הכנסת הצליחה לעשות הלילה את המובן מאליו ואת הבלתי יאומן במקביל – היא אישרה את תקציב המדינה והבטיחה שלפחות זו לא תהיה הסיבה לפיזורה בשנתיים הקרובות. רגע אחרי מחיאות הכפיים והחיבוקים במליאה צריך להגיד את האמת, אמנם בתקציב הזה יש הרבה דברים, אבל אחרי משבר כלכלי ושנתיים של קיפאון פוליטי, הוא אפילו לא מתקרב להיות מספיק.
עכשיו, כשהמשוכה הזו נחצתה, חברי הכנסת יגלו שלהעביר חוקים יהיה איטי יותר, קשה יותר, וכנראה גם קצת דמוקרטי יותר. סוף השבוע הקרוב הגיע בדיוק בזמן ויש לקוות שהנציגים שלנו בירושלים ינצלו אותו למנוחה, כי מיום ראשון מתחילה העבודה האמיתית. הנה כמה מהפרויקטים שכדאי להתחיל בהם:
חבל הצלה לשוק התעסוקה
על פי דוחות ה-OECD הפריון הנמוך של העובד הישראלי הוא מהסיבות המרכזיות לעצירת הגידול בצמיחה ולחוסר המסוגלות לצמצם את שיעורי העוני, וזה עוד לפני הקורונה. המשבר, הנגיף והסגרים החוזרים רק הדגישו את הצורך בטיפול שורש בבעיה. מאות אלפי ישראלים ישבו חודשים ארוכים בבית וקיבלו כסף מהמדינה, והמדינה פשוט לא הצליחה לגרום להם לצאת להכשרות מקצועיות ולפחות לסיים את הסגר עם מקצוע חדש ורווחי יותר.
עושים סדר בתקציב: כך הוא ישנה לנו את החיים
- הרפורמות שיילחמו ביוקר המחיה
- כך הממשלה תנסה לעצור את עליית מחירי הדיור
- האם בתקציב הזה מתחבא הפתרון לפקקים?
ועדת התעסוקה 2030 הוקמה במיוחד כדי לטפל בתחום, והיא הגישה את המלצותיה כבר באוגוסט אשתקד. בהובלת שרת הכלכלה אורנה ברביבאי, הממשלה הנוכחית אימצה את רוב ההמלצות, ביניהן הצבת יעדים מדידים לשוק התעסוקה, שינוי שיטת התקצוב של ההכשרות המקצועיות ופיקוח על נתוני התעסוקה והאבטלה. ובכל זאת, הצעד שעלול להיות החשוב מכול - לא קודם כלל.
אחד הדברים ששמו לב אליהם בקורונה ביתר שאת הוא הכאוס ששורר בטיפול בשוק העבודה. כיום 4 גופים אוספים במקביל את הנתונים על שוק התעסוקה בישראל, ובגלל זה איש לא יודע כמה מובטלים באמת יש פה, ו-35 גופים ממשלתיים עוסקים בהכשרות המקצועיות, והתחום כאמור קרס לחלוטין בתקופת הקורונה.
הרפורמה המרכזית, שהייתה אמורה לאחד את כל הזרועות השונות תחת גוף אחד חדש, וכך לעצור את הכפילויות ואת חוסר היעילות ולהבטיח שהתפקוד של המערך החשוב הזה משתנה מהיסוד - הוסרה מחוק ההסדרים. אפשר להבין למה, העברת סמכויות מעשרות גופים, חלקם במשרדים שונים, דורשת מלחמה אמיתית. ובכל זאת, רמות האבטלה הגבוהות שקיימות עדיין בישראל מבהירות לממשלה - עכשיו כשהתקציב עבר הגיע הזמן להתפנות למלחמה הזאת.
לילדים שלנו מגיע יותר
כמה עוד נצטרך לשמוע שהישגי התלמידים בישראל מתחת לכל ביקורת? בכל מבחן בינלאומי ציוני התלמידים הישראלים רק מדרדרים משנה לשנה, וכל דוח על מערכת החינוך מסביר לנו למה. משרד החינוך, שמנוהל על ידי מערכת פקידותית עצומה ומסורבלת, ומעסיק באופן ישיר לא פחות מ-139 אלף עובדים, מושפע באופן ישיר מארגוני המורים שרואים זאת כתפקידם לשמר את המצב בדיוק כמו שהוא. רק לאחרונה פרסם הממונה על השכר במשרד האוצר דוח על שכר המורים שממנו עולה מסקנה ברורה - הריכוזיות של המערכת, יחד עם הסכמי השכר, לא מאפשרים למערכת להשתפר.
