"גמלאית בת 44": פרשה מהמוזיאון רגע לפני הקורונה – ומאז מחפשת עבודה
סימה עבדה 23 שנים במוזיאון ישראל, שם ניהלה את מחלקת הפרסום והמדיה החברתית • כשהוצע לה לחתום על הסכם פרישה מרצון היא ראתה בכך הזדמנות לשינוי מקצועי, אלא שמיד אחר כך פרץ משבר האבטלה במשק • סימה שומרת על אופטימיות, מוצאת סיפוק בהתנדבות במוקד 100 של המשטרה, אבל מעידה שמעסיקים מנצלים את המצב: "רוצים לקחת אותי לעבודה, עם כל הניסיון שלי, ולשלם לי כמו במשרת סטודנט"
סיפורה האישי של סימה סייג, בת 44 מירושלים, שונה מיתר העדויות ששמענו במסגרת סדרת הכתבות על הישראלים שאיבדו את עבודתם בקורונה. סימה לא פוטרה ולא הוצאה לחל"ת. רגע לפני פרוץ המגפה, היא חתמה על הסכם פרישה מרצון שהוצע לעובדים ותיקים במוזיאון ישראל, שם עבדה במשך 23 שנים. "החלטתי שהגיע הזמן למצוא את הדבר הבא", אומרת סימה, שלא דמיינה אז שתצטרך לחפש עבודה בעיצומו של משבר אבטלה.
ב-14 השנים האחרונות כיהנה סימה כמנהלת הפרסום והמדיה החברתית של מוזיאון ישראל. "השנים במוזיאון היו מושלמות", מספרת סימה, "בהגדרה, אני כיום גמלאית, שזה מצחיק. אני מתגעגעת למוזיאון והוא תמיד יהיה בית עבורי, אבל שלמה עם ההחלטה שלקחתי לעשות שינוי מקצועי".
סימה מחפשת עבודה בתחומים כמו תקשורת שיווקית או בתקשורת פנים ארגונית. "אני אוהבת לכתוב תוכן, אוהבת להעמיק בנושא, וגם כל עולם הדוברות קוסם לי", היא אומרת. "למדתי גם עיצוב גרפי, שתרם מאוד לעבודה שלי ולתפיסה הוויזואלית".
סימה נמצאת בחיפושי עבודה אינטנסיביים מאז אוגוסט האחרון ושומרת על אופטימיות. עם זאת, היא מעידה כי מעמדו של מחפש העבודה המבוגר הורע מאוד בעקבות הקורונה. "הכי מעציב שאני רואה שיש מעסיקים שממש מנצלים את המצב. גם מנצלים במובן של התייחסות מזלזלת ולא מכבדת בתהליך גיוס עובדים, וגם בכך שהורידו את התנאים בצורה דרסטית", משתפת סימה. "רוצים לקחת אותי לעבודה, עם כל הניסיון והחריצות והלויאליות ושלי, אבל לשלם לי כאילו אני עדיין במשרת סטודנט. זה מחפיר בעיניי וקצת מתסכל".
"היו משרות שממש אהבתי וקיוויתי להתקבל אליהן. עברתי את כל המבחנים בציונים גבוהים אבל יש כל מיני החלטות שהם נסתרות ממני", אומרת סימה, "מאוד מעציב אותי כשאומרים שאנשים לא רוצים לחזור לעבודה. אני מאוד רוצה לחזור לעבוד וזה לא משנה אם יש דמי אבטלה או אין. תמיד עבדתי בשני פרויקטים לפחות במקביל, כי זה באופי שלי".
"נחשפת אל מאחורי הקלעים"
סימה ניצלה את השנה האחרונה כדי להתכונן לעבודה הבאה. "הקורונה העניקה לי הזדמנות ללמידה והכשרה מקצועית. כאן נכנסת לתמונה עמותת 'חמישים פלוס-מינוס', שהשתתפתי בחממה שלהם. הם נותנים ליווי קבוצתי לכל תהליכי חיפוש העבודה למבוגרים, עם מנטור אישי שמלווה אותך".
בינתיים, סימה מוצאת סיפוק גדול בהתנדבות במוקד 100 של משטרת ישראל. "הרבה שנים רציתי למצוא מקום קבוע להתנדבות ולא היה לי את הפנאי למצוא את המקום הנכון", היא מספרת, "הצלחתי לעשות את זה השנה במוקד של המשטרה. זה מרתק בעיני, אני נחשפת אל מאחורי הקלעים של ארגון שלא מקבל את האהדה הנכונה שמגיעה לו. בל"ג בעומר הגעתי למשמרת של ארבע שעות ונשארתי לשבע שעות כי היה הרבה עומס".
יש לכם עבודה להציע לסימה? שלחו לה מייל לכתובת simasayag@gmail.com
להרשמה לקבלת שרותי עמותת 50 פלוס-מינוס לחצו כאן