"המשק קיים מאז שאני זוכר את עצמי", אומר נתן וינברגר בן 60 ממושב ערוגות ליד קרית מלאכי. "אנחנו עובדים כל השנה כדי להגיע לעונה מסוימת שבה יש חלון הזדמנויות שאפשר למכור אבל העוצר עצר הכל. אם היו לנו מכירות של 90 אלף בשבוע, היום אנחנו עומדים על חמשת אלפים. הפסקנו לקטוף". קשה למצוא ענף במשק שלא נפגע בעקבות הקורונה – אבל יכול להיות שאת אחת הפגיעות האנושות סופגים החקלאים שלא מצליחים למכור את תוצרתם.

"אנחנו קוטפים לשוק המקומי ועושים משלוחים לבתים. אנחנו רוצים להביא את הטבע הביתה, שיהיה שמח בבית אבל זה כמו טיפה בים", ממשיך נתן. "רוב התוצרת שלנו הייתה מגיעה לבורסת הפרחים באלסמיר שבהולנד. הם לא קונים עכשיו כי חנויות לא קונות מהן. גם שם השמידו המון פרחים. העונה נגמרת, בורחת לנו בין הידיים, ואני חושש מאוד מה יהיה בחורף הבא".

ניר וינברגר
ניר וינברגר. "העסק עומד למות לנו בידיים" | צילום: הילה וינברגר

"ההורים שלנו, ניצולי שואה, הגיעו לארץ מהונגריה ומרומניה למושב ערוגות ב-1948, כשלא היה פה כלום. היו להם רפת קטנה, לול ומטעים, ובהמשך הם גידלו כרמי ענבים למאכל", מספר אחיו ניר. "אחרי שההורים נפטרו נשארנו רק אני ואחי, והעסק עומד למות לנו בידיים. הנזק שאנחנו חווים בימים אלו מוערך במאות אלפי שקלים, הפרחים שלנו עונתיים ואנחנו לא יכולים לעצור את הגידול. אנחנו מנסים למכור באופן עצמאי ולפרסם ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ השונות. אנחנו מודים שיש היענות מדהימה של אנשים בישראל ומעריכים אותה מאוד, אבל המציאות הזו קשה".

איך הממשלה צריכה לנהוג לפי דעתך?

"כל עובדי המדינה נשארים עם אותן המשכורות. אנחנו היום במלחמת הישרדות כלכלית. אם לא ידאגו שכולם יבואו על שכרם באופן שווה הענף יקרוס. אומרים שהכלכלה חזקה, אז זה הזמן שהממשלה תוכיח את זה ותתמוך בעסקים. אנחנו לא רוצים רווחים אלא רק לשלם את מה שעליו התחייבנו", הוא אומר. "אם לא נוכל להרים את הראש, אף אחד לא יתן לנו אשראי בשנה הבאה. אם לא נשלם לספקים אף אחד לא יחזור בשנה הבאה. לא סתם נסגרו הרבה משקים, אנחנו עובדים על הקצה. אם לא תהיה תמיכה מצד הממשלה יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתאושש. יש לי ביטוחים כמו נזקי טבע, אבל לתרחיש הזה לא צפינו".

יבול עם נשמה

בניסיון אחרון להרוויח כמה שקלים לקראת העונה הבאה, חקלאים רבים נאלצים לשנות את המודל הכלכלי - ופונים לרשתות החברתיות, במטרה למצוא לקוחות ישירים. נוגה שחר ממושב נעמ"ה בבקעת הירדן פרסמה סטטוס בפייסבוק שקורא לאנשים לבוא ולקנות מהמשק המשפחתי של אביה. הם מגדלים תמרים ותבלינים ירוקים טריים כמו אורגנו, רוזמרין, נענע וקורנית.

נוגה שחר
נוגה שחר | צילום: Facebook

לדבריה, הפוסט הציל אותם. "יכולנו להינזק בעשרות אלפי שקלים, אך מושבים וערים התאגדו ויצרו רכישות משותפות כדי שנגיע אליהם". אחותה ענת מודה על החיבוק העוטף שקיבלו. "נשארנו עם הרבה תבלינים שנמצאו ללא קונה, ובמקום שהתוצרת תיזרק לפח, החלטנו להגיע במכירה ישירה לאיזור המרכז והשרון, עד פתח הבית של אנשים".

