זו העיר הכי בטוחה בישראל

האם אתם מרגישים בטוחים מספיק לקפוץ למכולת בעשר בלילה, שהילד יחזור לבד מהתחנת אוטובוס? לטייל עם הכלב בחצות ברחוב השומם לבד? הלמ"ס בדק כמה אנשים מרגישים שהם יכולים לצאת מהבית בערב וללכת לבד ברחוב שלהם בלי לחשוב פעמיים?- התוצאות מפתיעות.

נתוני 2024 שבחנו את תחושת הביטחון ללכת לבד באזור המגורים בשעות החשכה ב-18 הערים הגדולות מציבים בראש את כפר סבא עם 83.0%. בני ברק צמודה אליה עם 83.0% גם כן, אבל כפר סבא מקדימה בשבריר שמספיק כדי להכתיר אותה בראש. סוגרות את הרשינה: רמת גן עם 77.8%, רחובות עם 77.8%, ופתח תקווה עם 77.2%. הממוצע הארצי עומד על 72.7%, כך שחמש הערים האלה לא רק "מרגישות בטוחות", הן ממש מרחיקות את עצמן מהקו הארצי בכמה נקודות טובות, וזה בדיוק ההבדל בין עיר שבה רוב ברור מרגיש בנוח לבין עיר שבה התחושה מתנדנדת סביב האמצע.

משם, הטבלה מתחילה להתכנס אל מרכז צפוף של ערים שמציגות ביטחון שנע סביב 70% עד 71% משהו, כלומר קרוב מאוד לממוצע אבל מתחתיו. בית שמש עומדת על 71.6%, ירושלים על 71.5% ונתניה על 71.1%. אחריהן מגיע רצף של ערים שבחיי היום יום נתפסות כ"חזקות" מאוד, אבל במדד הספציפי הזה הן פשוט סביב האמצע: ראשון לציון 70.8%, חולון 70.7%, הרצליה 70.5%, תל אביב-יפו 70.5%. אשדוד עם 69.8% ואשקלון עם 68.6%, שמסמנות ירידה ברורה בשאלה הקטנה שכל תושב מכיר: האם אני רגוע כשמחשיך, או שאני מודע יותר לסביבה.

הקצה התחתון כבר מספר סיפור מטריד. באר שבע עומדת על 64.5%, חיפה על 64.4%, חדרה על 63.9%. אלו לא מספרים שמרמזים על עיר "לא בטוחה", אבל הם כן מצביעים על חוויית רחוב אחרת בשעות החשכה, פחות נינוחה, פחות מובנת מאליה. ובסוף, בת ים עם 59.6% בלבד, פער של יותר מ-23 נקודות מכפר סבא. זה מסוג הנתונים שמדגיש גם את אורח החיים של התושבים: לא רק איפה גרים, אלא איך חיים את העיר אחרי השקיעה.

שביעות הרצון לא בהכרח קונה ביטחון

כשבדקנו את תחושת הביטחון אל מול כמה אנשים מרוצים ממקום המגורים שלהם קיבלנו תמונה מעניינת. הרי אם אנשים מרוצים מאזור המגורים שלהם, ברור שהם גם ירגישו בו בטוחים. בפועל, כשמניחים ליד תחושת הביטחון את הנתון של שביעות רצון מאזור המגורים, מתקבלת תמונה הרבה פחות לינארית. שביעות הרצון הארצית ממקום המגורים עומדת על 85.6%, והמספרים בערים גבוהים למדי ברוב המקרים, אבל הקשר בין "מרוצים מהאזור" לבין "מרגישים בטוחים בלילה" הוא חלש. בממוצע, גם כשעיר עולה בעשר נקודות בשביעות רצון, תחושת הביטחון עולה רק בכשלוש נקודות בערך, וגם זה לא עקבי. במילים אחרות, אפשר לאהוב את העיר, לפרגן לשכונה, להרגיש שטוב לגור כאן, ועדיין לא להיות שלם עם הלילה.

