אחד מהענפים ששגשגו בעשור האחרון הוא ענף הליסינג; מאות אלפי עובדים מקבלים רכב ליסינג כחלק מתנאי עבודתם. אלא שהיציאה ההמונית לחל"ת מעמידה הן את העובדים והן את החברות בדילמה קשה: מה עושים עם רכב החברה?

עובדים רבים כמו אנשי מכירות וטכנאים משתמשים ברכב הצמוד לצורך העבודה, אך רבים אחרים מקבלים רכב כחלק מתנאי ההעסקה שלהם – והוא מוגדר כרכב ת"ש (תנאי שירות). עובדים אלה מפרישים ממשכורתם את התשלום על הרכב, ועם היציאה לחל"ת ייתכן שחלקם לא יוכלו לשאת בעול התשלומים.

בחברת "פתרונות אפקטיביים" מקבוצת "פורמולה" הבורסאית מעריכים שארגונים יאבדו בממוצע יותר מ-45% מהמחזור ברבעון הנוכחי וכ-30% מהמחזור השנתי. המשמעות היא שחברות רבות עשויות לקצץ בהוצאות ציי הרכב. עוד מעריכים ב"פתרונות אפקטיביים" שכ-20% מהעובדים לא ישובו לתפקידם בתום החל"ת.

במקרים רבים, רכבי העבודה הם היחידים שמשמשים את משק הבית של העובד. חוסר הוודאות שיוצר המשבר, והירידה בהכנסות של העובדים בכל המגזרים, יקשו על יכולתם של העובדים להחזיק את הרכבים – אך גם החברות לא יוכלו לשאת בכך. אז מה הפיתרון? "לחברות לא כדאי להחזיר את הרכבים כל כך מהר", אומר שמעון סודאי, יו"ר איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה.

עובדים שהרכב לא משמש אותם לצורך העבודה

כאשר מדובר ברכב ת"ש, המעסיק חתם על חוזה מול חברת הליסינג, אולם כנגד הוצאה זו, הוא מקזז משכרו של העובד סכום מוסכם – הכולל גם את עלות הדלק החודשית לפי הדלקן.

הבעיה: עקב משבר הקורונה הוצאו עשרות אלפי עובדים בעלי רכבי ת"ש לחופשה ללא תשלום. בגלל שהחברה לא מנפיקה לעובד תלוש שכר במהלך החל"ת, החברה לא יכולה לקזז את הסכום ששולם לחברת הליסינג.

הפתרון: צבי ליכטצייגר, יועץ ליסינג מחברת "פתרונות אפקטיביים" טוען שהמעסיקים צריכים ליצור מנגנון שיבטיח שהעובד משלם על הרכב. במידה והעובד מתחמק, המעסיק רשאי להורות לו על השבה מידית של הרכב. המעסיק יכול גם, למשל, להציע לעובד לספוג את עלות הרכב עד החזרה לעבודה – ואז לקזז את התשלומים מהשכר.

עובדים שהרכב משמש אותם לצורך מילוי עבודתם

יותר מ-100 אלף עובדים בישראל משתמשים ברכב לצורך מילוי תפקידם. במקרה כזה, ישנם שני רכיבי תשלום: הראשון – עלות ההחכרה, כלומר הסכום החודשי שהמעסיק משלם לחברת הליסינג עבור השימוש ברכב. במרבית המקרים, המעסיק משלם את מלוא הסכום ישירות לחברת הליסינג ואינו מקזז סכום זה משכרו של העובד.

הרכיב שני הוא שווי השימוש לצרכי מס –  סכום המשולם למדינה מדי חודש בשיעור של 2.48% משווי הרכב כחדש. במקרים לא מעטים המעסיק מגלם את ולא מנכה משכרו של העובד את המס, ובמקרים אחרים נזקפת ההטבה לעובד והוא נושא בנטל המס. בשני המקרים המעסיק משלם לביטוח לאומי גם מס מעסיקים בגובה 7.6%.

הבעיה: ברגע שמוציאים את העובד לחל"ת אי אפשר להתחשבן איתו על ההוצאה. סוגיה נוספת היא  תשלום שווי השימוש: לעובד אין תלוש שכר ואין איך לשלם את המיסים.

"במידה שהמעסיק יורה לעובד להחזיר את הרכב, בעייתו של המעסיק תקטן אך לא תתבטל לחלוטין: הותרת הרכב בחצרו של המעסיק אומנם תחסוך לו את תשלום ההוצאות בגין הדלק ותשלום המיסים אך עדיין תותיר את התשלום בגין עסקת הליסינג בעינו (3,000 שקלים בחודש בממוצע), כאשר בחוזה ההחכרה קיים סעיף שמבטח את חברת הליסינג באמצעות הטלת קנס גבוה על החזרת הרכב טרם סיום מועדה החוקי של העסקה.

הפתרון: ליכטצייגר טוען שקיימות דרכים שונות לנווט בין הדרישות והאילוצים הסותרים תוך התחשבות בעובדים המתקשים להתמודד עם המשבר. לדבריו, חברות שחתמו על חוזה ליסינג עם פתח יציאה בדמות אחוז החזכרות מסוים, מחזירים את הרכבים לפני תום העסקה.

"בשבוע האחרון סייענו לחברה מוכרת מהמגזר הקמעונאי שספגה מכה אנושה מבחינת ההכנסות דווקא בתקופה בשנה בה מחזורי המכר היו אמורים להיות גבוהים מאד. החברה נאלצה להוציא עשרות מנהלים ובעלי תפקידים שנהנו מרכב צמוד לחופשה ללא תשלום ועמדה בפני שוקת שבורה ביחסיה מול ספק הליסינג שלה", אומר ליכטצייגר. "לאחר מו"מ שניהלנו עבור הלקוח, התאפשר לו למקסם את הפחתת העלויות תוך הגעה להסכמה עם חברת הליסינג".

אז אילו פתרונות אפשריים? לנצל את אחוז ההחזרה המותר בחוזה – ואם הוא לא קיים, לנהל משא ומתן עם חברת הליסינג; לבחון את קנסות היציאה מול זמן החזרה המשוער לתפקוד מלא – ייתכן שעדיף לשאת בקנס; או לפתוח מחדש את החוזה עם חברת הליסינג ולנהל מול הספק משא ומתן על גובה התשלום החודשי. ב"מקרים רבים, הספק יעדיף להקריב את הרווחיות ולהוזיל את התשלום מאשר להסתכן בכך שהלקוח יחזיר את הכסף. במקרים מסוימים אפשר להגיע להנחה של כ-15%, אומר ליכטצייגר.

חברות הליסינג יהיו חייבות להתגמש

ליכטצייגר סבור שחברות הליסינג יצטרכו להתגמש מול המעסיקים ולהסכים לפתוח את החוזים כדי להימנע מהחזרה סיטונאית של רכבים. לדבריו, מצופה גם ממשרד האוצר להקל בסוגית שווי השימוש ולייתר את הצורך של המעסיקים והעובדים בקומבינות שונות.

"אנו מצפים שמשרד האוצר יבוא לקראת המעסיקים וייתן להם מרחב נשימה כלשהו, למשל שלא ירשמו את השווי שימוש על רכב של עובד שיצא לחל"ת. צריך ליצור מנגנון דיווח של החברות", מוסיף סודאי. "לו הייתי חברת ליסינג, הייתי עושה תכנית התייעלות. ברגע שהחברות יוצפו ברכבים, לא יהיה מקום בחניונים, וצפויה להם מכה קשה".