מפתיע: העיר שהתושבים לא אוהבים בה אחד את השני
למרות שיותר מ־90% מהישראלים מרוצים מהחיים שלהם, הפערים בין ערים - במיוחד בקשרי שכנות, בתחושת העתיד ובביטחון הכלכלי - יוצרים תמונה מפתיעה. סקר הלמ"ס חושף איפה אנשים אוהבים את החיים שלהם אבל מסתייגים מהקהילה, ואיפה דווקא הקהילתיות מצילה את האופטימיות


תושבי ישראל אולי מרוצים מהחיים כפי שפורסם השבוע בסקר הלמ"ס לשנת 2023, אך מתברר שלא כל כך אוהבים את השכנים שלהם. הסקר החברתי לשנת 2023 בדק איך תושבים ב-20 הערים המרכזיות בישראל תופסים את חייהם, את עתידם ואת מצבם הכלכלי בשלל תחומים. הסקר בחן עד כמה החיים טובים בהווה, עד כמה אנשים אופטימיים לגבי ההמשך, מהי רמת שביעות הרצון הכלכלית היום, וכיצד מעריכים תושבים את מצבם הכלכלי בשנים הקרובות. מתוך בני ה-20 ומעלה, 91.1 אחוז מהישראלים הבוגרים מדווחים כי הם מרוצים מחייהם, 59.3 אחוז מעריכים לחיוב את עתידם האישי, 67.5 אחוז מרוצים מהמצב הכלכלי בהווה ורק 44 אחוז מעריכים לחיוב את מצבם הכלכלי העתידי.
אך נתון לא פחות מעניין מחזק את התזה על כוחה של הקהילתיות: שביעות הרצון מהקשר עם השכנים. בראש הדירוג ניצבות בית שמש (92.7%) ובני ברק (92.0%) - בדיוק הערים שמובילות גם באופטימיות לעתיד. זו לא מקריות. בערים שבהן קשרי השכנות חזקים, ממוצע האופטימיות עומד על כ-60%, לעומת 54% בלבד בערים עם קשרי שכנות חלשים יותר.
בתחתית הדירוג לאהבת השכנים נמצאות בת ים (76.2%), אשדוד (77.7%), חיפה (79.6%) ותל אביב-יפו (80.4%). גם הרצליה, העיר המאושרת ביותר בישראל, מציגה נתון צנוע של 82.4% בלבד בכל הנוגע לקשר עם שכניהם. נראה שאפשר להיות מרוצים מאוד מהחיים - ועדיין לא להכיר את מי שגר בקומה מעל.
הממצא המפתיע ביותר מגיע דווקא מירושלים המזרחית: 95.4% מהתושבים הערבים מרוצים מהקשר עם שכניהם - הנתון הגבוה ביותר בסקר כולו. ועדיין, האופטימיות שלהם לעתיד עומדת על 54% בלבד, ושביעות הרצון מהמצב הכלכלי נמוכה משמעותית. זו תזכורת שקהילתיות חזקה יכולה לשמש כרית ביטחון רגשית, אבל היא לא מחליפה הזדמנויות כלכליות אמיתיות.
הדירוג המלא:
- בית שמש - 92.7%
- בני ברק - 92.0%
- חולון - 90.1%
- ירושלים - 90.1%
- נתניה - 89.4%
- רחובות - 89.2%
- רמת גן - 82.4%
- אשקלון - 88.6%
- חדרה - 86.8%
- באר שבע - 86.0%
- ראשון לציון - 84.2%
- כפר סבא - 82.4%
- הרצליה - 82.4%
- פתח תקווה - 81.4%
- תל אביב-יפו - 80.4%
- חיפה - 79.6%
- אשדוד - 77.7%
- בת ים - 76.2%
איך נראית ישראל של 2023 דרך העיניים של התושבים עצמם? אם שואלים את הנתונים, התשובה מורכבת בהרבה מהכותרות. מצד אחד - הישראלים מרוצים מהחיים שלהם, לעתים אפילו מאוד. מצד שני - כשהם מביטים קדימה, משהו נסדק. האופטימיות נעלמת, הספקות עולים, והעתיד הכלכלי הפך למשהו שצריך להסביר לעצמנו בזהירות. מבט מעמיק ב-20 הערים הגדולות חושף לא רק סטטיסטיקה - אלא פסיפס של תחושות, תרבויות עירוניות ומערכות אמון שנבנות ומתפרקות בזמן אמת.