החריגה הכי בולטת היא בת ים, והיא חריגה שקשה להתעלם ממנה דווקא בגלל שהיא שוברת את ההיגיון הפשוט. 87.1% מתושבי בת ים מרוצים מאזור המגורים שלהם, נתון שמעל הממוצע הארצי, אבל תחושת הביטחון שם היא הנמוכה ביותר, 59.6%. זה פער שמרמז ששביעות רצון ואיכות חיים כללית לא תמיד מודדות את אותו דבר שמודדת השאלה "האם תלך לבד בחושך". מנגד, בני ברק היא החריגה מהצד השני: 83.0% תחושת ביטחון, אחת משתי המובילות בישראל, אבל רק 81.5% שביעות רצון מאזור המגורים, מתחת לממוצע הארצי. כלומר, עיר יכולה לייצר תחושת ביטחון גבוהה גם כשיש ביקורת על איכות הסביבה העירונית, השירותים או הצפיפות, כנראה בזכות מרקם קהילתי צפוף, נוכחות אנשים ברחוב, ושגרה שמייצרת תחושה של "ביחד".

ואם רוצים לראות את התמונה העירונית ממש דרך החלוקה הזו, אפשר לחלק את הערים לארבע שמספרות סיפור שונה. בקבוצת "גם מרוצים וגם מרגישים בטוחים" נמצאות כפר סבא עם שביעות רצון של 95.2%, רחובות עם 96.4%, רמת גן עם 90.8%, ופתח תקווה עם 88.9% כולן מציגות גם ביטחון מעל הממוצע וגם שביעות רצון גבוהה. זו הקבוצה שבה נראה שהחוויה העירונית עקבית: טוב לגור, וטוב גם לצאת בערב. בקצה האחר יש קבוצה שבה שני המדדים מתחת לממוצע: חולון עם 78.8% שביעות רצון ו-70.7% ביטחון, ירושלים עם 81.8% ו-71.5%, בית שמש עם 82.7% ו-71.6%, חדרה עם 85.3% ו-63.9%, ואשקלון עם 85.4% ו-68.6%. אלה ערים שבהן חוויית המגורים או תחושת הרחוב, או שתיהן יחד, פחות "סוחבות" למעלה את המספרים.

אבל הקבוצה הגדולה ביותר היא דווקא זו שמפתיעה: ערים שבהן שביעות הרצון גבוהה, ועדיין תחושת הביטחון מתחת לממוצע הארצי. כאן נמצאות תל אביב-יפו עם 87.3% שביעות רצון מול 70.5% ביטחון, ראשון לציון עם 87.4% מול 70.8%, נתניה עם 92.6% מול 71.1%, הרצליה עם 96.4% מול 70.5%, אשדוד עם 87.2% מול 69.8%, וגם חיפה ובאר שבע, שתיהן עם שביעות רצון יפה יחסית, 86.7% ו-88.7%, אבל ביטחון נמוך, 64.4% ו-64.5%. זו קבוצת הערים שמלמדת שהמילה "מרוצים" יכולה להתייחס להרבה דברים, לפארקים, לחינוך, לנגישות, לים, לקהילה, לתרבות, למחירים, אבל השאלה של הליכה לבד בחושך נשענת על חוויה אחרת, הרבה יותר נקודתית, של תאורה, מרחב ציבורי, תחזוקה, נוכחות ברחוב, ולעיתים גם על פערים בין שכונות בתוך אותה עיר.

הלקח הגדול של הטבלה הזו לא נמצא במקום הראשון, בעיר כפר סבא, אלא במקומות שבהם המספרים לא מסתדרים לפי השכל הישר. כי שם בדיוק מתברר שביטחון עירוני הוא לא עוד סעיף באיכות חיים, הוא שכבה בפני עצמה, כזו שיכולה לפרוח גם כשהתושבים ביקורתיים, ולהיחלש גם כשהם מרוצים מאוד. והשאלה האמיתית, אחרי שקוראים את הנתונים, היא לא רק מי הכי בטוחה ומי הכי פחות, אלא מה גורם לעיר להרגיש כמו בית גם כשמחשיך.