חלק גדול מהקרע בין מנהלת רשות החברות מיכל רונזבוים לשר אמסלם נובע מכוונתו של השר לבטל את נבחרת הדירקטורים. ה"נבחרת" היא תוצאה של רפורמה שהוביל יאיר לפיד כשר אוצר בחברות הממשלתיות ב-2013. בתגובה לשורת דוחות של מבקר המדינה על מינויים פוליטיים ולא עניינים בחברות הממשלתיות, החליטה אז הממשלה על הקמתו של מאגר מועמדים מקצועיים גדול, שרק ממנו יוכלו שרי הממשלה לאייש את הדירקטורים בחברות הממשלתיות שבאחריותם.

העימות בין מנכ"לית רשות החברות והשר אמסלם - סיקור N12

לאחר הקמתה, החלו טענות שלפיהן הנבחרת יצרה "קליקה סגורה", של מועמדים "אליטיסטיים" שאינם מייצגים כראוי את הגיוון הרב בציבור. הטענות הופנו גם כלפי הליך המיון, שבמסגרתו אנשי רשות החברות מעורבים בקבלת או דחיית דירקטורים חדשים. מועמדים איכותיים רבים נותרו לאורך השנים מחוץ לנבחרת, כמו מנכ"ל בנק לשעבר ואנשי צבא בכירים.

בריאיון ל"תוכנית חיסכון" אמר אמסלם: "תפקיד דירקטור זה לא תפקיד, זה מינוי. על פי החוק, שרים אמורים למנות את הדירקטורים. הם צריכים לעבור את האישור של ועדת דותן וזו הדרך. זה התפקיד שלי להגיע ולמנות אנשים שאני מכיר ויודע. זה לא חתול בשק. אני רוצה למנות את אדם הכי טוב למדינת ישראל. גם אם הוא איש ליכוד - על אחת כמה וכמה". 

המטרה: השהיית המינויים עד ביטול הנבחרת

מטרתה של הקואליציה, כפי שעוגן בהסכמים הקואליציוניים, היא לבטל את נבחרת הדירקטורים. למרות שכעת יש מאות משרות פנויות שהשרים יכולים לאייש בדירקטוריונים מתוך הנבחרת. ולמרות זאת, השרים בוחרים בינתיים להשתהות בידיעה שאחרי ביטול הנבחרת, יוכלו להביא מועמד מטעמם - ולא כזה שרשות החברות סיננה עבורם.

כך, הגענו למצב שבו מתוך 600 משרות דירקטורים בחברות הממשלתיות - 300 תקנים נותרים פנויים, עד שהשרים יחליטו למנות מתוך הנבחרת, או לבטלה. בינתיים, לא מעט חברות ממשלתיות מתקרבות למצב שבו לא יוכלו לפעול מבחינה חוקית, זאת בשל דרישה חוקית למספר מסוים של חברי דירקטוריון פעילים.

במקרים אחרים, ביקשו השרים להכניס מועמד לנבחרת - בלי שעבר את הסינון המתאים. כפי שנחשף במהדורה המרכזית, השר אמסלם דרש מרוזנבוים לצרף את חברו אלי אהרוני לנבחרת הדירקטורים. אהרוני היה מ"פ של אמסלם במשך כ-30 שנה בשירות מילואים, ואף שימש כפרקליטו.

רונזנבוים הציעה לשר להשתמש בפתרון של "הליך תואם נבחרת" - מינוי מיוחד של אדם שאינו בנבחרת הדירקטורים, כשניתן להצביע על נסיבות מיוחדות המצדיקות לבחור בו על פני מועמד מהנבחרת, ורק לאחר שאנשי רשות החברות נתנו לקורות החיים של המועמד ציון לפי קריטריונים פנימיים. 

מה קורה כשאין מספיק דירקטורים?

"הימנעות ממינוי דירקטורים היא החלשה של המגזר הציבורי", קובעת עו"ד ריטה גולשטיין-גלפרין, ראש תכנית רפורמות בשירות הציבורי במכון הישראלי לדמוקרטיה. "הדירקטורים הם מי שאמורים להיות חלק ממערך ששומר על טובת הציבור בתוך החברות, ביניהן רכבת ישראל, חברת החשמל ואחרות". היא מסבירה: "דירקטוריון אמור להיות 'כוכב הצפון' של החברה הממשלתית, להבין לאן היא צריכה לצעוד. הדירקטוריון אמור לתת את הקול המקצועי שעולה מהשטח. כשלא ממנים את התפקיד זה אומר שאין את הראייה הזו".

ומה קורה כשהקול הזה לא נשמע? "זה לא שדברים מפסיקים לזוז. מהלכים קורים - אבל יש הרבה פחות ביקורת, הרבה פחות חשיבה קדימה", היא מציינת, "הרבה פחות גורמים שמכירים את העבודה ואת העובדים ומעורבים בתהליך".

גולשטיין-גלפרין מוסיפה כי יש חשש שמהלכים קריטיים לא מקודמים בימים אלה, או מקודמים בלי הפיקוח הראוי: "כשהחברות יוצאות למהלכים גדולים, הם טעונים את אישור הדירקטוריון, ונדרשים לפיקוח של הדירקטוריון. יתכן שיש כאן עיכוב במהלכים שאמורים להיות לטובת הציבור, ויתכן שיש מהלכים שיצאו לפועל ולא זוכים לפיקוח הראוי. כשיש חצי מכמות בעלי התפקידים שאמורים להיות - זו בהחלט אפשרות".