"את מרגישה שאין לך אף אחד, שאת לא תסתדרי לבד. מבן אדם מתפרנס הפכתי להיות תלויה, וכשאת תלויה בבן אדם הלא נכון - זה יכול להיות הרסני". ל' הייתה בחורה עצמאית, לומדת, עובדת. בגיל 26, היא חשבה שהגשימה חלום, חתונה ותינוק, עם החבר הכי טוב שלה. אבל החלום הפך לסיוט: "מרגע שילדתי, אני מוצאת את עצמי לבד עם התינוק, שום קשר לעולם החיצון. המעונות יקרים, ואין כמעט משרות אם, מה שלא מותיר לך ברירה". היא נשארה בבית עם בנה הצעיר, והפכה תלויה בבן זוגה. "הייתי צריכה 100 שקל לסימילאק, ולא היה לי, ואז הוא היה מחליט - אני לא נותן".

כשבן זוגה החל באלימות פיזית, היא הזמינה משטרה, והוא מצדו נעלם מחייהם: "הוא לא עזר בכלום, לא שילם על כלום, במשך שנה לא ראה את התינוק. המשטרה סגרו את התיק מחוסר ראיות. הם לא עירבו רווחה, אף אחד. כל כך הייתי עסוקה בלשרוד, שלא ידעתי שאני יכולה לפנות לרווחה, ושמישהו יכול לעזור".

ל' לא לבד. לפי מחקר חדש של קרן ידידות טורונטו שנערך בקרב 270 אמהות יחידניות שחוו אלימות, כ-86% חוו אלימות כלכלית מבן הזוג המתעלל. רוב הנשים, 60%, ציינו שרמת העצמאות הכלכלית הנמוכה שלהן הייתה הסיבה המרכזית שמנעה מהן להיפרד מבני זוגן מוקדם יותר. 

"איך אפשר לחיות לבד אחרי שנים בלי כרטיס אשראי?" 

"הכרטיס אשראי היה אצלו, הוא קנה הכל. אם אני הייתי הולכת לעשות קניות, הייתי מתייעצת איתו על כל דבר", מספרת לנו מ'. "כאילו מישהו נושף לך בעורף כל הזמן. בעבודה הייתי אחראית על קופה קטנה, אישה עובדת, אבל בבית הוא נתן לי את ההרגשה שאני לא מסוגלת". 

לפי מחקר קרן טורנטו, לכ-20% מהנשים שחוו אלימות במשפחה - לא הייתה גישה לכרטיס האשראי שלהן. 27% מהנשאלות הודו כי לא הייתה להן כל עצמאות כלכלית, 58% מהנשים נאלצו לעזוב את מקום עבודתן בתקופה בה חוו אלימות מצד בני הזוג ו-53% מהנשים ציינו שבן זוגן דרש מהן להפחית בהיקף המשרה או מנע מהן לצאת לעבוד בתקופה בה חיו יחד.

יצאתי מהבית בלי כלום. את כל החסכונות הוא החביא, התחלתי מאפס. יצאתי רק עם הבגדים שעלי. הוא מעדיף לשבת בכלא מלשלם מזונות"

"אחד הדברים שהשאירו אותי שם זו התחושה שאני לא אצליח בלעדיו, גם כלכלית", משתפת מ'. "ובאמת, יצאתי מהבית בלי כלום. את כל החסכונות הוא החביא, התחלתי מאפס. יצאתי רק עם הבגדים שעליי. מזונות הוא מסרב לשלם בתוקף, שזה גם סוג של אלימות. יש לו חוב של מאתיים ומשהו אלף שקל, הוא מעדיף לשבת בכלא מלשלם מזונות".

"כשהכרנו עבדתי מאוד מאוד קשה, המון שעות, כמאפרת. ניהלתי גם שתי חנויות", נזכרת ר'. "כשהייתי אומרת לבן הזוג שאני נשארת שעות נוספות, הוא היה מציע לבוא להיות איתי, לקחת אותי הביתה. בתור אישה צעירה שלא מכירה נורות אדומות את אומרת 'איזה בן זוג מדהים ואוהב יש לי, בא לקחת אותי'. אבל כל מה שהיה לו בראש זה לבוא לראות שאני לא משקרת לו, שכולם ידעו שאני שלו".

הקושי הגדול - התקופה שאחרי הלידה

אחרי תקופה של זוגיות, נכנסה ר' להריון. "בחודש שישי כבר היה לי מאוד קשה לעבוד. אחרי הלידה הוא כאילו 'תפס על זה טרמפ', אמר שאשב בבית, שהוא יביא את הכסף", היא מספרת. "כשהוא היה מגיע מהעבודה הוא היה שואל מה עשינו היום, אני והילדה. אם הייתי מספרת לו שהייתי בבית קפה עם חברה, או בג'ימבורי, הוא היה אומר שאני אוכלת לנו את כל הכסף, מצד אחד זה אל תלכי לעבוד, מצד שני זה 'אני מביא את הכסף ואת מבזבזת'. שאלתי אותו, 'אז מה אתה רוצה שאני אעשה?' הוא אמר שאין לי מה לצאת מהבית, יש לנקות, כביסה, לבשל".

הוא קם, תפס את הבסיס של המיטה, וטרק אותי עם המיטה על הרצפה. התעוררתי בבהלה איומה, הייתי בהלם מוחלט. והוא פשוט אמר 'זה נראה לך הגיוני שהילדה מתעוררת באמצע הלילה ואת לא קמה?'

ר' הרגישה כלואה, ואחרי שנה וחצי, ניסתה לחפש עבודה: "כשהייתי בהתלמדות הוא היה עושה טריקים: פתאום נוסע לישון אצל אמא שלו כמה ימים רצופים, ומשאיר אותי עם הילדה לבד. הייתי חוזרת הביתה לבלאגן, הוא היה מיתמם, 'תראי מה קורה כשאת לא כאן'. רצה להראות לי שאני לא מסוגלת גם לעבוד וגם לגדל את הילדה".

אבל זה לא נגמר שם. "היה יום אחד שהייתי בישיבת מנהלים במרכז וחזרתי מאוחר בלילה, עייפה מאוד. באמצע הלילה הילדה התעוררה ובכתה, ואני לא שמעתי אותה מרוב עייפות. הוא קם, תפס את הבסיס של המיטה, וטרק אותי עם המיטה על הרצפה. התעוררתי בבהלה איומה, הייתי בהלם מוחלט. והוא פשוט אמר 'זה נראה לך הגיוני שהילדה מתעוררת באמצע הלילה ואת לא קמה?'. שם שמתי לזה סוף".

האלימות הלכלית לא נגמרת אחרי הפרידה

אחרי שנפרדו, ר' חוותה כמו נשים רבות זעזוע כלכלי: "כשנפרדנו הייתי בקריסה כלכלית מאוד קשה, מהעבודה פיטרו אותי, והוא לא הסכים להעביר כסף. הוא רצה שיהיה לי קשה, שאני אחזור. הייתי אוספת בקבוקים כדי שיהיה לי אוכל בבית. ​​זה קשה למצוא מקום עבודה כשאת במקום נפשי כל כך נמוך, אחרי שהיית סגורה בבית עם מפלצת שרק מערערת לך את הביטחון כל הזמן, את לא יודעת מה להגיד, מה לענות. את כאילו מתרגלת אישיות מחדש".

כשנפרדנו הייתי בקריסה כלכלית, הייתי אוספת בקבוקים כדי שיהיה לי אוכל בבית. ​​זה קשה למצוא מקום עבודה כשאת במקום נפשי כל כך נמוך, אחרי שהיית סגורה בבית עם מפלצת שרק מערערת לך את הביטחון

המעבר מעבודה עצמאית וחיים מלאים לחיפוש בקבוקים ברחובות הוא נחלתן של לא מעט נשים אמיצות שעוזבות את מערכת היחסים האלימה. לשליש מהמשיבות לסקר קרן ידידות טורנטו לקחה לפחות חצי שנה למצוא משרה אחרי הצעד, ויותר מחמישית עדיין לא מצאו עבודה.

הסיוע מהמדינה לא מגיע לנשים שזקוקות לו

הנשים שלקחו חלק במחקר מותחות ביקורת על רשויות הרווחה. 61% העידו שלא קיבלו עזרה במציאת עבודה במשך שנות הזוגיות האלימה או בשנה לאחר הפרידה מבן זוגן האלים. ​​נעמי שמואלביץ, מנהלת תכנית "קול אחת" בקרן ידידות טורונטו, מסכמת: "ממצאי המחקר מוכיחים שהאתגרים הרגשיים, הכלכליים והתעסוקתיים של חד הוריות נפגעות אלימות לא נעלמים גם לאחר היחלצותן ממעגל האלימות. לצד הנשים עצמן, האחריות לסיוע לאוכלוסיה זו צריכה לכלול מעגלים נוספים, בראשם מעסיקים, רשויות רווחה ומסלולי הכשרה מקצועית מטעם המדינה".

מאז שאני לבד, אני תמיד מרגישה שהמדינה מסתירה ממני מידע. אני כל פעם מגלה עוד משהו ועוד משהו. כשהתלוננתי במשטרה לא הציעו לי מקלט, סל שיקומי, שום דבר כזה"

"נשים לא יודעות מה מגיע להן - סיוע בשכר דירה, טיפול לילדים, זה הכל מפה לאוזן", מספרת מ' ל-N12. "איזו עוס"ית, השישית שראיתי, סיפרה לי. מי שהולכת למקלט מקבלת לרוב סיוע מסוים, אבל מי שלא - נשארת לבד למצוא מה מגיע לה". גם ר' מתארת כך את המצב: "את אף אחד זה לא מעניין שיצאת מזוגיות אלימה. מאז שאני לבד, אני תמיד מרגישה שהמדינה מסתירה ממני מידע. אני כל פעם מגלה עוד משהו ועוד משהו. לא ידעתי שאם הולכים למקלט מקבלים סיוע כלכלי, זה לא משהו שידוע. רציתי לקבל סלי מזון, לא ידעתי למי לפנות. כשהתלוננתי במשטרה לא הציעו לי מקלט, סל שיקומי, שום דבר כזה".

ובכל זאת, כל הנשים ששוחחנו איתן מבקשות מהנשים שחוות מערכת יחסים אלימה לא לחשוש לצאת ממנה מהסיבות הכלכליות. באותה נימה, הן מבקשות מהמדינה - תנו גב אמיתי לנשים, תרכזו את הזכויות במקום אחד, ובעיקר - אל תוותרו על אף אחת.