איקו בן גיאת והבן שלו קאי מתל אביב, מבלים את שעות הבוקר בימים שאין בית ספר בבניית פרויקטים של אלקטרוניקה וחשמל. בבוקר שבו צילמנו אותם הם שכחו להטעין את ספק הכוח, אז צוות הצילום נתן להם בטרייה. ברגע אחד, כמעט אגבי, חדרה המציאות הלא פשוטה שממנה מנסה איקו להגן על הבן שלו. איך מסבירים לילד בן 9 שפתאום אין כסף אפילו לקנות בטרייה די פשוטה למשחק המשותף ביניהם.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

איקו היה מהנדס מכונות. הוא הרוויח מעולה, היה ברילוקיישן, חסך ועם עבודה קשה קנה דירה בתל אביב עם משכנתה שאז לא נראתה גדולה מדי. הוא פוטר עוד בשנת 2019, הרבה לפני הקורונה. הוא לא חשב שיגיע למצב שבימים הכי לוהטים בקיץ הישראלי הוא לא יפתח מזגן כדי לחסוך. "החודש אני שם את האגורות האחרונות שחסכתי. באמת, אני חסכתי לפני, הכנתי תוכניות. הייתה לי תוכנית חיסכון לילד. אני מפרק אותה", סיפר.

אבל למרות שהוא מחפש עבודה, מקדיש לזה את כל היום, איקו לא מקבל דמי אבטלה. איקו פוטר ב-2019 ולא מקבל את דמי האבטלה המורחבים בעקבות הקורונה. הוא פספס את הזכאות, את רשת הביטחון, בחודשיים. הממשלה אמרה לו שהוא לא מובטל קורונה, למרות שאיקו בהחלט מושפע ממנה. "מי שפוטר שלושה חודשים אחריי מקבל היום דמי אבטלה על יוני 2021. אני מקבל אפס. "אף אחד לא סופר אותי, אף אחד לא רואה אותי".

איקו הוסיף: "עד הקורונה היה לי ברור שאני אמצא עבודה. כשהגיעה הקורונה, זה כאילו לקחו את האוויר. אם לפני הקורונה היינו חמישה מתחרים, במקום שסביר להניח שהייתי עובר אותו. היום אני יושב, ויושב מולי הבן אדם ואומר לי - תשמע, אתה לא בדיוק. יש לי עוד 80 כמוך שהם כן בדיוק".

איקו במשמורת משותפת, חצי-חצי עם הגרושה. מרכז החיים של הילד כאן בתל אביב והוא לא יכול לעבור. הוא שבר את כל החסכונות שצבר, נעזר בהורים ועדיין חייב כ-200 אלף שקל. הוא מצטמצם ככל שאפשר אבל יש משכנתה, חשבונות ואוכל. אדם שעבד בהייטק, עשה רילוקיישן, צריך להתרגל פתאום לחסוך במלפפון ועגבנייה. "אני לא מתלונן על זה, אני בסדר. באמת. גם בצנחנים היינו אוכלים מעט. הבעיה שלי היא מה יקרה עם הילד שלי. אני חושב אאיך אני נשאר עם משהו בשביל העתיד שלו ולא מאבד את הכול", סיפר איקו. 

95 אלף מובטלים לא נספרים בשירות התעסוקה

לפי נתוני שירות התעסוקה יש כ-95 אלף מובטלים מחפשי עבודה שלא עומדים בקריטריונים לקבל דמי אבטלה או אפילו הבטחת הכנסה. המובטלים האלה הם "המובטלים השקופים". הם לא נספרים בחישוב הרשמי של ממדי האבטלה בישראל. האנשים האלה צריכים להסתדר בשוק מחפשי עבודה בלתי אפשרי בזמן הקורונה, ללא שום סיוע מהמדינה.

רותם בכר, מובטלת ואם ל-3 מראשון לציון סיפרה: "אני לא על קו העוני, אבל זה משהו שהוא זמני לבינתיים. אם אני אמשיך ללא הכנסה, סביר להניח שגם אני אגיע לשם. הדרך למטה תהיה קצרה מאוד".

רותם הייתה במשך שנים מנהלת משאבי אנוש, אבל כשנולדו הילדים היא לקחה פסק זמן וגידלה אותם. כשרצתה לשוב לשוק העבודה בשנה שעברה היא גילתה שזה לא פשוט, בטח בזמן הקורונה עם 800 אלף מובטלים. "במהלך הקורונה כל הנושא של הגיוס קפא", סיפרה. היא התגרשה לא מזמן, מקבלת מזונות – וזהו. לדמי אבטלה היא לא זכאית כי לא יצרה רצף תעסוקתי. רותם שורדת רק בזכות עזרה מההורים.

הקורונה הכלכלית היא משבר מעמד הביניים

הסיפור של הקורונה הכלכלית זה לא רק אנשים שהגיעו לחרפת רעב, אלא גם האנשים האלה. אנשי מעמד הביניים שהרוויחו טוב, התרגלו לחיות ברמת חיים מסוימת ולפתע מוצאים את עצמם בסיטואציה לא פשוטה.

ההורים שלנו, אומרים איקו ורותם, עבדו קשה כדי שחיינו יהיו טובים יותר משלהם. זה סדר הדברים הטבעי. חשבנו שאם נלמד, נעבוד קשה, גם אנחנו נבטיח עתיד טוב יותר לילדים שלנו.

העיקרון הבסיסי הזה ספג מהלומה בחודשי הקורונה. ככל שהזמן חולף, הבעיה מחמירה. הרבה יותר קשה לחזור למעגל העבודה, אין הכנסות, החובות גדלים והבור מעמיק. מיום ליום הסכנה ליפול, ולהגיע לנקודת האל-חזור נראית יותר ויותר מוחשית.

"אני מעמד הביניים. אפילו מעמד הביניים הגבוה. אני הייתי. אני הולך ונעלם ואיתי יש עוד הרבה אנשים אחרים". עבור מעמד הביניים, אומר איקו, האבטלה היא כמו מחלה ממארת. מבחוץ אולי לא רואים אבל היא מתפשטת בגוף וגומרת אותך לאט לאט. ואז, ברגע שהיא כבר ניכרת לעין, ההידרדרות תהיה מהירה מאוד.