פסח בצל המלחמה: המאני-טיים שהפך למאבק הישרדות

בימים בהם המדינה כולה נמצאת במצב חירום מתמשך, דווקא ערב חג הפסח, תקופה לה חיכו בעלי עסקים רבים, הפכה עבור רבים מהם למבחן הישרדות. בזמן שחברות האשראי מדווחות על עלייה יחסית בהוצאות בענפים מסוימים, מתחת לפני השטח מתגלה תמונה מורכבת בהרבה: עסקים קטנים מוצאים את עצמם מול ירידה חדה בפעילות, ביטולי אירועים ואי ודאות שמקשה על תכנון קדימה.

בעלי העסקים בשטח מתארים מציאות עגומה למדי. ״פסח זה המאני טיים שלי, ירידים בכל אזור הצפון עד המרכז ושפע של מתנות לחג״, מספרת תום אלרום (49) מנהריה, בעלת מותג תכשיטים בעבודת יד, ומוסיפה, ״כל הירידים בוטלו, ולכן אני שולחת לכל הארץ דרך האתר. יש עלייה באונליין ביחס לשנה שעברה, ולדעתי זה קשור לזה שכולם בבית. יחד עם זאת, עדיין יש ירידה במחזור של כ-30%״.

המלחמה לא עצרה רק את הלקוחות, אלא שהיא גם הפכה את שגרת העבודה למסוכנת. ״לקוחה קראה לי ‘צורפת תחת אש״, מתארת אלרום, ״אני נוסעת בין נהריה לחיפה כדי לבצע ציפויים לתכשיטים, דרך מפחידה מלאה באזעקות, אבל אני עושה את זה כדי לספק מתנות לחג. אני חלק מסיפור של קצת נורמליות ושפיות״.

אפילו בתל אביב שמנסה לשדר עסקים כרגיל ישנה פגיעה כלכלית משמעותית. ״בימים כתיקונם פסח מהווה את פיק המכירות, כ-40% מהמחזור שלי״, אומרת חגית איזנברג (57) בעלת סטודיו Izen לקרמיקה, ומסבירה, ״אני נוהגת לעשות מכירה חגיגית ומשתתפת בירידים אבל השנה הכול בוטל. כדי למזער נזקים יזמתי מכירות באינסטגרם, אך כמובן שזה לא תחליף ראוי. המכירות עומדות כרגע על כ-25% בלבד מהחג הקודם ואין לי ספק שהירידה תעמוד על 50% לפחות. חוסר הוודאות שמתמשך, העובדה שאי אפשר לתכנן כלום קדימה הוא הרסני לעסק״.

במקביל, גם עסקים בעוטף עזה שרק החלו בתהליך השיקום נפגעים מהמלחמה הנוכחית שוב. ״ביכורים הוא מיזם חברתי שנולד אחרי השבעה באוקטובר״, מספרת לימור סטולר (55) מקיבוץ יד מרדכי, ״המטרה שלנו היא לסייע לעסקים קטנים, משפחות שכולות ומילואימניקים להשתקם. בדרך כלל ההכנות לפסח נמשכות ארבעה חודשים. זו בהחלט תקופת שיא בעסק בשנה רגילה״.

לדבריה, האתגרים הלוגיסטיים לבדם מספיקים כדי לשתק את הפעילות העסקית. ״השנה הסחורות התעכבו, נהגים פחדו להיות על הכבישים, עובדים לא הגיעו למשרדים״, מתארת סטולר, ״המשלוחים נעשו מדלת לדלת בתנאים מורכבים״. היא מוסיפה, ״יש ירידה של כ-20% במכירות, וגם סל הקניות הממוצע ירד משמעותית״.

עבור סטולר, הפגיעה היא אישית וכואבת. ״הכוורות שלנו נשרפו בתחילת המלחמה. בעלי צפה בכוורות בזמן שכיבה את השריפה, לא רחוק משם, כדי שלא תתפשט לקיבוץ. מאז הצלחנו להשתקם חלקית, אבל עדיין לא הגענו לכמות שהייתה לנו״, היא מספרת ומדגישה, ״עסקים קטנים שנפגעו בעקבות השבעה באוקטובר לא לגמרי מצליחים להתאושש והיו שנסגרו. החשש הכי גדול שלי כרגע הוא לשלום המדינה ואזרחיה, והחשש הנוסף הוא שעסקים קטנים שנפגעו לא יצליחו להתאושש ויסגרו, שהמשפחות השכולות לא ימצאו נחמה בהנצחת יקיריהם ושלאוכלוסיות המוחלשות לא תהיה תעסוקה. חוסר הודאות לגבי המחר משפיע על כולנו״.

ענף התיירות נמצא בקריסה מוחלטת

סקר בזק מיוחד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספק הצצה ראשונה וקודרת למחיר שמשלם המגזר העסקי על המלחמה מול איראן. הנתונים, המייצגים כ-66 אלף עסקים ויותר משני מיליון עובדים, מעידים על שוק שנמצא בטראומה: אחד מכל ארבעה עסקים בישראל נמצא כיום במצב של סגירה זמנית או פועל בהיקף מינימלי בלבד. מנתוני שב״א עולה כי בתחומי התיירות, הבידור והפנאי קיימת פגיעה מובהקת.