מה שמרתק במיוחד הוא שהנתונים לא "מתיישרים" עם מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים. ערים מבוססות לא תמיד מאמינות בעתיד, וערים פחות חזקות מדווחות לעתים על שביעות רצון יומיומית גבוהה מהנראה לעין. מה שמעצים את התמונה, הוא הפער בין הזהות המקומית - מי אנחנו בעיר שלנו - לבין התחושה הפנימית של מה מצפה לנו בהמשך.
שביעות רצון מהחיים: הישראלים מרגישים טוב - אבל לא כולם באותה מידה
המדד הראשון כמעט גורם דווקא לאופטימיות: רוב הערים מדווחות על שביעות רצון גבוהה מהחיים. בהרצליה, כפר סבא ובית שמש זה כבר מזמן חלק מה-DNA המקומי: קהילה יציבה, תחושת שייכות חזקה ושירותים עירוניים שנתפסים כיעילים. בני ברק מציגה נתון מעניין במיוחד - 92.4 אחוז מרוצים - עדות לכך שקשרים חברתיים חזקים משפיעים על האופן שבו אנשים חווים את חייהם גם כשהמציאות החומרית לא תמיד פשוטה.
אבל לצד זה מופיעים נתונים שגורמים לעצור לרגע. בת ים עם 79.3 אחוז בלבד, נמוך משמעותית משאר הערים, מציפה סימן שאלה על האופן שבו העיר נתפסת מבפנים. ירושלים-ערבים, עם 84.8 אחוז, מציגה פער דרמטי מול ירושלים-יהודים - דפוס שחוזר במדדים נוספים. ובאר שבע, עם 55.9 אחוז בלבד, מציגה חריגות שמעוררת מחשבה על פערי תחושת חיים בין מרכז לפריפריה, גם אם הנתון מסומן כמהימנות נמוכה.
התמונה מתחילה להיראות פסימית יותר כשמסתכלים על העתיד. באופן כמעט עקבי, התושבים בערים שאוהבים את החיים שלהם מתקשוים לאהוב את העתיד שלהם באותה מידה. אפילו תל אביב-יפו, עם הביטחון התרבותי וההזדמנויות הבלתי נגמרות, נעצרת על 60.7 אחוז בלבד של ציפייה לחיים טובים יותר. בהרצליה, אחת הערים האמידות בארץ, הנתון יורד אף יותר - 52.3 אחוז.
עיר אחת שוברת את הסטטיסטיקה: בני ברק. 79.2 אחוז מהתושבים מאמינים שהעתיד יהיה טוב יותר. יחד איתה גם בית שמש וירושלים-יהודים מציגות נתונים גבוהים. בערים שבהן המשענת החברתית חזקה, העתיד נתפס כבטוח יותר - לאו דווקא בגלל הכלכלה, אלא בזכות המסגרת הקהילתית.
מנגד, כפר סבא מגישה את הנתון הנמוך ביותר במדד - רק 44 אחוז אופטימיות - מה שמדגיש כי גם ערים עם נתוני תעסוקה ודיור טובים אינן חסינות מפני חוסר ודאות.
הישראלים די מרוצים ממצבם הכלכלי - אך חוששים מאוד מהעתיד
במדד שביעות הרצון מהמצב הכלכלי ההווה מגלה צד מפתיע. התושבים בהרצליה, כפר סבא, חיפה וירושלים-יהודים מדווחים על שביעות רצון גבוהה מאוד מהמצב הכלכלי הנוכחי. גם בני ברק מציגה נתון גבוה, עדות למנגנון חברתי שיוצר תחושת יציבות גם כשהמשכורת הממוצעת אינה מהגבוהות בישראל.
אבל הנתון שמושך את העין יותר מכל במדד הזה הוא ירושלים-ערבים - 29 אחוז בלבד. פער חד מול שאר העיר ומול רוב הערים במדינה. נתון שמצביע לא רק על פערי הכנסה, אלא על תחושת מוגבלות מעשית וחברתית.
אבל אם יש מדד שממנו עולה תחושת עומק של "משהו עוצר אותנו", זה המדד של הערכת המצב הכלכלי העתידי. גם בערים חזקות - עיר כמו הרצליה, שבה שביעות הרצון מהמצב הכלכלי גבוהה - רק 46.3 אחוז מאמינים שהעתיד יהיה טוב יותר. בתל אביב-יפו זה 51.3 בלבד. בנתניה 43.8. בת ים צונחת ל-39.6. וירושלים-ערבים שוב בתחתית, עם 37.2 אחוז.
לעומת זאת, בני ברק ובית שמש שוב מובילות - עם 61.2 ו-64.2 אחוז בהתאמה. תחושת אמון לעתיד מתגלה לא רק כפונקציה של הכנסה, אלא של מרכיבי זהות עמוקים יותר: קהילתיות, מסורת, רשתות תמיכה.