"הכלי היחידי שיש לנו הוא כלי של מחאה": ברקע עליית המחירים במשק שפוגעת בכיס של כולנו והציבור שמתחיל לאבד את סבלנותו, בדקנו מה חושבים על כך מובילי המחאה החברתית של 2011. הם סיפרו מה דעתם על המצב החברתי-כלכלי כיום, האם צריך לקיים מחאה חדשה, ואיך ניתן לעשות זאת בשנת 2022: "בכל רגע יכולה להתעורר מחאה, אין לזה מתכון".
חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר, שהייתה גם ממובילי מחאת 2011, נזכרה בשיחה עם N12 איך החברות שהעלו מחירים הגיבו אז. "שיצאנו אז למחאה, כל רשתות השיווק ותאגידי המזון הגדולים נלחצו והורידו מחירים", סיפרה. "הם הבינו שדעת הקהל השתנתה והם הבינו שהם חייבים לפעול בהתאם".
"כשהציבור שותק, לא משמיע את קולו ולא מפעיל לחץ ציבורי ומתאגד כדי להחרים מוצרים שעלו יותר מדי, אז כולם מבינים שאפשר לשחק איתנו ולעשות מה שהם רוצים והמחירים טסים לשמיים", הוסיפה. "צריך להתאגד, כל אחד היום יכול לפתוח קבוצה ברשת, לעודד אנשים שרואים שמחירים של מוצר מסוים עולים, לעודד אותם להוריד את המחיר של המוצר או להחרים את המוצר. זה מה שהיה בזמננו סביב מחירי הקוטג'".
"בכל רגע יכולה להתעורר מחאה, אין לזה מתכון", הסבירה שפיר. "אף אחד לא יכול להגיד מתי זה בדיוק הרגע הנכון. זה יכול להתבטא בכל מיני פנים, לאו דווקא מחאה ברחובות. זה יכולה להיות מחאה שמפעילה לחצים באמצעים אחרים, יש המון דרכים למחות. כשציבור מתאגד הוא יכול לשפר את הדרך שבה דברים מתנהלים וכשציבור שותק הדברים ימשיכו לקרות נגדנו, זה ככה בנושאים רבים".
איציק אלרוב, יועץ תקשורת ומנהל קמפיינים, פעיל חברתי ומי שהיה ממובילי המחאה החברתית ב-2011 אמר: "מי שמסתכל על רמת המחירים במשק מבין שהמצב לא רק שלא טופל בעשור האחרון, הוא הלך והחריף ואפשר לראות את זה כמעט בכל אספקט כלכלי".
"יש ציפייה מאוד גדולה דווקא מחברי הממשלה הזאת שחלקם היו אותם אנשים שהפגינו בעשור האחרון נגד יוקר המחיה", הוסיף. "הציפייה מהם היא לפתור את הבעיות הללו ולא לטמון הראש בחול ולחכות שהבעיה תיעלם. לא הקורונה ולא האומיקרון יפילו את הממשלה הזאת. יש שני תרחישים שיכולים לפגוע בממשלה אנושות, אחד זה הידרדרות במצב הביטחוני והשני זה יוקר המחיה. אלה הדברים הכי משמעותיים לכל אזרח בארץ משמאל ומימין".
"מתחת לפני השטח הגחלים לוחשות, יש זעם ציבורי אמיתי משמעותי על כל מה שקשור לגל ההתייקרויות במשק וחברה שלא תבין את זה יכולה לחטוף חזק את הזעם הציבורי הזה", תיאר אלרוב את המצב. "בסוף הציבור חייב לראות תכנית יעדים ברורה. מה המטרות שלכם ומה היעדים שלכם. אני חושב שיש כמה דברים שמייצרים את הסינרגיה של מחאה חברתית, מי שעוקב אחרי מה שקורה ברשתות החברתיות יכול לראות שהזעם הציבורי הולך וגובר. החברות הגדולות מנסות להבין לאן הזעם הציבורי הולך ולאן העדר הזה דוהר".
רגב קונטס, גם הוא ממובילי המחאה החברתית ב-2011, סיפר ל-N12 כי מחאה זה לא דבר שניתן פשוט להדליק כשרוצים. "אפשר מאוד להשפיע על זה ואני חושב שזה היה צריך לקרות מזמן, אנחנו נשארנו די מופקרים", אמר. "הכלי היחידי שיש לנו הוא כלי של מחאה, מחאה זה לא בהכרח הפגנה ברחובות. אחרי המחאה החברתית ב-2011, במשך כמה שנים הייתה ירידת מחירים. החברות נורא פחדו משיימינג או מחרם, אז הם הורידו את הראש למטה".
"הייתי מצפה שהממשלה תעצור אותם, אבל זה לא קרה כמו שכולנו רואים", הוסיף. "ברור שמחאה יכולה לעזור. אם הציבור ייצא מהאוטומטיות הזאת, כמו שעשינו ב2011 - אז מותגים יכולים להימחק. חברות יכולות להפסיד המון. החברות האלה הן כלום בלי הציבור, מי שמתדלק את הכוח שלהן זה הציבור שממשיך לקנות".
"מחאה כמו שהייתה ב-2011 זה צירוף של כל כך הרבה נסיבות", הסביר קונטס. "לא בהכרח צריך מיליונים ברחובות. אני חושב שהממשלה הספציפית הזאת לא מבינה כמה הדבר הזה מערער את היציבות שלה. שנים ארוכות הייתה תחושה שביבי תוקע את כל הרפורמות והשינויים במשק, אבל עכשיו כשזה לא ביבי, ועכשיו שיש ממשלה שקוראת לעצמה שינוי וריפוי, אם במשמרת שלה זה ימשיך ויתגבר אז אנשים יאבדו את התקווה והאופק".