עניי המלחמה החדשים: משפחות מילואימניקים ואנשי מעמד הביניים

שנתיים של מלחמה דחפו אוכלוסיות שלמות שלא הכירו עוני מימיהן אל תוך מעגל המצוקה הכלכלית. דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת לשנת 2025 מתאר כיצד אוכלוסיות חדשות מהמעמד הבינוני הנמוך – משפחות מילואימניקים וכאלה שנפגעו כלכלית מהמלחמה – הפכו ל"עניי המלחמה". הדוח מתאר מצב חירום חברתי שמתרחב מעבר לאוכלוסיות המוחלשות המסורתיות ומגיע אל הלב של המעמד הבינוני הישראלי.

• 867,256 משפחות חיות באי-ביטחון תזונתי – יותר מרבע (26.9%) ממשקי הבית בישראל.
• עלייה של 27.5% במספר המשפחות הנתונות באי-ביטחון תזונתי ביחס לשנה שעברה.
• 1,182,375 ילדים נמצאים באי-ביטחון תזונתי - עלייה של 10% לעומת אשתקד. 444,573 ילדים באי-ביטחון תזונתי חמור.
• 2,805,861 נפשות חיות באי-ביטחון תזונתי בשנת 2025. מספר הנמצאים באי-ביטחות תזונתי חמור זינק ב-29%.

למה זה חשוב?

• המעמד הבינוני מידרדר: הפגיעות הכלכלית מתרחבות גם אל מי שבאופן מסורתי לא נמנו על האוכלוסיות המוחלשות, ויוצרת קבוצה של עניים חדשים.
• יוקר המחיה מכה: יותר ממחצית מנתמכי הסיוע (55.5%) ו-49.9% מהציבור הכללי מציבים את יוקר המחיה בראש רשימת הגורמים למצוקה הכלכלית.
• עוני עובר בין הדורות: 41% מהמשפחות הנתמכות נאלצו לשלוח לפחות אחד מהילדים לעבוד במהלך השנה, פי 2.4 מהשיעור בציבור הכללי - דבר שפוגע בלימודים ומגדיל את הסיכון של הילד להישאר במעגל העוני.

"אי הביטחון התזונתי מתרחב, העוני מעמיק ואוכלוסיות חדשות מתדרדרות למצוקה כלכלית", אומר ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת. "התמונה שעולה מדוח העוני האלטרנטיבי היא בבחינת אזהרת צונאמי. דרוש מענה מממשלתי מקיף, והוא עובר דרך לקיחת אחריות על נושא הביטחון התזונתי והקמה דה-פקטו של הרשות הלאומית למאבק בעוני".

ז'יל דרמון, מייסד ונשיא ארגון לתת, מדגיש את הצורך בשינוי תפיסתי: "אם הצלחנו להגדיל בתוך חודשים ספורים את תקציב הביטחון ביותר מ-60 מיליארד שקל מבלי לפגוע ביציבות הכלכלית, נוכל בוודאי למצוא את המיליארדים הספורים הנדרשים כדי להחזיר את שיעור העוני בישראל לממוצע מדינות ה-OECD".

המלחמה דרדרה אנשים חדשים לעוני

דוח לתת מתאר כיצד המלחמה יצרה קטגוריה חדשה של עניים בישראל: משפחות עובדות ממעמד הביניים שמתקשות לעמוד בעלויות המחיה למרות תעסוקה מלאה. אלו אינן משפחות שהיו מוכרות למערכות הרווחה, אלא משקי בית שעד לפני שנתיים חיו בשגרה כלכלית יציבה. הרחבת שירות המילואים, העלאת המע"מ והביטוח הלאומי יחד עם הזינוק ביוקר המחיה, דחפו אותן אל מחוץ לאיזון הכלכלי.

על פי הדוח, גם משקי בית עובדים שמתפרנסים משכר מינימום מתקשים לעמוד בעלויות המחיה הבסיסיות בישראל. שכר המינימום אומנם מאפשר קיום חלקי לנפש בודדת, אך אינו מספק רשת ביטחון כלכלית למשקי בית עם ילדים, ומשאיר משפחות רבות תלויות בסיוע חיצוני או בחוב מתמשך למימון צרכים יום-יומיים.

