שופטת בית הדין לעבודה בתל-אביב מירב קליימן קיבלה לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגישה עובדת שפוטרה מעבודתה כמשווקת ספרי לימוד בהוצאת "דניאל רוז" אחרי 16 שנים, ללא שימוע ומבלי לקבל את מלוא הזכויות שהגיעו לה. העובדת זכתה בפיצויים של כ-73 אלף שקלים. פסק הדין כלל שתי קביעות מהותיות: האחת, כי הייתה עובדת עונתית שהועסקה מספר חודשים מדי שנה ברציפות וללא נתק ביחסי העבודה. השנייה, כי הבונוס שקיבלה מדי שנה על המכירות היה חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב הפיצויים והזכויות שלה.
העובדת הועסקה בהוצאה מ-2002 ופוטרה ב-2018 אחרי שלא הסכימה להשתמש באפליקציה חדשה לדיווח על שעות העבודה. מתכונת ההעסקה שלה הייתה כזו, שמדי שנה עבדה בדרך כלל ממרץ עד יולי בלבד, ובנוסף לשכר השעתי שולם לה בונוס על מכירות.
לאחר פיטוריה הגישה העובדת תביעה להשלמת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים על פיטורים ללא שימוע ועוד.
העובדת טענה כי הועסקה בעבודה עונתית קבועה ולכן זכויותיה צריכות להיות מחושבות לפי ותק של 16 שנים רצופות.
עוד היא טענה כי פוטרה מהעבודה ללא שימוע או הודעה מוקדמת, אחרי שיחה טלפונית שבה הופנו כלפיה טענות פוגעניות על "קשיים באמינות" ואי מסירת דיווחי אמת על שעות עבודתה. בנוסף היא טענה כי ההוצאה לא כללה בחישוב הפיצויים שלה את הבונוס אף שהיה חלק רגיל מהשכר שלה.
מנגד טענה ההוצאה כי לא ייתכן שזכויותיה של התובעת הצטברו כאילו עבדה 16 שנים ברצף כשבפועל עבדה במשרה חלקית מספר חודשים בשנה. מכל מקום, היא חישבה אותן כדין – לפי חיבור כלל החודשים בהם עבדה.
באשר לבונוסים, נטען כי מדובר בפרמיה שלא נכללת בחישוב השכר הקובע לצורך הפיצויים. עוד נטען כי הפיטורים נעשו כדין אחרי שיחת התראה ונוכח סירובה של התובעת לדווח על שעות העבודה כנדרש.
לא הכינוי קובע
השופטת מירב קליימן קבעה כי מאחר שמאפייני ההעסקה של התובעת מעידים שאכן הייתה "עובדת עונתית", הרי שלפי החוק היא נחשבת כעובדת שהועסקה ברציפות מבלי לנתק את יחסי העבודה. למעשה הנתבעת עצמה הודתה בכך כששילמה לתובעת את הפיצויים לפי הוותק המלא (באופן יחסי לחודשי העבודה), והמחלוקת היחידה היא לגבי אופן החישוב.
כך למשל, לגבי פיצויי הפיטורים שנגזרו משכר הבסיס ללא הבונוס. בעניין זה קיבלה השופטת את עמדת התובעת, וקבעה כי הבונוס שולם עבור כל מכירה, החל מהספר הראשון ולא הותנה בהגעה ליעד מיוחד. מכאן, שהתובעת קיבלה אותו עבור ביצוע עבודתה הרגילה והוא נחשב לחלק אינטגרלי מהשכר אף שכונה "בונוס" ולא עמלה. לפיכך חישוב הפיצויים וכן דמי ההודעה המוקדמת ויתר הזכויות הסוציאליות צריך להיות בהתאם.
באשר להליך הפיטורים, נקבע כי השיחה שנערכה לתובעת לא הייתה שימוע תקין. התובעת לא קיבלה זימון ולא נאמר לה ששוקלים את פיטוריה, מה גם שהשיחה לא עסקה בטענה, שהופיעה במכתב הפיטורים בקשר ל"קשיים באמינות", ולא הייתה לתובעת הזדמנות להתגונן בפניה.
לפיכך נפסקו לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים, פנסיה ודמי הבראה וכן דמי הודעה מוקדמת ופיצויים על פיטורים שלא כדין. יתר תביעותיה נדחו. בסך הכל זכתה התובעת בפיצויים של כ-63 אלף שקלים בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין 10,000 שקלים.
ב"כ התובעת: עו"ד רפאל טולידנו
ב"כ הנתבעת: עו"ד דיני עבודה אפרת דויטש
עו"ד אילן גולדנברג עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל