בעוד ארבעה ימים, אם לא יאושר תקציב המדינה או יועבר חוק בזק לדחייתו, הכנסת תתפזר וישראל תלך שוב לבחירות – בעיצומו של מיתון כלכלי מהקשים בתולדות המדינה. אתמול (רביעי) התנהל קרב האשמות בין שני המחנות בממשלת האחדות, כשבני גנץ הטיל את האחריות למשבר הפוליטי על ראש הממשלה בנימין נתניהו, ומנגד בליכוד מצביעים על שר החוץ גבי אשכנזי כמי שמוביל לבחירות. ישראלים שאיבדו את פרנסתם בתקופה האחרונה ושוחחו עם N12 מוחים נגד האפשרות של בחירות ומזהירים: "הציבור יעיף מהכיסאות את המנותקים שיושבים היום בממשלה ובכנסת".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"העם מתפורר - והפוליטיקאים מתנהלים בעולם מקביל"
אלון (שפני) כהן הוא מפיק אירועי תרבות ומנהל אומנותי. כמו רוב עולם התרבות, עם התמשכות הגבלות ההתקהלות, הוא לא הצליח לשוב ולעבוד מאז פרוץ המשבר. בינתיים הוא מנסה להתפרנס מעט מעבודות מזדמנות כמו שיפוצים.
"הליכה כעת לבחירות נוספות ממחישה את הנתק בין הפוליטיקאים לעם", הוא סבור, "אני בטוח שמי שיגרור אותנו לבחירות בעת הזו ייענש בקלפי. בועת הפוליטיקאים בכלל והשלטון בפרט, מתנהלת בעולם מקביל מחוץ לאטמוספירה. לא מעניין אותם שחושך על פני הארץ ותוהו ובוהו בכל מקום".
"בזמן שהעם מתפורר", ממשיך כהן, "עסקים נסגרים, משפחות נפגעות, האבטלה גואה, לשנאה ולפילוג יש עבודה בשפע והם מגייסים את כל המובטלים. בעוד שראש הממשלה עסוק בניפוח גלגלי הצלה לעצמו, וראש הממשלה החליפי כמו חלק חליפי - לא באמת עושה את העבודה. יש אלף שרים אבל אפס פתרונות, אפס אחריות, אפס הנהגה. כבר הכינו מראש מפקד לקורונה, שיהיה את מי להאשים".
"אני כבר חודש מול הודעה באיזור האישי באתר משרד האוצר 'הועבר לתשלום'", משתף כהן, "אבל הכסף לא נכנס. כל 4 דקות תשדיר של דני רופ שמודיע לי שיש לי רשת ביטחון, אבל בפועל יש חוסר ביטחון. גם כשכבר עונים ברשות המיסים אין להם מושג מתי יכנס הכסף".
"אין אופק ואין תקווה, אי אפשר למצוא עבודה"
לפני משבר נגיף הקורונה, לאורית שוורץ היה סטודיו לפילאטיס מכשירים בשם "Go Motion". לאחר הפסדים של יותר ממאה אלף שקלים, היא נאלצה לסגור אותו. כעת היא מחפשת עבודה ומתקשה למצוא.
"אין אופק, אין תקווה, אין כלום", היא אומרת, "אי אפשר למצוא עבודה, גם כשאני כבר לא מחפשת משרה בהדרכת פילאטיס או בניהול מרכזים מסחריים בו עסקתי לפני. מחפשת עבודות פשוטות והשכר מאוד נמוך, גם המעסיקים במשבר, אנחנו תקועים במעגל של קושי".
"לא האמנתי בממשלה הזו מהרגע הראשון", מוסיפה שוורץ, "לא האמנתי שיעזרו לנו, לא ציפיתי שיהיה להם אכפת, הם מנותקים לגמרי. האדמה רועדת, הציבור לא מאמין ששוב הולכים לבחירות. אני מעדיפה כבר שנוציא כמה מיליארדים רק כדי שכל המנותקים יעופו מהכסאות שלהם. בניגוד לסקרים, הרחוב הישראלי לא יחזיר לממשלה ולכנסת אף אחד מהמנותקים ששם היום".
"מבחירות לבחירות התוצאות תמיד דומות, אז מה זה ייתן?"
נעמי שמח סוכנת בחברת התיירות והכנסים "ארטרא", הוצאה לחל"ת כבר במרץ עם פרוץ המשבר, והיא עדיין בבית. בעלה, צלם אירועים, גם כן היה מהראשונים להיפגע, כשכל ההזמנות בוטלו והם נותרו להיאבק על קיומם, שלהם ושל שני ילדיהם הקטנים.
"בחירות חדשות נראות לי כמו בדיחה לא טובה שחוזרת על עצמה", אומרת שמח, "מבחירות לבחירות התוצאות היו תמיד דומות, אז מה זה ייתן עוד פעם חוץ מלא להיות מרוכזים במשבר הכלכלי החמור כרגע. הם מבזבזים עוד הפעם את הכסף של האזרחים. הגיע הזמן להפסיק את המשחקים הפוליטיים ולעבוד עבור הציבור".
"הציון שאני נותנת להם על ניהול המשבר הוא אפס"
נעמה צדקיהו, בעלת המסעדות קפית והקסבה, בקושי מצליחה לקיים את עסקיה תחת ההגבלות על מספר הסועדים. צדקיהו העריכה כי העסקים שלה הפסידו במשבר כ-800 אלף שקל. כשהיא שומעת על הכוונה ללכת לבחירות זה מרגיז אותה.
"הפוליטיקאים מנותקים מהעם, מנותקים מהמשבר העצום שבו נמצאת מדינת ישראל", היא אומרת, "בעודם מתקוטטים ורבים, השולמנים (העצמאים) גוועים. מסעדות נסגרות בכל יום. הציון שאני נותנת להם על ניהול המשבר הוא אפס. העצמאים מתבוססים בדמם והפוליטיקאים עסוקים במריבות, אגו ותככים. בושה למדינה שאלו הם נבחריה".
"ארבע מערכות בחירות בזמן כל כך קצר", מוסיפה צדקיהו, "הן ארבע פעמים בהם נדרשו העצמאים לשלם מכיסם עלויות שכר מטורפות, כמו גם לממן את הקמפיינים במיסים שלנו. מדינת ישראל עומדת כיום במצב של שואה כלכלית, 600 אלף מובטלים שמטה לחמם נשבר במחי יד. לאף פוליטיקאי זה לא משנה דבר. אין במי לשים את מבטחנו".
"החלטות מתקבלות ללא חשיבה ביקורתית ומקצועית אלא רק ממניעים פוליטיים", היא מאמינה, "למשל ההחלטה שהתקבלה בעניין המסעדות: במקום לסגור התירו עד 20 סועדים, במקום לפתוח התירו 30 – מבלי לשים את הדעת לגודל החלל", מדגישה צדקיהו ביתר שאת את הזלזול. "כך החליטו לסגור ולכרות ענף שלם שמהווה עמוד תווך כלכלי וחברתי במדינת ישראל. פוליטיקאים עלובים, לעם נמאס".
"אי אפשר לומר שהראש מעל המים, אולי רק האף"
שי קציר הוא מהבעלים של הפאב האירי המוכר בירושלים "דבלין". במהלך 14 שנות קיומו אירח הדבלין הופעות רבות והוא מוכר ואהוב מאוד בעיר. אלא שאנשים לא חזרו למלא את הפאב כמו בעבר ובעליו עדיין נמצאים במצוקה והפסדים.
"לקח זמן והיו מהמורות בדרך אבל קיבלתי את כל המענקים", אומר קציר, "כשמגיע קרדיט צריך לתת אותו, אבל אי אפשר לומר שהראש מעל המים, אולי רק האף. בכל מקרה בחירות זה דבר רע, זה לא לטובת הציבור. אני מעריך שהמפה הפוליטית לא תשתנה, אבל זו תקופה של אי ודאות וזה לא טוב לנו".