השופטת הדס גולדקורן דחתה לאחרונה תביעה הגיש אדם נגד אישה שלטענתו הייתה ידועה בציבור שלו מאז 1994. האיש טען כי מגיעה לו חצי מהדירה הרשומה על שם הנתבעת וכן מחצית מהכספים שלה בחשבון הבנק ובמקורות אחרים. האישה טענה שהשניים היו רק ידידים וכי התובע נשוי לאחרת. השופטת קבעה שהתובע לא עמד בנטל המוגבר להוכיח שהוא והנתבעת היו ידועים בציבור.

התובע סיפר כי הוא והנתבעת הם ידועים בציבור החל משנת 1994 ומ-1996 הם גרים יחד. לדבריו, הם ניהלו עסק משותף והנתבעת ניהלה את החשבון של העסק וטיפלה בעניינים האדמיניסטרטיביים.

לטענתו, חשבון הבנק של הנתבעת שימש כחשבונם המשותף ואת כל הכספים שקיבלו הפקידו בחשבון זה. כמו כן, השניים רכשו דירה מכספים משותפים. 

לדבריו, לאחר שסירב לחתום על הסכם ממון המקפח את זכויותיו, החליטה הנתבעת לסיים איתו את הקשר. לשיטתו, מכיוון שהשניים היו ידועים בציבור יש להורות כי מגיעה לו מחצית מכל הנכסים והזכויות של התובעת. 

הנתבעת הכחישה את הדברים וציינה כי התובע לא צירף ולו ראייה אחת המוכיחה כי הצדדים היו ידועים בציבור. לדבריה, היה ביניהם קשר חברי בלבד, בעקבות תחביבם המשותף. היא ציינה כי היא גרושה ואילו התובע נשוי ואב לחמישה ילדים. 

עוד סיפרה הנתבעת כי התובע ניצל את טוב ליבה וגרם לה להאמין שהוא זקוק לסיוע לאור מצבו הכלכלי שהתדרדר כדי לקבל ממנה מימון כספי. 

היא הבהירה כי לצדדים מעולם לא היה חשבון בנק משותף והוא השתמש בחשבון שלה מכיוון שהוכרז מוגבל באמצעים ולא יכול היה להחזיק חשבון משל עצמו. כמו כן, את הדירה היא קנתה מכספיה ולתובע לא היה כל חלק בעסקה. 

התובע השיב כי הוא ואשתו פרודים שנים ארוכות ולא התגרשו רק כי אשתו לא מעוניינת להיחשב ״גרושה עם ילדים״. 

לא יודע מתי נפרדו

השופטת הדס גולדקורן מבית המשפט למשפחה בחדרה הבהירה כי מוסד ה"ידועים בציבור" נבחן על פי שני יסודות: חיי משפחה ומשק בית משותף. 

עוד היא ציינה כי משהוגדרה מערכת היחסים בין בני הזוג כ-"ידועים בציבור", הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי.

השופטת קבעה שהתובע לא הוכיח שאכן נפרד מאשתו ואף לא ידע לומר במדויק באיזה תאריך נפרדו. 

כמו כן, הוא לא הוכיח כי הצדדים חיו תחת קורת גג אחת. מעדותו של התובע עלה שהוא לא שינה את כתובתו לכתובת מגורי הנתבעת וכי יש לו יחידת דיור בסמוך לאשתו. 

השופטת כתבה כי מחומר הראיות עולה כי אכן הצדדים היו בקשר במשך תקופה ארוכה אך מערכת היחסים לא עלתה לכדי אחדות ושותפות גורל. 

זאת ועוד, ספק אם הוכח שהצדדים היו שותפים בעסק והתובע לא הוכיח שההכנסות מהעסק שימשו את הצדדים לצרכים משותפים. 

היא גם ציינה שהתובע, בחוסר תום לב, לא ביקש לבצע איזון משאבים אלא רק לקבל חצי מהרכוש של הנתבעת בבחינת 'מה ששלי שלי ומה ששלך שלנו'.

עו"ד מורן בריק מילר (צילום: בני אדם)
עו"ד מורן בריק מילר | צילום: בני אדם

עוד קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח שרכישת הדירה בוצעה מתוך כספים משותפים ולא הראה כוונת שיתוף ספציפית ביחס לנכס. 

התובע חויב בשכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל. 

ב״כ התובע: לא צוין

ב״כ הנתבעת: עו״ד דורון שיבר

עו"ד מורן בריק מילר עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל