לאחד מכל שלושה ילדים בישראל אין גישה מספקת למזון בסיסי

דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2024 שמתפרסם הבוקר (שישי) מציג תמונה קודרת: כ-2 מיליון ישראלים חיים בעוני, בהם כ-880 אלף ילדים. שיעור העניים עלה גם מקרב כלל הישראלים וגם מקרב הילדים, ואומדנים ראשוניים ל-2025 מעלים כי מצביעים על החרפה נוספת במצוקה. מחברי הדוח מציינים שמלחמת 7 באוקטובר הותירה חותם כבד על המצב הכלכלי של מאות אלפי משפחות ישראליות, ובמיוחד על ציבור העובדים העצמאים.

• הנתונים מציבים את ישראל במקום השני בין מדינות ה-OECD מבחינת שיעור האנשים העניים - שנייה רק לקוסטה ריקה - ובמקום השביעי במדד ג'יני לאי-שוויון.
• קו העוני בישראל 2024 עמד על 3,547 שקלים בחודש לנפש - עלייה של 229 שקלים לעומת 2023. זוג עם שלושה ילדים נחשב עני אם הכנסתו מתחת ל-13,303 שקלים.
• למעשה, ללא תשלומי ההעברה של המדינה שיעור העניים היה גבוה עוד יותר ומזנק ל-31.5%. לפי הדוח, תשלומי העברה וקצבאות צמצמו בשליש את מספר העניים - הנתון המשמעותי ביותר מאז משבר הקורונה.

עוני הילדים: מעגל שקשה לצאת ממנו

יותר מרבע מהילדים בישראל חיו בעוני ב-2024 לפי דוח הביטוח הלאומי - כמעט 880 אלף נפשות. הנתון, שמשקף החמרה לעומת 2023, מציב את ישראל בתחתית דירוג מדינות ה-OECD, גם כאן שנייה רק לקוסטה ריקה. לפי מחברי הדוח, מדובר במציאות שפוגעת לא רק ברמת החיים הנוכחית של מאות אלפי ילדים, אלא גם בעתידם: בהישגים הלימודיים שלהם, במצב הבריאותי, וביכולת ההשתכרות העתידית שלהם כמבוגרים.

• שיעור הילדים העניים בישראל (28%) חמור בהשוואה בין-לאומית וגבוה ב-13 נקודות האחוז מממוצע ה-OECD, שעומד על 15.3%.
• כשליש מהילדים בישראל - כמיליון נפשות - חיים באי-ביטחון תזונתי מסיבות כלכליות, מצב שפוגע בבריאותם ובהתפתחותם. הדוח מגדיר ביטחון תזונתי כ"מצב שבו למשק הבית יש גישה סדירה למזון המספק את הצרכים הבסיסיים".
• נתוני אי הביטחון התזונתי מהווים למעשה שיפור בהשוואה לשנה הקודמת: שיעור הילדים במצב זה ירד מ-36% ב-2023 לכדי 31.7% ב-2024.
• 49% מהילדים בחברה הערבית ו-45% מהילדים בחברה החרדית חיו מתחת לקו העוני ב-2024. בקרב היהודים הלא חרדים הנתון עומד על 13%.
• האומדן ל-2025 מראה שעוני הילדים עלה ל-29%, ושהמצוקה הכלכלית של משפחות אלו העמיקה משמעותית.

עניים עובדים: המצב החמור ביותר ב-OECD

ביותר מ-70% מהמשפחות העניות בישראל ב-2024 יש לפחות מפרנס אחד - נתון שמעיד על כך שתעסוקה לבדה לא מספיקה להבטיח יציאה מעוני. מצב העובדים העניים בישראל בולט לרעה בהשוואה בין-לאומית: שיעור העוני בקרב משפחות שיש בהן מפרנס אחד הוא הגבוה ביותר מבין כל מדינות ה-OECD. הדוח מעלה שהממשלה עושה מעט מאוד כדי לצמצם את המצב הזה: רק בשתי מדינות תרומת הממשלה לצמצום עוני עובדים נמוכה יותר.

• 15% מהמשפחות שיש בהן מפרנסים חיות בעוני. במשפחות עם מפרנס אחד השיעור מגיע ל-22%, ובמשפחות עם שני מפרנסים לפחות הוא עומד על 9%. במשפחות ללא מפרנסים, לעומת זאת, שיעור העוני מזנק ל-64%.
• השכר לבד לא מספיק: "עוני בקרב משפחות עם מפרנסים הפך לתופעה שכיחה יותר ויותר", מציין הדוח, "זאת בין היתר בשל הגידול בשיעור התעסוקה עם השנים והגדרתו של העוני כיחסי".
• הדוח מציין כי התרומה של הגידול במספר המפרנסים משמעותית בהרבה אצל יהודים לא חרדים בהשוואה למשפחות ערביות וחרדיות. זאת "בעיקר בשל פערים ברמת ההכנסה מעבודה בין המגזרים המשקפים בין היתר הבדלים בהכנסה לשעת עבודה ובהיקפי המשרה".

אי השוויון מחריף והפערים המעמיקים

אי-השוויון בהכנסות בישראל לא רק גבוה אלא מחריף. ישראל ירדה שלושה מקומות לעומת 2023 ונמצאת כעת במקום השביעי מלמטה מבין מדינות ה-OECD במדד ג'יני - מדד מקובל למדידת אי-שוויון. במדדים אחרים המצב אף חמור יותר: ביחס ההכנסות בין העשירון התחתון לעשירון האמצעי, ישראל מדורגת במקום השני הגרוע ביותר. הפערים הללו משתקפים גם באופן גיאוגרפי ומגזרי ברור.

• רק שש מדינות מדורגות גרוע יותר מישראל במדד ג'יני: בריטניה, ארה"ב, מקסיקו, טורקיה, צ'ילה וקוסטה ריקה.
• ירושלים מובילה בדירוג העוני הארצי עם שיעור של 36.5% משפחות עניות מכלל המשפחות בעיר. במחוז צפון שיעור העוני עומד על 22% ובדרום על 22.5%. תל אביב והמרכז נמצאות מתחת לממוצע הארצי.
• כמחצית מהערבים לא סוגרים את החודש: 49% מהמשפחות הערביות לא מצליחות לממן את כל ההוצאות החודשיות, לעומת 29% בקרב חרדים ו-23% בקרב יהודים לא-חרדים.
• קשישים החיים לבדם מצויים בסיכון כפול: 19% מהם חיים בעוני, לעומת 8% בלבד בקרב קשישים החיים עם משפחה - פער דרמטי המדגיש את חשיבות המסגרת המשפחתית.
• תרומת הממשלה לצמצום אי-השוויון נמוכה: בישראל הממשלה מצמצמת 36% מהעוני, לעומת ממוצע של 57% ב-OECD - מה שמשקף רשת ביטחון סוציאלית חלשה יחסית.
• סמנכ"לית המחקר והתכנון של הביטוח הלאומי, ניצה קסיר: "הנטל על האוכלוסייה אינו שוויוני כיוון שהנטל הכלכלי עמוק וקשה יותר באוכלוסיות שממילא מצבן הכלכלי קשה".