בית הדין הרבני הגדול דחה ערעור שהגישה אישה בנוגע למשמורת על בתה וכן לגבי הסמכות להורות על רישומה של הבת לפנימייה טיפולית. הבת סובלת מבעיות נפשיות ואושפזה במוסד פסיכיאטרי לתקופה ארוכה (גילה חסוי).
לפני כשבועיים בית הדין האזורי החליט – בהמשך למספר החלטות קודמות, מ-2016 ו-2018 – כי המשמורת על הבת המשותפת תינתן לאביה, וכן בנוגע לרישומה לאותו מוסד.
האם-המערערת ביקשה להוציא את בתה מהפנימייה וגם להעביר את המשמורת אליה. היא טענה כי אשפוזה של הבת בעבר, מהווה "שינוי נסיבות קיצוני", שנבע מהעובדה שעברה למשמורת אביה, וכן כי בית הדין התעלם מרצונה לחזור לחיק אמה.
אלא שבית הדין הגדול הגיע למסקנה חד משמעית שיש לדחות את הערעור בכל הקשור למשמורת.
"פסיקתנו זו, כמו כל ההחלטות שנתנו על ידי בית הדין האזורי בעניין זה, נשענת על חוות דעת מרובות של גורמי המקצוע, שליוו את כל ההתפתחויות, המשברים, והנפילות הנפשיות שחוותה הקטינה בעברה, והם אלו שהמליצו ועמדו על כך שהמשמורת תהיה אצל האב ולא אצל האם," כתבו הדיינים.
מכאן הדיינים עברו לסוגיית רישום הבת לפנימייה. טענתה המרכזית של האם היתה כי בהיעדר הסכמה בין ההורים על מוסד חינוכי, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות יש לפנות לבית המשפט למשפחה שיכריע בנושא. לשיטתה של האם, מדובר בנושא הקשור לחינוך, ואינו קשור לענייני משמורת, כך שלבית הדין הרבני אין סמכות להכריע בנושא.
"כרוך באופן הדוק"
אולם שלושת הדיינים – הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז־אילוז – סברו כי לבית הדין האזורי היתה סמכות להכריע גם בעניין הרישום לפנימייה, והציגו מספר נימוקים להכרעתם.
ראשית, הדיינים הפנו לכך שבתביעת הגירושין שהגיש הבעל בזמנו (ב-2011), סוגיית החינוך נכרכה באופן מפורש, שכן התביעה נשאה את הכותרת "מהות התביעה: גירושין ובכרוך בכך משמורת הילדים וחינוכם...", וכן בגוף התביעה עצמה.
הדיינים הוסיפו כי מאחר שהתקיימו דיונים גם בהקשר של חינוך הבת, והאם לא התנגדה בהזדמנות, יש לראות בה כמי שהסכימה לסמכות בית הדין.
כמו כן, הדיינים הזכירו כי העיקרון המנחה הוא "טובת הילד", וסברו כי "בשל טובת הקטינה רצוי להימנע מהצורך לפצל את הטיפול בעניינה בין שתי ערכאות שונות, מה שיכול לסבך ולהאריך את הדרך בדאגה לטובתה של הקטינה במשמעויות השונות, כשהמשמורת, הסדרי השהות והחינוך יידונו בבית הדין ואילו שאלות אחרות הקשורות למצבה עלולות להתדיין (לטענת ב"כ האם) בבית המשפט לענייני משפחה."
מעבר לכך, הדיינים אף הבהירו שלדעתם נושא המגורים בפנימייה לא קשור רק לחינוך אלא הוא "כרוך באופן הדוק" לסוגיית המשמורת – לגביה אין ספק באשר לסמכות בית הדין – כך שממילא אין צורך להכריע בשאלת כריכת החינוך לתביעה.
לכן בסיכומו של דבר ערעורה של האם נדחה. בנסיבות העניין הדיינים החליטו שלא להשית הוצאות משפט על האישה.
ב"כ המערערת: עו"ד יוסי נקר
ב"כ המשיב: עו"ד עו"ד רונית א' זיסמן, עו"ד ארתור שני, עו"ד סיון משיח
עו"ד נטלי יורובסקי עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל