הסערה סביב עליית מחיר הלחם המפוקח העלתה את השאלה - כמה לחם אחיד אנשים צורכים בישראל? מבט מהיר בסקר ההוצאות וההכנסות של הלמ"ס מעלה כי התשובה היא: מעט מאוד. כן, גם בחמישוני ההכנסה הנמוכים ביותר, ההוצאה על מוצרי לחם מפוקחים ירדה בשנים האחרונות בעשרות אחוזים, כלומר אנשים פשוט לא רוצים יותר לחם אחיד. הנתונים האלה מציבים את ההצעות שהעלו אמש (ראשון) ראש הממשלה לפיד ושרת הכלכלה ברביבאי באור בעייתי.
לפי נתוני הלמ"ס (נכון ל-2018) מוצרי הלחם הנצרכים ביותר על ידי משקי הבית בשני חמישוני ההכנסה התחתונים היו פיתות ולחמניות. בפרט ההוצאה החודשית הממוצעת של משקי בית בחמישון הראשון והשני על פיתות עומדת על 49 שקלים ו-33 שקלים בהתאמה, ומהווה 44% ו-33% בהתאמה מההוצאה החודשית על לחמים. לעומת זאת ההוצאה של חמישונים אלה על לחמים מפוקחים מסתכמת ב-13 ו-10 שקלים בחודש, והיא מהווה כ-11% וכ-10% בהתאמה, מההוצאה החודשית על לחמים.
מעבר לכך, בשנים האחרונות פחתה ההוצאה על לחמים מפוקחים, ובמקביל גדל חלקם של הלחמים המיוחדים והבריאים יותר בהוצאה המשפחתית - לחמי שיפון, לחם מלא, לחם דגנים ועוד, כמו גם של הלחמניות. חלקם של הלחמים המפוקחים ירד בתקופה הנבחנת בכ-45% וחלקו של הלחם הקל בכ-30%, בעוד שחלקן של הלחמניות עלה בכ-19% וחלקם של הלחמים המיוחדים בכ-17.5%.
גם בחמישון ההכנסה הנמוך ביותר נראתה מגמה דומה, חלקם של הלחמים המפוקחים בצריכה ירד מכ-17% לכ-11%, ירידה של כ-34%, וחלה עלייה בצריכה הלחמים המיוחדים והלחמניות. ועדת המחירים שבחנה את מצב שוק הלחם בישראל והמליצה להוציאו מפיקוח, הסבירה זאת כך: "נהוג לייחס שינוי זה, בין היתר, לשינוי בטעמי הצרכנים ומעבר לצריכת מזון בריא וטרי".
אם כך, גם אם מחיר הלחם המפוקח יעלה ב-36% כפי שצפוי לקרות, ההוצאה המשפחתית הממוצעת של משפחה בחמישון התחתון על לחם מפוקח תעלה בכ-4 שקלים בלבד. מעבר לזה, סביר להניח שבשנים שחלפו מאז סקר ההוצאות האחרון של הלמ"ס המגמה לצמצום הלחמים המפוקחים רק התגברה, כלומר ההוצאה עליהם קטנה אפילו יותר.
סבסוד, הפחתת מע"מ או הסרת הפיקוח על המחיר
את ההצעות שעלו אתמול בדיון הממשלתי ראוי לבחון לאור הנתונים שהוצגו פה. הצעה אחת היא לסבסד את הלחם המפוקח כך שהמדינה תיקח על עצמה את עליות המחירים. הורדת המחיר לצרכן באופן מלאכותי גורמת להגדלת הביקוש לאותו מוצר ובתגובה להעלאת המחיר הסופי, כלומר המחיר שאותו המדינה משלמת. כך כל אזרחי ישראל ישלמו יותר על לחם באופן עקיף (במיסים), במקום להמשיך בתהליך הטבעי של הפחתת הביקוש ללחם הלבן האחיד, שמתרחשת על אף מחירו הזול.
הצעה אחרת הייתה להחיל מע"מ דיפרנציאלי על הלחם: כלומר להפחית את המע"מ או להסירו לחלוטין. גם צעד כזה יוריד את מחיר הלחם באופן מלאכותי ויגדיל את הצריכה שלו, כלומר מדינת ישראל תעודד את החמישונים התחתונים לאכול לחם אחיד על פני לחמים אחרים, טעימים או בריאים יותר. כמובן שכשמס יורד ממקום אחד, הוא צריך לעלות במקום אחר. על כן הפחתה של המס על הלחם האחיד, מוצר לא מבוקש במיוחד, תעלה למשלם המיסים בעליית מחיר של מוצרים או שירותים אחרים.
חשוב לזכור שכל צעד כזה, שנראה לנו כרגע זמני, הופך לרוב לשינוי מדיניות שקשה מאוד להחזיר לאחור. בנוסף, כל התערבות של הממשלה בשוק בצורה כזו עלולה לעורר לחצים להתערבויות דומות במקרים אחרים של עליות מחירים, ובכך לתת פתח לכניסתם של שיקולים פוליטיים צרים למדיניות הכלכלית בישראל. אם בכל זאת רוצים לעזור לשכבות החלשות בצל עליות המחירים, ראוי יותר ומזיק פחות להעביר להם כספים באופן ישיר (על ידי נקודות זיכוי במס הכנסה לדוגמא), כך שהם יבחרו מה לרכוש בכסף הזה בהתאם להעדפותיהם, ולא שהממשלה תבחר בשבילם.
דווקא ההצעה של שר החלאות פורר, זו שיש לה הסיכוי הנמוך ביותר להתקבל, להסיר בהדרגה את הפיקוח על הלחם, היא כנראה ההצעה שתיטיב עם הצרכן הישראלי. ועדת המחירים, שבחנה את ענף הלחם ואף המליצה על העלאת המחיר הנוכחית, הגיעה למסקנה שהענף פועל בצורה תחרותית לחלוטין ואין שום סיבה חוקית להמשיך לפקח עליו. בהקשר הזכירה הוועדה לשרים שפיקוח מחירים לא נועד להבטיח כי מחיר המוצר נמוך או נגיש לציבור, אלא לשמור על איזון בין היצרן לבין הצרכן במקרים שבהם יש כשלי שוק.
"פיקוח מחירים אינו סבסוד, והטלת פיקוח על מוצר או שירות מסוים אינה מבטיחה כי המחיר שיקבע על ידי השרים, בהתבסס על המלצת הוועדה, יהיה מחיר זול יותר מאשר המחיר בו נמכר המוצר או השירות לפני כן", כתבה הוועדה. "בפרט, בשווקים שבהם קיימת תחרות – דוגמת שוק הלחם – ייתכן וקביעת מחיר מפוקח בהתאם למתודולוגיה של ועדת המחירים תוביל לכך שהמחיר המפוקח יהיה גבוה יותר מאשר ללא פיקוח מחירים".