95 דולר לחבית זה רף מאוד משמעותי. ברגע שהוא ייחצה, נראה את המחיר מגיע גם ליותר מ-100 דולר", הוא אומר. טראמפ אמר השבוע בריאיון לרויטרס שאם מחירי הנפט יעלו - "if they rise, they rise." אבל מחירי הנפט לא מחכים לתקיפה הבאה של ישראל כדי לטפס - הם עושים את זה לבד. השאלה היא כמה זמן טראמפ יצליח להישאר אדיש לזה לפני שיחתור לסיום המערכה.