ישראלים רבים נפגעו מהמשבר הכלכלי פעמיים: פעם ראשונה כשהקורונה אילצה אותם להשבית את העסק, ופעם שנייה – בגלל הבירוקרטיה. פרויקט "מחדל הקורונה – העדויות שלכם" הוקם על ידי ארגון הברית הישראלית במטרה לאסוף עדויות מאותם אזרחים ואזרחיות. העדויות המגוונות חושפות כיצד הפקירה הממשלה עצמאים ועסקים קטנים, שהושבתו בהוראת השלטון אך לא זכו ממנו לסיוע.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אנחנו מוצפים בעדויות של אזרחים שנפלו בין הכיסאות. כאלו שבגלל בירוקרטיה קטנונית או פרט זניח, לא מקבלים תמיכה וסיוע מהמדינה ונאלצים להישאר ללא פרנסה במשך חודשים רבים", אומר שי כהן, מנכ"ל הברית הישראלית ויוזם הפרויקט. לדבריו, "המיזם מעניק במה לכל אחד שנפגע כלכלית או הוזנח בריאותית בעקבות מחדלי הקורונה ורואה יום יום כשלים נוספים בהליכי קבלת ההחלטות".
כהן מדגיש כי "האנשים הטובים האלה לא סתם נפלו בין הכיסאות, אלא בין 36 כסאות השרים – הממשלה המנופחת בתולדות ישראל – שלא מצליחים לתת להם מענה כדי לעבור את התקופה הזו על הרגליים. החלטנו להרים את הכפפה, אזרחים למען אזרחים, כדי לתמוך ולתעד את הכאב הפרטי, ולהראות שהכאב הוא של כולנו. כולנו דורשים את תיקון המצב ממקבלי ההחלטות".
ריכזנו שלוש עדויות מתוך הפרויקט, בהן מספרים המשתתפים כיצד המדינה אילצה אותם לסגור את העסק ולא לעבוד – מבלי לסייע להם אפילו בשקל אחד.
הגר בוטנויזר, מניקוריסטית בת 20 ממודיעין, לא קיבלה תמיכה כי המדינה קבעה שמי שנולד אחרי 1999 לא זכאי לסיוע, והיא נולדה בינואר שנת 2000.
"יש לי עסק בתחום היופי, אני מניקוריסטית", אומרת הגר בעדותה, "נפגעתי במשבר הקורונה כי לא הייתי זכאית למענק. הממשלה קבעה שמי שנולד אחרי 1999 לא זכאי לכלום, ואני נולדתי ב-19 בינואר 2000. פספסתי את המענק ב-19 ימים ואני לא זכאית לשום דבר. בזמן הסגרים יש לי אפס הכנסות ולא מגיע לי כלום על זה."
"הלקוחות שלי הגיבו קשה", ממשיכה הגר, "היו לקוחות שעזבו, היו אחרות שהלכו למניקוריסטיות שעבדו במהלך הסגר. היה קשה מאוד לקבל את זה שסוגרים אותנו למרות שיש אופציה להשאיר אותנו פתוחות, אם מספיק מתאמצים וחושבים על זה. לקח לי הרבה זמן להבין שאני יכולה לעשות משהו. התחלתי לכתוב לחברי כנסת והבנתי שאפשר לדבר ולהשמיע את הקול שלנו. חייבים להילחם על הזכויות שלנו ועל מה שמגיע לנו, אחרת אף אחד לא ייתן לנו את זה.", מסכמת הגר.
אימאן ליבס, הבעלים של ״ביאת״, בר-מסעדה בנצרת, לא קיבלה מענק בגלל שהייתה לה ירידה בהכנסות של 38% - ולא 40% כמו שנדרש.
מסעדת ביאת פועלת מאז שנת 2005. היא התחילה כמסעדה קטנה עם כעשרה עובדים, ובמרוצת השנים שופצה, התרחבה והעסיקה יותר מ-30 עובדים. "הלך לנו טוב מאוד, והיו לנו אפילו תכניות להתרחב עוד יותר, אבל הקורונה הגיעה ועשתה מה שעשתה. הקורונה למעשה הקפיאה אותנו, ואפילו החזירה אותנו חמש-שש שנים אחורה", מספרת אימאן.