בחקלאות אי אפשר לסגור את העסק ולהדליק אותו מחדש. "אני מוצאת את עצמי בגיל 36, מסתכלת על ההורים הגיבורים שלי, בני עוד מעט 70, שלא מספרים לי איך הם באמת מרגישים", מספרת רונה סטרשנוב, בתה של אתי וינון סטרשנוב המגדלים עציצי תבלין ופרחים במושב ניר בנים.  "הם מחוספסים כמו הידיים למודות הקוצים שלהם. אי אפשר לסגור את השאלטר ולהדליק עוד חודש או חודשיים. הכל חי ופורח וצריך לקבל החלטות קשות. כל מה שנשאר זה לבקש מעם ישראל, כשכל זה ייגמר, תתעקשו לקנות תוצרת ישראלית. זה היבול עם הכי הרבה נשמה שתמצאו", היא אומרת.

משק סטרשנוב
משק סטרשנוב. "הכל חי ופורח וצריך לקבל החלטות קשות" | צילום: אלבום פרטי

"אנחנו הביטוח הלאומי של עצמנו"

משק רגולסקי מנתיב העשרה מגדל חרציות כבר 30 שנה. "גידלנו עשרות אלפי פרחים מיוחד לשבועיים שלפני פסח, ועכשיו הכל עומד בשטח", אומר אמיר רגולסקי, מנהל המשק. "למזלנו התחלנו למכור ישירות לאנשים פרטיים ואנחנו מגיעים לכל כתובת שמזמינה עשרה זרים ויותר. עם ישראל נותן לנו חיבוק גדול אבל אני חושש שזה לא מספיק. יש עדיין מאות זרים שנקטפים מדי יום ואין להם דורש. כל עזרה בעת הזו תהיה ההבדל בין לשרוד או לקרוס".

משק רגולסקי
אמנון רגולסקי. "כל עזרה בעת הזו תהיה ההבדל בין לשרוד או לקרוס" | צילום: אלבום פרטי

אלי כהן, חקלאי ותיק מעוטף עזה, שחווה עשרות משברים בחייו המקצועיים לאורך השנים. כיום הוא מחזיק בשני משקים פעילים עם כ-30 עובדים ישראלים ותאילנדים. הראשון בכרם שלום שבעוטף עזה, והשני בלב ליבה של רמת השרון – אותו הקים לפני ארבע שנים, כשקיבל את הצעתם של משק קנטור. הוא מגדל מלפפונים, מלונים, פלפלים, אפונה, בטטות ופרחי כלניות ונוריות על שטח של מאה דונם.

בעקבות המצב שנוצר, אלי ושני בניו ניר וגיא, החלו לתפעל אתר אינטרנט המציע את התוצרת הטרייה ישירות עד לבית הלקוח. "המשימה שלנו היא להעניק ללקוחותינו המבודדים, המבוגרים, אלו שמסתגרים בבית, את השירות הטוב ביותר, במיוחד בתקופה רגישה שכזו. שוק האיכרים שלנו, שרגיל לראות אלפי מבקרים מידי שבוע, עבר למתכונת חדשה של משלוחים ואיסוף במקום. בשבוע האחרון ראינו עלייה דרמטית".

אלי כהן חקלאי
אלי כהן ובניו במשק | צילום: אלבום פרטי

קשה לראות איך המשבר הזה יסתיים עבור החקלאים; בינתיים הם מנסים להתאגד. אופק לוי מאבן יהודה הקים קבוצת פייסבוק, "שוקו" (שוק קורונה) כדי לעזור לחקלאים לשווק את הסחורה שנתקעה אצלם בבית. עד כה הצטרפו אליה 1,500 חקלאים. "הקבוצה הזו הוקמה בעקבות פוסטים של חקלאים נפגעי משבר הקורונה, שלא יכולים לשווק את תוצרתם לחנויות ולמסעדות", הוא אומר. "הקבוצה צומחת מהר, ואני חושב שאם לא נעזור אחד לשני נישאר קבורים בבוץ. אנחנו הביטוח הלאומי של עצמנו".