משבר הקורונה, המצוקה הכספית - והסיכון: יותר מחודש שלא ניתן היה לפתוח תיקים חדשים בהוצאה לפועל, אבל עכשיו הם מתחילים להצטבר ולפי כל ההערכות בחודשים הקרובים המספרים יעלו. לנוכח המשבר החמור במשק עצמאים רבים שנקלעו לחובות ואף אנשים פרטיים שאיבדו את פרנסתם פונים, כמוצא אחרון, לשוק האפור.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ל-543 אלף אנשים פרטיים ול-63 אלף חברות יש היום תיקים בהוצאה לפועל. 64% מהתיקים שנפתחו הם חובות לחברות פרטיות כמו בנקים או חברות סלולר, 20% לאנשים פרטיים ו-16% למשרדי ממשלה ולרשויות מקומיות.
טל, בעלי דוכן האוכל "נקניקייה שכזו", הפעיל את המקום כמעט שלוש שנים, לפעמים בקושי. הוא לקח כמה הלוואות והצליח לשרוד, עד המשבר הנוכחי. באמצע מרץ הדוכן נסגר והחובות החלו לתפוח.
"אני חייב 480 אלף שקלים", הוא משתף. "לספק הלחמניות אני חייב 26 אלף, לספק הנקניקיות 5,000. עוד ספק מתקשר אליי ואין לי איך להחזיר לו אז אני לא עונה. בחיים לא הייתי במצב כזה שאני מתחמק מאנשים. מכרתי את האוטו ואמרתי לאשתי: 'מאמי, יורדים ברמה וזו לא בושה'. הוצאתי את הילדים מהגן ואמא שלי, בת 70 פלוס, מחזיקה לי אותם כל יום".
כדי להצליח להתמודד עם החובות, טל זקוק לסכום כסף גדול שאין לו מאיפה להביא. באופן טבעי הוא פנה לבנק, אך שם לא הציעו לו שום פתרון זולת גיוס כספים מבני משפחה ופדיון חסכונות.
"השקעתי בעסק הזה מלא כסף", הוא אומר בדמעות. "אני לא רוצה שירחמו עלי אבל איפה המדינה? אני לא רוצה להכריז על פשיטת רגל, רוב ההלוואות רשומות על אשתי ואני לא רוצה לתת לה להגיע לפשיטת רגל, זה לא מגיע לה. היא נכנסה עכשיו להריון והציעה שנעשה הפלה בגלל המצב. אמרתי לה: 'תסתכלי על הקטנים שלנו, זה מה שאת רוצה להפיל? ילדים זה החולשה שלי ואני לא אתן למשבר הכלכלי להפיל אותי".
"אני חייב 500 אלף שקל ואין לי מאיפה להחזיר"
לגל יש ארבעה ילדים ובור אחד כלכלי שהוא לא רואה את הקצה שלו. אולם האירועים שבבעלותו עומד שומם ועצוב כבר חודשיים. כל האירועים בוטלו או נדחו, והלקוחות מגיעים לקבוע תאריך חדש לאירוע מצומצם, ברוח התקופה. המשמעות היא פחות הכנסות, חובות שהולכים וגדלים וכספים שאין לו מושג מתי ואיך יחזיר.
"אני חייב 500-400 אלף שקל ואין לי מאיפה להחזיר", הוא מסביר. "אין לי אבא שיבוא רגע לעזור לי או איזה דוד. קשה לי שאף אחד לא עוזר שלי. קשה לי שחסמו אותי בבנק. קשה לי להתנהל איתם משפטית. אני עצמי לא יודע מאיפה להביא מימון כספי אם המדינה לא תעזור לי. זורקים אותנו מאחד לשני, זה סיוט".
"אתה מבין שרק החמרת את המצב"
את סאלי הקורונה פגשה בטיימינג גרוע במיוחד. הוא אמנם עובד כשכיר, אבל גורר חובות ישנים שניסה, בעבודה קשה, לצמצם. אחרי איחוד תיקים בהוצאה לפועל הוא היה במסלול של החזר חודשי, כבר ראה את האור בקצה המנהרה, אבל משבר הקורונה העיף אותו בחזרה כמעט לנקודת ההתחלה. הוא ירד באחוזי משרה בחברה, השעות הנוספות התבטלו. בעיניים פקוחות הוא לקח הלוואה מהמקום שהכי מסכן אותו - השוק האפור.
"לקחתי 7,000 שקל וביקשו ממני ריבית של 10% מהסכום אז כל תשלום הוא 1,700 שקל", הוא משתף. "לא הבנתי את החשבון. הדבר היחידי שאתה חושב עליו זה שלא משנה מה יהיה אתה צריך לצאת מפה עם הכסף הזה כדי לשלם למי שצריך. אחר כך בלילה כשאתה לבד במיטה אתה מבין שזה לא ייגמר ושעשית משהו שרק יחמיר את המצב. אבל איזו ברירה יש לי, לא לשלם?".
"בתקופת הקורונה אנחנו רואים קפיצה משמעותית של אנשים שלקחו הלוואות מהשוק האפור", מסביר עו"ד עמרם אלקובי, מייצג חייבים בבתי משפט. "זה נגיש וזמין, קל להגיע וקשה מאוד לצאת".
לטל, סאלי וגל, כל אחד סיפור משלו, אבל הפואנטה היא אחת - אפקט הדומינו. מי שחובותיו בהוצאה לפועל יתפחו, לא יוכל לשלם למי שחייב לו וכך הלאה. המדינה הורתה לאזרחים לשבת בבית, להרוויח פחות ולסגור עסקים – ועכשיו סיוע והקלות למי שנקלע לחובות זה המינימום המתבקש. "זה הקש ששבר את גב הגמל", אומר סאלי. "היה קשה מאוד גם לפני הקורונה, אבל עכשיו זה חוסר וודאות שאתה מרגיש שזהו. עכשיו אתה מבין שאתה בבור הרבה יותר עמוק".
מנהלת תכניות להתמודדות עם חובות, עו"ד עדי בלוטנר מארגון ג'וינט ישראל-אשלים, התייחסה לתופעה: "זו בעיה שיש לה השלכות רחבות על מגזרים שונים במשק, ולכן נדרש פיתרון מערכתי של משרד המשפטים ורשות האכיפה והגבייה. בעבודה משותפת ארוכת שנים עם משרד הרווחה, אנחנו פועלים לגיבוש פתרונות יצירתיים".