לפני כשבוע פסק בית המשפט השלום בתל אביב פיצוי של כ-300 אלף שקל לאישה שחיממה שעווה להסרת שיער ונכוותה קשות. בית המשפט חייב את היצרנים והמשווקים של השעווה ב-85% מסכום הפיצוי. 15% הנותרים הוטלו על גורם אחר - משרד הבריאות. "תפקידו של משרד הבריאות בטרם הענקת רישיון למוצר לערוך את הבדיקות המתאימות למוצר והמיכל שבו הוא ארוז", פסק בית המשפט, וחייב את המדינה בהשתתפות בנזק שנגרם לאישה.

פסק הדין הטרי הזה מסביר את הרוח החדשה הנושבת ממשרד הבריאות: מהפך דרמטי ברגולציה על תמרוקים, ומעבר ממדיניות של "דבר לא ייכנס לישראל ללא אישורי, אני האחראי הבלעדי" - למדיניות הפוכה של "אני לא אחראי לדבר. הכל נכנס באופן חופשי, האחריות על עמידה בתקנות היא על היצרן והיבואן לבדם". היפוך העמדה הזה מקבל ביטוי ברפורמת החדשה בענף התמרוקים, שהוכנה במשרד הבריאות בשיתוף עם משרד ראש הממשלה, ושאמורה להיות מוגשת לאישור שר הבריאות והכנסת לאחר הבחירות.

אותה רגולציה לקרם פנים כמו לתרופות

במהלך 16 השנים האחרונות משרד הבריאות היה הרגולטור הנוקשה, הקפדן והשמרני ביותר בממשלה. היו לו סיבות טובות לכך, ובראשן הטראומה המכוננת של פרשת רמדיה ב-2003. בעקבות הפרשה, שבה תינוקות שניזונו מתחליף החלב של רמדיה מתו ואחרים סבלו פגיעות חמורות ובלתי-הפיכות, הורשעו בפלילים גם כמה מפקחים של משרד הבריאות בגין התרשלות בפיקוח על המוצר (שיוצר בגרמניה על ידי אחת מחברות המזון הגדולות בעולם).

פסיקת רמדיה גרמה למשרד הבריאות להיכנס לבונקר. מאותו רגע, כל מוצר החייב באישור של משרד הבריאות נדרש לעבור את הבדיקות הקפדניות ביותר. המשרד הרים את חומות ההגנה מול כניסתם של מוצרי יבוא לישראל, וחסם כל תחרות במגוון המוצרים ואת הרחבת מעגל היבואנים המורשים. גם מחאת יוקר המחיה של קיץ 2011 לא הזיזה את המשרד מעמדתו. הוא סירב להקל ברגולציה; סירב למתן את הדרישות שלו; וסירב לאשר יבוא מקביל, אפילו של מוצרים שרמת הסיכון בהם נמוכה יחסית.

הקלה יחידה נרשמה לפני שלוש שנים, עם הרפורמה בענף המזון היבש ("רפורמת הקורנפלקס"): המשרד הקל במידת מה את הדרישות מיבואנים של מוצרי מזון שאינם רגישים, כמו קורנפלקס. השלב הבא אמור היה להיות רפורמה ביבוא תמרוקים, שתקל את חסמי היבוא ותאפשר להוריד, ולו במעט, את מחירי התמרוקים. הרפורמה המתוכננת כונתה "רפורמת הקולגייט", על שם משחת השיניים המיובאת לישראל באמצעות יבואן בלעדי (חברת ש.שסטוביץ'), ונמכרת כאן במחיר מרקיע שחקים בהשוואה לאירופה.

