חודש לאחר פרוץ המלחמה מתווה הפיצוי של משרד האוצר לעסקים ועובדים שנפגעו מההשפעות העקיפות של הלחימה מתקרב לישורת האחרונה. ועדת הכספים תתחיל היום (ראשון) בשלושה ימי דיונים מרתונים באישור מתווה האוצר, שזכה לביקורת רבה ועבר מקצה שיפורים משמעותי. אף שהחוק שמקדם האוצר זכה לברכתם העקרונים של נשיאות המגזר העסקי וההסתדרות, עדיין נותרו שורה של פערים ומחלוקות שחברי ועדת כספים צפויים לנסות לגשר עליהם.
• מאיפה תמצא ישראל 80 מיליארד שקל למלחמה
• סדר עדיפויות: האוצר יעביר 300 מיליון לחינוך החרדי
• ההקלות בחל"ת ומתווה הפיצוי אושרו בממשלה
• יותר ממחצית מהעסקים מדווחים על פגיעה בהכנסות
• העצמאים שגויסו למלחמה יוצאים נגד שיטת התשלום
המתווה שמגיע לוועדת כספים לאחר שאושר בממשלה קובע כי קרן הפיצויים של מס רכוש תפצה עסקים בכל רחבי הארץ שמחזור הפעילות שלהם הוא 18 אלף שקל עד 400 מיליון שקל. זאת בתנאי שהם ספגו ירידה יותר מ-25% בהכנסות חודש אוקטובר בהשוואה לחודש המקביל ב-2022, או של 12.5% בדיווח הדו-חודשי באוקטובר-נובמבר 2023 בהשוואה לתקופה המקבילה.
עסקים שמחזור העסקים השנתי שלהם הוא 18 אלף שקל עד 300 אלף שקל בשנה יהיו זכאים למענק בגובה מקסימלי של כ-14 אלף שקל. עסקים שמחזורם השנתי הוא הוא בין 300 אלף שקל ל-400 מיליון שקל יהיו זכאים למענק בגובה 7%-22% מההוצאות הקבועות שלהם ב-2022 לפי מידת הפגיעה. בנוסף הם יהיו זכאים להחזר של 75% מהוצאות השכר.
עסקים שהכנסתם השנתית היא בין 300 אלף שקל ל-100 מיליון שקל יוכלו לקבל פיצוי מקסימלי של 600 אלף שקל. לעסקים עם מחזור של 100–300 מיליון שקל תקרה זו תעלה בהדרגה עד לרמה של 1.2 מיליון שקל. הפיצויים לעסקים עם מחזור עסקאות של 300–400 מיליון שקל יהיו כפופים לתקרה של 1.2 מיליון שקל.
בנוסף אושרו הקלות בהוצאת עובדים לחופשה ללא תשלום (חל"ת), שעיקרם קיצור תקופת החל"ת המינימלים מ-30 יום ל-14 יום והסרת הצורך בניצול ימי החופשה הצבורים לפני תחילת הזכאות לדמי אבטלה.
ובכל זאת, מתחת למתווה הכללי נותרו לא מעט סוגיות פתוחות הנוגעות בקבוצות ספציפיות על חברות ועובדים שטרם ניתן להן מענה - או שהגופים שמייצגים אותם סבורים כי המענק שסופק להם חלקי. ריכזנו עבורכם את הנקודות המרכזיות.
העובדים שהאוצר שכח לדאוג להם
ביקורת מרכזית שעלתה גם מההסתדרות הכללית וההסתדרות הלאומית וכן מנשיאות המעסיקים והעסקים היא סוגיית הבטחת השכר לעובדים שנעדרו מעבודתם בגלל השבתת מערכת החינוך עם פרוץ המלחמה. החוק אוסר על מעסיקים לפטר עובדים שהם הורים לילדים בני 14 ומטה ונאלצו להישאר איתם בבית בגלל סגירת מוסדות החינוך - אך לא מבטיח כי ישולם להם שכר עבור ימי ההיעדרות האלו.
