המתנה בשווי מיליונים מבעלת המספרה לספרית, הפיטורים והקרב המשפטי אחרי מותה

דירת מגורים בתל אביב, שהוענקה לפני כ-20 שנה לעובדת במספרה ולבן זוגה, עמדה בלב מאבק משפטי ארוך שהתעורר לאחר פטירתה של בעלת הנכס. בני משפחה וחברים טענו כי המתנה ניתנה במרמה - אך בית המשפט קבע: המתנה ניתנה מרצון, הועברה בטאבו ואין ראיות לעושק או השפעה בלתי הוגנת.

מירי (שם בדוי), שעלתה לישראל בשנות ה-50, הקימה יחד עם בעלה מספרה מצליחה בעיר. עם השנים צברו השניים נכסים, אך נותרו ללא ילדים. ב-2003 לאחר מות בעלה ערכה מירי צוואה ראשונה, ובה חילקה את רכושה ל-17 יורשים, ביניהם ספרית שעבדה אצלה וילדיהם של זוג חברים ותיק. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 2006, עדכנה את הצוואות והעבירה את הדירה בתל אביב כמתנה לספרית שעבדה אצלה במשך עשרות שנים ולבן זוגה - מהלך שהושלם ברישום בטאבו.

הספרית החלה לעבוד במספרה של מירי בשנת 1974. מערכת יחסים ארוכת שנים התפתחה בין השתיים - מה שהוביל את מירי להעניק לה ולבן זוגה דירה כמתנה. בתצהיר עליו חתמה מירי נכתב: "מתנה זו ניתנת כאות הוקרה לסיעוד הנפשי והפיזי שניתן ויינתן לי על ידי מקבלי המתנה, אשר מתייחסים אליי כאם, דואגים וידאגו לכל צרכיי עד אחרית ימיי". העברת הבעלות הושלמה ברישום בטאבו, מה שהפך את העסקה לפעולה מוגמרת מבחינה משפטית.

שלוש שנים לאחר מכן, מערכת היחסים בין השתיים עלתה על שרטון. הספרית פוטרה, ומירי ערכה צוואה חדשה - שבה הוסרו שמותיהם של בני הזוג. רק לאחר מכן התברר לה שהדירה כבר אינה רשומה על שמה, והיא פנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את הענקת המתנה. עם פטירתה בשנת 2022, מנהל העיזבון הגיש תביעה רשמית לבית המשפט המחוזי בלוד נגד בני הזוג בטענה כי אלה קיבלו את הדירה במעשה נוכלות ועושק.

בתביעה נטען כי המתנה ניתנה תוך ניצול מצוקתה של מירי, וכי היא לא הבינה את משמעות המעשה. מנגד, טענו הספרית ובעלה כי המנוחה הייתה צלולה לחלוטין בעת החתימה על מסמכי המתנה, וכי הענקת הדירה נעשתה מרצונה החופשי.

השופט נפתלי שילה קבע כי לא הובאו ראיות מספקות לתמיכה בטענות העושק או התרמית. עורך הדין שערך את ההסכם העיד על צלילות דעתה של מירי, וחוות דעת רפואית שנערכה שנים לאחר מכן תמכה גם היא בכך. עוד צוין כי המתנה ניתנה ללא תנאים, והקשר בין הצדדים לא נותק לחלוטין – כפי שהעידו פעולות שנעשו גם לאחר הפיטורים.

בית המשפט דחה את התביעה וחייב את מנהל העיזבון לשלם הוצאות משפט בסך 100 אלף שקלים. עו"ד שני חן, שייצגה את בני הזוג, מסרה: "זהו פסק דין חשוב שממחיש את החשיבות של תיעוד ורישום עסקאות מתנה – במיוחד כשהן נעשות מהלב".