העסק של אימאן מושבת לחלוטין. "המסעדה סגורה, כי בנצרת הנושא של טייק-אווי קצת קשה", היא אומרת, "אנשים פה מבשלים ולא ממש רוצים לקנות אוכל שהם יכולים להכין בבית כמו שהם רוצים. העלויות עבורנו הן גבוהות בהרבה מההכנסות שיהיו מטייק אווי, אז העדפנו לסגור".
"סגרנו את המסעדה בסגר הראשון בין מרץ לסוף מאי, ובסגר השני מאז ספטמבר עד היום. לא נראה לי שיחשבו עלינו בכלל עם ההתנהלות ההזויה של הממשלה. בין מאי לספטמבר עבדנו לא רגיל. היתה לנו ירידה בהכנסות. קיבלנו מענק הוצאות קבועות עבור מרץ-אפריל, אבל עבור מאי-יוני לא הגיע לנו. בשביל לקבל את המענק היה צריך להראות ירידה של 40% בהכנסות, ואנחנו עמדנו על 38%. נראה שהקריטריונים ממש מתחמקים מלתת לעסקים עזרה אמיתית", היא אומרת.
"כשהיינו פתוחים, אנשים פחדו להגיע – ובצדק. והיה גם המקרה שבו אמרו לכל המסעדות לסגור ביום שישי ובסוף, בשעה רבע לחמש, החליטו שמותר לפתוח שוב - אבל אנחנו רוקנו כבר את כל המקררים. מסעדה זה לא עסק שאפשר לבוא אליו עם מפתח, לפתוח ולעבוד. צריך הכנות, הרבה הכנות. אז כל התפתח-תסגור הזה לא עזר לנו", מתארת אימאן את האבסורד בהתנהלות מקבלי ההחלטות.
איליה גרד הוא מאמן ולוחם באמנויות לחימה, הבעלים של ״Fight Club״ במודיעין. איליה פתח עסק לאמנויות לחימה זמן קצר לפני שפרצה המגפה, ובגלל שהוא נחשב לעסק חדש הוא אינו זכאי למענק מהמדינה או להנחה בארנונה מהעירייה. העסק שלו עדיין סגור והארנונה וההוצאות ממשיכות לזרום.
"פתחנו את העסק שלנו בינואר 2020", מספר איליה, "בחודשיים וחצי שהייתה לנו פעילות, הגענו ל-50 מינויים שמספיקים לכיסוי כל ההוצאות פה. ואז התחיל כל הבלאגן. הסטודיו לא פעיל מחודש ספטמבר, זו פעם שנייה השנה, מה שממש מקשה עלינו לשמור על המנויים הקיימים, וכמובן לא נותן שום אופציה לגדול. בגלל שאני עסק חדש לא קיבלתי שום מענקים, ואנחנו פה בינתיים במסע של להישאר בחיים. גם בחודשים שאני לא יכול לעבוד, אני עדיין משלם ארנונה מלאה."
איליה ממשיך לקבל טלפונים בכל יום מלקוחות שרוצים לחזור להתאמן. "זה מתסכל", הוא אומר, "מתקשרים אליי ואומרים לי שעלו במשקל או שהילדים בבית משתגעים, ואין לי תשובות. אנשים צריכים את זה, אנשים לא מבינים כמה ספורט חשוב במדינה ובמיוחד אמנויות לחימה. זה יכול להציל חיים במקרים מסוימים. מישהו שאולי קצת אלים, שיש לו נטיות או עצבני בעבודה - יכול לבוא לפה ולהוציא את האנרגיה שלו ולקחת אותה למקום חיובי. ללמוד שליטה עצמית".
"ילדים שלא יכולים לשבת דקה במקום מגיעים למקום כזה ותוך חודש הם מתאמנים אימון שלם של שעה בלי להוציא מילה", ממשיך איליה ומעיד על עצמו, "אני יודע כי אמנויות לחימה הצילו אותי. אותי העיפו משישה תיכונים שונים, ובסוף הגעתי להצלחה גדולה בספורט. העובדה שמקום כזה לא מצליח להתקיים, זו אבדה גדולה לכולנו כקהילה. אני לא יודע אם אנחנו נגיע לסגר שלישי לפני שיתנו לנו לעבוד, ואני לא יודע אם נוכל להחזיק מעמד עוד סגר".
כאן תוכלו לצפות בכל העדויות בפרויקט "מחדל הקורונה" של ארגון הברית הישראלית - וגם לפרסם את העדות האישית שלכם.