• עלות המחיה המינימלית למשפחה (2 הורים ו-2 ילדים) עומדת לפי לתת על 14,139 שקל. לעומת זאת ההכנסה משתי משכורות מינימום מסתכמת ב-12,495 שקל בלבד – מה שמותיר פער של 1,640 שקל מדי חודש.
• כאשר מביאים בחשבון את מספר המפרנסים הממוצע למשק בית (1.35), ההכנסה החודשית מסתכמת ב-8,403 שקל בלבד – כ-40% פחות מהעלות המינימלית.
• ב-83.2% ממשקי הבית של נתמכי הסיוע קיים לפחות מפרנס אחד – אך למרות זאת הם עדיין חיים בעוני.

עניים סובלים יותר מ-PTSD

העוני אינו רק משבר כלכלי. המלחמה המתמשכת הוסיפה נדבך נוסף של מצוקה נפשית, כאשר חוקרים מעריכים שעשרות אלפי ישראלים יפתחו הפרעת דחק פוסט-טראומטית בעקבות אירועי 7 באוקטובר והלחימה שאחריהם. במקביל, בעלי הכנסה נמוכה מדווחים על תסמיני טראומה, דיכאון וחרדה בשיעורים גבוהים כמעט פי שניים מבעלי הכנסה גבוהה. המצב הביטחוני מעמיק את חוסר השוויון הנפשי, כאשר משפחות עניות חשופות יותר להשלכות הנפשיות של המשבר.

רוב המשפחות החיות בעוני מתארות את מצבן הנפשי כירוד, בשיעורים גבוהים בהרבה מהאוכלוסייה הכללית. מחציתן מדווחות על החמרה במצבן מאז פרוץ המלחמה. כאשר משפחה צריכה לבחור בין תרופות לטיפול נפשי לבין אוכל או תשלום חשבונות, התוצאה צפויה: רובן המכריע של המשפחות שנזקקו לסיוע נפשי נאלצו לוותר עליו בשל עלויות. כך נוצר מעגל שמחזק את עצמו – מצוקה כלכלית פוגעת בבריאות הנפש, ובריאות נפשית ירודה מקשה על היכולת לתפקד ולהתפרנס.

• 62% מהנתמכים מתארים את מצבם הנפשי כלא טוב או כלל לא טוב, פי 2.8 מהאוכלוסייה הכללית.
• 42.4% מדווחים על החמרה במצבם הנפשי מאז פרוץ המלחמה.
• 44% מבעלי הכנסה נמוכה מדווחים על תסמיני PTSD, לעומת 23% בקרב בעלי הכנסה גבוהה.
• 40% מבעלי הכנסה נמוכה מדווחים על דיכאון, לעומת 22% בקרב בעלי הכנסה גבוהה
• 83.6% מהנתמכים שנזקקו לסיוע נפשי נאלצו לוותר עליו בשל קשיים כלכליים.
• 67.6% נאלצו לוותר על תרופות או טיפול רפואי, פי 3.3 מהאוכלוסייה הכללית.
• 76% מתמודדים עם מחלות כרוניות, לעומת 42.6% באוכלוסייה הכללית

החמרה במצב העניים הוותיקים

לצד האוכלוסיות החדשות שנכנסו למעגל העוני, עשרות אלפי המשפחות שכבר חיו במצוקה כלכלית לפני המלחמה חוות החמרה דרמטית במצבן. מנהלי עמותות הסיוע מדווחים כמעט פה אחד על הידרדרות משמעותית במצב הנתמכים. ההוצאה החודשית הממוצעת של נתמכי הסיוע היא כמעט כפולה מהכנסת החודשית הממוצעת נטו. רבים מועסקים בעבודות שעתיות או יומיות, שבהן המעסיק קובע את שעות העבודה בפועל, מה שמוביל לתנודות בהכנסה ולסיכון גבוה יותר לאובדן משרה.

• 94.3% ממנהלי עמותות הסיוע סבורים שמצבם הכלכלי של הנתמכים החמיר בשנה האחרונה. 66.4% ציינו החמרה רבה עד רבה מאוד.
• 59.6% מנתמכי הסיוע מדווחים כי מצבם הכלכלי הורע בשנה האחרונה, לעומת 36.5% באוכלוסייה הכללית.
• 54.8% מהנתמכים מציינים כי מצבם התעסוקתי הורע מאז השבעה באוקטובר – פי 2.1 יותר מהאוכלוסייה הכללית.