בהסתדרות דורשים כי תשלום שכר מהמעסיק לעובד שנעדר מעבודתו בגלל המצב הביטחוני יהיה תנאי סף שבלעדיו מעסיקים לא יוכלו בכלל לקבל פיצוי מהמדינה עבור פגיעה בהכנסותיהם. בנשיאות המעסיקים והעסקים דורשים כי מעסיקים יפוצו עבור תשלום שכר לעובדים שנעדרו מהעבודה בגלל שמירה על ילדיהם או לאור הנחיות פיקוד העורף כפי שהיה בסבבי לחימה קודמים.
סוגיה נוספת שחזרה אצל רוב הארגונים היא דרישה למנגנון חל"ת גמיש, מה שזכה לכינוי "המודל הגרמני". מנגנון זה שומר על קשר בין העובד למעביד ומאפשר למעסיק "להפעיל" את העובד לפי הדרישות המשתנות. נשיאות המעסיקים והעסקים רוצים שהמדינה תעביר את התשלום לעובדים דרך המעסיק כדי למנוע מצב של ניתוק הקשר בין העובד למעביד, שדורש מהמעסיקים למצוא ולהכשיר עובדים חדשים כפי שהיה לאחר משבר הקורונה.
בעמותת 121, שהציגה יחד עם עוד כ-50 ארגונים עסקים וחברתיים מתווה לסיוע לעובדים, מציעים כי המדינה תעניק סיוע כספי למעסיקים שרוצים לשמר את משרות העובדים באופן חלקי תוך שמירת יחסי העבודה איתם, במקום שיפטרו אותם או יוציאו אותם לחל"ת. ב-121 אומרים כי עלות מנגנון כזה תהיה זהה לעלות הוצאת העובד לחל"ת אבל תייצר ערך כלכלי וחברתי ניכר יותר.
אף שהאוצר הקל את תנאי הוצאת העובדים לחל"ת, לפי הצהרות שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשבוע שעבר קשה לראות את האוצר משנה את עמדתו בסוגיה זו. "הרבה מאד אנשים בקורונה יצאו לחל"ת וחזרו אחר כך למקום עבודה אחר לחלוטין בשכר גבוה יותר", התייחס לסוגיה סמוטריץ', "למה אני צריך שאדם יישאר קשור בטבור למעסיק שלו במקום ללכת למקום ששוק העבודה צריך אותו?".
במקביל קיימות קבוצות שלמות של עובדים שתזכיר החוק הקיים של האוצר שמונח על שולחן ועדת הכספים לא מטפל בהם. בהסתדרות, ההסתדרות הלאומית ועמותת 121 מצביעים ספציפים על אוכלוסיית העובדים בני 67 ומעלה, שמתאפיינת לרוב באנשים משכבות הכנסה נמוכות יותר, שבמצב הנוכחי לא זכאים לדמי אבטלה לאחר הוצאת לחל"ת. במקביל דורשים בארגונים אלו להקל עוד יותר את תנאי הזכאות לקבל דמי אבטלה לעובדים שמיצו את ימי הזכאות שלהם לפני הלחימה אך עומדים ביתר התנאים, או שלא עבדו עדיין שישה חודשי עבודה ב-18 החודשים האחרונים, כמו צעירים שרק עתה נכנסו לשוק העבודה.
קבוצת נוספת שבארגונים דורשים למצוא לה פתרון היא המובטלים החוזרים מתחת לגיל 40. מדובר באנשים שהיו מובטלים בתקופת משבר הקורונה ולכן לפי החוק הנוכחי זכאים לדמי אבטלה מופחתים. בנוסף, בעמותת 121 דורשים להעניק סיוע גם לעובדים שעתיים, שצפויים ללספוג צמצום בשעות העבודה ולכן גם בהכנסתם, מבלי שיפוטרו או יוצאו לחל"ת ולכן לא יהיה זכאים לדמי אבטלה.