״קשה להסביר את ההפסד המטורף של ענף התיירות״, אומרת מיכל דוד (39) מורת דרך מרמת השרון, ״אין טיסות נכנסות, כולם במקלטים. במצבי חירום אין טיולים, אבל זה לא נגמר שם. כבר עכשיו במרץ בוטלו לי עבודות עד ספטמבר. כי תיירים מבטלים טיסות מראש, ישראלים לא במצב רוח לפנאי, וההבנה שהמוצר שלי הוא מותרות, וכשיש כלכלת מלחמה זה הדבר הראשון שאנשים מוותרים עליו. אנחנו לא רק הראשונים להפסיק לעבוד, אנחנו ממשיכים לשלם את המחיר במכירות גם חודשים ארוכים אחרי האירוע. למעשה פסח היה אמור להיות העונה העמוסה הראשונה שלי מאז מלחמת איראן ביוני״.

מדובר למעשה בקריסה מוחלטת: ״זו 100% ירידה בפעילות. לא רק לפסח אלא גם לחגים הבאים״, מדגישה דוד. ומאחורי המספרים מסתתרת שחיקה נפשית: ״החיים כעצמאית בתחום התיירות בארץ מלווים תסכול, חרדה וקושי כבר שש שנים. מאז הקורונה אני סוחטת לימונדה מלימונים, מתאימה את עצמי לתקופה, משנה את המוצר לפי הצורך, פותחת חסכונות. שורדת. התחושה היא שגם כשיש עבודה, אנחנו מחכים כבר לנפילה הבאה. להתעשר אנחנו כבר לא מצפים. לשרוד זה המקסימום״.

ביישובי העוטף וצפון הארץ יש קיפאון כמעט מוחלט בעסקים

‫על פי נתוני חברת שב"א לסיכום השבוע הרביעי של המלחמה, המשק הישראלי מתחיל להראות סימני התאוששות ראשוניים, אך עדיין פועל תחת צל כבד של האטה משמעותית בצריכה. בעוד שבתחילת המערכה נרשמה צניחה דרמטית בהוצאות בכרטיסי אשראי, הנתונים העדכניים מצביעים על צמצום הפערים אל מול שבוע שגרתי; סך ההוצאות עמד על כ-9.2 מיליארד שקלים, נתון המהווה שיפור לעומת השבועות הראשונים, אך עדיין נמוך בכ 8%-ביחס לממוצע השבועי בשנת 2023 לפני פרוץ הקרבות.

בחינת ענפי הצריכה חושפת פערים עמוקים בין תחומי ההישרדות לבין תרבות הפנאי: ענף המזון והפארם ממשיך להוביל עם עלייה של 12% בהוצאות בהשוואה לשגרה, כתוצאה מהצטיידות מוגברת של הציבור. מנגד, ענפי התיירות והפנאי סופגים מכה קשה עם התרסקות של כ-60% בפעילות, וענף הביגוד וההנעלה רשם ירידה של כ-35%. ברמה הגיאוגרפית, יישובי העוטף וצפון הארץ מציגים קיפאון כמעט מוחלט בפעילות העסקית המקומית, בעוד שבמרכז הארץ נרשמה חזרה חלקית לפעילות, המשקפת את ניסיונות המשק להסתגל למצב של "שגרת מלחמה".

בניתוח לפי גודל וסוג העסקים, עולה תמונה מדאיגה המצביעה על פגיעה רוחבית, כאשר העסקים הקטנים הם הנפגעים העיקריים מהמצב. מחזור הפעילות של עסקים אלו רשם ירידה חדה של כ-30% ביחס לממוצע השבועי בשגרה, נתון המשקף את הקושי התזרימי של חנויות הרחוב והעסקים המקומיים שנותרו סגורים או ריקים מאדם. לעומתם, רשתות השיווק הגדולות הצליחו לשמור על יציבות יחסית ואף רשמו עלייה ממוצעת של כ-15%, בעיקר בזכות ריכוז הרכישות בתחומי המזון והטואלטיקה. במקביל, ענף השירותים והמקצועות החופשיים ספג פגיעה של כ-22%, כתוצאה מדחיית פרויקטים ומעבר המשק למתכונת חירום מצומצמת.

בחינת הפעילות לפי סקטורים חושפת פערים דרמטיים המשרטטים את "כלכלת המלחמה" של ישראל: בעוד שבתחומי הצריכה הבסיסית נרשמה התנפלות על המדפים עם עלייה של 12% במכירות המזון ו-8% ברשתות הפארם, ענפי הפנאי והמותרות חווים קיפאון עמוק. סקטור התיירות והתעופה ספג את המכה הקשה ביותר עם צניחה חופשית של 72% בפעילות, ואחריו ענפי המסעדנות והבילוי שרשמו ירידה של כ-45% בשל היעדר תחושת הביטחון ומצב הרוח הלאומי. גם ענף האופנה לא נותר חסין עם נסיגה של 38% במכירות, בעוד שבתחום הדלק והתחבורה נרשמה ירידה מתונה יותר של כ-18%, המעידה על צמצום משמעותי בתנועה בכבישים ובחזרה המהוססת לשגרת עבודה.

ובכל זאת, למרות הקושי, בעלי העסקים ממשיכים להילחם. ״תקנו כחול לבן״, מבקשת אלרום, ״גם ככה אין משלוחים מחו״ל אז תתעדפו אותנו״. איזנברג מוסיפה, ״המוצרים שלנו הם 'עם נשמה', בניגוד למוצרים שנמכרים ברשתות הגלובליות״, וסטולר מדגישה, ״אני מבקשת מכל הצרכנים לתמוך בעסקים הללו ולרכוש מתנות עם ערך ובעלי משמעות ערכית של תמיכה וסולידריות חברתית״. דוד מציעה דרך פשוטה לעזור, גם אם לא עכשיו: ״אם אתם מאמינים במוצר כחול לבן ששרד למרות הכל תעשו הזמנה עתידית היום״, היא אומרת, ״זו טיפה בים שנותנת לנו תקווה להמשיך״.