החברה הערבית בישראל סובלת בחודשים האחרונים מעלייה מתמדת ברף האלימות, כשכמעט אחת לכל שלושה ימים אדם נוסף נרצח. ההתנהלות הכלכלית במגזר מציירת תמונה עגומה שאולי יכולה לספק חלק מהתשובות לשאלת האלימות הגוברת. בסדרת הכתבות "להיות ערבי בישראל" שמשודרת השבוע במהדורה המרכזית הצגנו את הנתונים לפיו ליותר ממחצית מהאזרחים הערבים בישראל אין בכלל כרטיסי אשראי, ול-13% מהם אין בכלל חשבון בנק, לעומת פחות מאחוז בקרב היהודים.
איך הנתון עשוי להיות קשור לאלימות? זה ידוע שמזומן קורץ לעבריינים, הוא הכוח המניע של ארגוני הפשע. ההתנהלות במזומן מקשה מאוד על לקיחת הלוואות מבנקים, ומכריחה את הלווים לפנות לשוק האפור. כך, הם מגדילים את מעגל העבריינות, לעיתים מבלי לדעת שהם חלק ממנו, ולפעמים סופגים בעצמם איומים וסחיטות בגלל חובות. וזה רק קצה הקרחון.
נשאלת השאלה, מדוע שיעור כה גבוה מערביי ישראל מתנהל במזומן וללא חשבון בנק? חלק מהסיבות הן נגישות של המערכת, אמון במערכת הישראלית, הרגל וגם עבודה לא מסודרת עם משכורת קבועה וללא הפרשות למיסים על פי חוק.
סעיף ההוצאות המפתיע במגזר
היבט כלכלי מעניין נוסף בחברה הערבית, שנובע גם מנתוני העוני הקשים במגזר שעליהם דיווחנו בכתבה לפני יומיים, הוא סעיף ההוצאות. למרות שכמעט מחצית מהמשפחות הערביות בישראל עניות – הן משלמות בממוצע יותר מהמשפחה היהודית על מצרכים.
הוצאה חודשית ממוצעת של משפחה ערבית בת 4 נפשות על פירות וירוקת טריים עומדת על 725 שקלים, מול מקבילתה היהודית שמוציאה רק 602 שקלים בממוצע. פער גדול יותר קיים בצריכת הבשר והעופות – משפחה ערבית מוציאה 900 שקלים בחודש לעומת משפחה יהודית שמשלמת בממוצע על בשר ועופות רק כ-400 שקלים.
שאלנו מומחים – איך הם מסבירים את ההבדלים הללו? רוב התשובות שקיבלנו הם לא בגלל פערי מחירים לפי גאוגרפיה, אלא שהרבה חברות שיש להן תקציב מוגבל – ישקיעו ויפצו עצמן איפה שהם יכולים להרשות לעצמם לצרוך ברוחב לב וכיס.
הכול מתחיל בחינוך
הרבה מהפערים, כמו שרבים נוהגים להגיד, מתחילים בחינוך. וגם בנושא הזה, הפערים בין החברה הערבית ליהודית גבוהים. אחוז הזכאים לבגרות בקרב היהודים עומד על 73% לעומת כ-64% אצל הערבים. שיעור הערבים בין הגילים 25 עד 69 שהשכלתם נמוכה מסיום בית ספר תיכון עומד על 43.4%.