דרישות נוספות מצד המעסיקים
אף שנשיאות המגזר העסקי בראשות דובי אמיתי בעיקר סמכה ידיה על המתווה המתוקן של האוצר, עדיין לא כל ארגוני המעסיקים מרוצים. שאלת המפתח היא הענקת פיצוי בגין ירידה בהכנסות לעסקים שהכנסתם השנתית היא יותר מ-400 מיליון שקל. באוצר סבורים כי עסקים אלו עמידים יותר, אך בארגוני המעסיקים מזכירים כי חברות אלו הן המעסיקות הגדולות ביותר במשק, ופגיעה בהן פירושה פגיעה בעשרות אלפי העובדים התלויים בהן.
במקביל דורשת נשיאות המעסיקים והעסקים להוריד את רף הפגיעה המזכה עסקים בפיצוי מהמדינה מ-25% ל-20% בשל האינפלציה והעלאת הריבית במשק. בארגון להב, שמייצג את העסקים הקטנים והעצמאים דורשים גם התחשבות בעלויות האינפלציה אך לא נוקטים במספרים ספציפיים.
ביקורת נוספת שעליה חזרו נציגי העסקים מאז הצגת מתווה הפיצוי המקורי של האוצר עוסקת בחישוב הפגיעה בחודש אוקטובר בהשוואה לאוקטובר אשתקד, שהיה חודש חגים. בלהב אף דורשים להתחשב בעסקים שפועלים בענפים עונתיים ועסקים שמקבלים תשלום בדיעבד באופן שעלול לפגוע את חישוב הפגיעה בהכנסות שלהם.
כמו כן קיימת ביקורת על סכומי הפיצוי המינימליים והמקסימליים. בלהב דורשים להעלות את פיצוי המינימום הקיים לעסקים קטנים מ-1,750 שקל כפי שמופיע בתזכיר החוק הנוכחי, כך שיעמוד לכל הפחות על שליש משכר העובד או על שכר מינימום. בנשיאות המעסיקים והעסקים דורשים להגדיל את תקרת הפיצוי מעל לתקרות הקיימות של 600 אלף שקל לעסק בעל הכנסה שנתית של עד 100 מיליון שקל ו-1.2 מיליון שקל לעסק בעל הכנסה שנתית של עד 400 מיליון שקל.
הצבת תנאים לקבלת פיצוי מהמדינה
משרד האוצר זכה לביקורת רבה על האיטיות בגיבוש מתווה פיצוי לעסקים, אך עדיין יש מי שדורשים שגם עתה, ערב תחילת שחרור הכספים, יוטלו התניות נוספות לחלוקת הכספים. בהסתדרות כאמור דורשים כי עסקים ישלמו לעובדים עבור ימי היעדרות מעבודה כתנאי לקבלת הפיצויים מהמדינה, אך זהו אינו התנאי היחיד.
בלובי 99 דורשים לשנות את נוסח החוק כך שחברות גדולות שמקבלות פיצוי מהמדינה על פגיעה בהכנסותיהן לא יוכלו לשלם דיבידנדים לבעלי המניות או להעלות את שכר המנהלים שלהן. זאת כלקח מתקופת הקורונה, אז לא הוטלו הגבלות כאלו על סיוע המדינה. בארגון דורשים כי חברות בעלות הכנסה שנתית של יותר מ-300 מיליון שקל שיחליטו בכל זאת לנקוט בצעדים אלו במשך 18 החודשים שלאחר קבלת הסיוע - יידרשו להחזיר אותו.
בנוסף דורשים שם כי עסקים שיסרבו לבקשת המדינה לסייע במאמץ המלחמתי באופן שעשוי לצמצם את מידת הפגיעה הכספית בהם - לא יוכלו לקבל סיוע כספי מהמדינה. בלובי 99 מצביעים ספציפים על חברת אלרוב של אלפרד אקירוב, שסירבה לשכן מפונים מהעוטף בנכסיה. לטענת לובי 99, עסקים שסרבו להעניק סיוע שהיה מזכה אותם בהכנסה מגדילים את הנזק הכלכלי שנגרם להם ולכן אין לזכות אותם בסיוע כספי.