צעד קטנטן בכיוון נעשה בהחלטת הממשלה שהובילה שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון, להגברת הגמישות הניהולית במערכת. בשנים הבאות יוקצו לחלק מבתי הספר תקציבים שבהם מנהלי המוסדות יוכלו להשתמש כרצונם. כלומר, לא בדיוק כרצונם, התוכנית נחתמת בהבהרה כי "אין בהחלטה זו כדי לשנות מהוראות ההסכמים הקיבוציים החלים במערכת החינוך", ובכך למעשה נחתמת גם רמת ההשפעה של הרפורמה הזו. המנהלים מקבלים תקציב, אבל הם לא יכולים לגעת בעובדים שלהם, לא בשעות שלהם ולא במשימות שלהם. ניתן להניח שאפילו היישום של התוכנית המינורית הזאת יתקבל בקריאות מלחמה מצד ארגוני המורים.
ובכל זאת, יש כאן צעד שלפחות מעיד על מחשבה נכונה – יותר כוח למנהלים, פחות כוח למשרד החינוך. עכשיו חייבים לקוות שהיישום של התוכנית הזו הוא רק ההתחלה, ושבשנתיים הקרובות שרת החינוך תקדם מהלכים משמעותיים יותר לשיפור מערכת החינוך.
בסוף יצטרכו להעלות את הארנונה
בזמן שכולנו מתלוננים על מחירי הדיור המאמירים, יש כמה אנשים במדינה שפשוט לא רוצים לבנות דירות – אלו ראשי הערים שלנו, וקשה להאשים אותם. במצב הנוכחי, כשתעריפי הארנונה למגורים נמוכים כל כך, ותעריפי הארנונה לעסקים גבוהים כל כך, אין לעיריות שום תמריץ להוסיף בנייה למגורים והם מעדיפים לתכנן עוד ועוד בנייני עסקים ולקוות שיום אחד יגיע היזם שירצה לבנות אותם.
כדי לפתור את הבעיה הזו העבירו שרי הפנים, האוצר והשיכון כמה רפורמות, משמעותיות יותר ופחות, בתחום הנדל"ן, אך הן כולן סובבות סביב הבעיה במקום לפתור אותה. בסופו של דבר מערך התמריצים יהיה חייב להתהפך ותושבים יצטרכו לשלם מספיק כדי לכסות את השירותים שהם מקבלים מהעירייה.
המשמעות של רפורמה כזו לא צריכה להיות עוד מיסים על האזרח, כלומר את מה שייקחו מאיתנו בארנונה יצטרכו להוריד ממקום אחר. השאלה היא מאיפה, והתשובה ברורה: יותר מיסים עירוניים שווה פחות מיסים למדינה. תורידו במע"מ, תורידו בדלק, תורידו במס הכנסה, רק תבטלו את ההיפוך האבסורדי בתעריפים שגורם לעיריות לא לרצות עוד תושבים.
ויש עוד רפורמות חשובות ומהפכניות שהממשלה הזו צריכה כבר תתחיל לקדם. הרפורמה בחקלאות למשל, שיצאה ובצדק מחוק ההסדרים אך מתוכננת לעבור בחודשים הקרובים, צריכה להצליח להוריד את יוקר המחיה אך במקביל לוודא שהיא לא מחסלת את הענף. המגזר הציבורי השמנמן, עם הפנסיות האסטרונומיות, הקיפאון וחוסר היעילות, יצטרך לעבור גם הוא על שולחן הניתוחים, אם נרצה לראות את המדינה שלנו צומחת בעשור הקרוב. יש דברים רבים שצריך לעשות. הממשלה הזו הוכיחה שהיא מסוגלת להעביר רפורמות משמעותיות, נקווה שהיא לא תאבד את התעוזה אחרי התקציב.