כיום, כל תמרוק שנמכר בישראל חייב לקבל אישור מוקדם ממשרד הבריאות. המשרד בודק כל יצרן וכל מוצר, ומאשר או דוחה אותם. היחס של המשרד לשמפו או לקרם פנים זהה ליחס הניתן לתרופות - בדיקות מדוקדקות של כל תהליכי הייצור, הרכב המוצר והאישורים הנדרשים מהיצרנים. העלויות הכרוכות בכך היוו חסם בפני כניסת יבואנים מתחרים לשוק, וכך נותרה ישראל שבויה בידי קומץ יבואנים בלעדיים.

היחס בישראל לתמרוקים כאל תרופות משקף את טראומת רמדיה. ברבות מהמדינות המתקדמות בעולם, שמפו וסבון נחשבים בלתי-מזיקים, ואין עליהם כל רגולציה. יש דרישות ייצור כלליות, למשל סטנדרט GMP (סטנדרט למוצרי פרמצבטיקה, מזון ומכשור רפואי) שכל יצרן מחויב לעמוד בו, אבל מעבר לכך היצרנים רשאים לשווק כל סבון שירצו, ובמקרה של תקלה - האחריות מוטלת עליהם.

מהמודל האירופי למודל השווייצרי

במשרד הבריאות אומרים שהבעיה לא היתה חוסר גמישות או חוסר רצון מצדם, אלא בעיות טכניות. לטענתם, ישראל רצתה להצטרף לרגולציה האירופית - אך חסמים שהעמיד השוק האירופי הפכו את ההצטרפות לבלתי-אפשרית, ואת הצעת הרפורמה המקורית לבלתי-ישימה.

הרגולטור האירופי, למשל, מתייחס לתמרוקים כאל מוצרים בעלי סיכון נמוך. הוא מחייב את כל היצרנים והיבואנים להירשם ולהגיש תיק מוצר - אך אינו בודק כל מוצר באופן פרטני, והאחריות ממשיכה להיות מוטלת בעיקרה על היצרן.

רפורמת הקולגייט היתה אמורה להעתיק את הרגולציה האירופית לישראל. חקיקה לגבי הקלת דרישות היבוא אף עברה את הכנסת, אבל בשלב ניסוח התקנות התגלה שוב עד כמה אנשי משרד הבריאות קשי-עורף. משרדי האוצר, הכלכלה וראש הממשלה התקוטטו עמם בישיבות ועדת העבודה והרווחה, בניסיון להגיע להסכמה על יישום הרפורמה (תקנות החוק) - לשווא. במשרד הבריאות חזרו וטענו כי תמרוקים הם מוצר מסוכן.

יעקב ליצמן (צילום: מרק ישראל סלם, הפול, פלאש/90 )
ליצמן. מחפשים מודל רגולציה חדש | צילום: מרק ישראל סלם, הפול, פלאש/90

במשרד הבריאות חזרו ללוח השרטוט וחיפשו מודל רגולציה חלופי. המודל שנמצא מגיע משווייץ - והוא מקל יותר מהמודל האירופי. במודל השווייצי יש דרישות יבוא, תקנות GMP ותיק מוצר; לכל יבואן יש אחראי על תיק המוצר ועל טיפול בתקלות; והאחריות לעמידה בכל התקנות מוטלת על היצרנים או היבואנים לבדם. משרד הבריאות לא יבדוק ולא יוודא עמידה בתקנות, פרט לביקורות שהוא עורך מפעם לפעם בשווקים (כלומר, במדפי הפארם).

איש לא יידרש לפנות למשרד כדי לייבא משחת קולגייט ביבוא מקביל. משרד הבריאות והיבואנים לא יכירו יותר זה את זה - מה שיצמצם את מעמדם וכוחם של היבואנים הבלעדיים, לפחות בכל הקשור להגבלות הרגולציה הממשלתית. כלומר, כל היבואנים יהיו דומים זה לזה, וכולם יהיו אחראים באותה מידה - כלפי הצרכן, לא כלפי משרד הבריאות. הרגולציה לא תעכב יבוא, לא תגביל יבואנים חדשים מלפרוץ לשווקים, ולא תמנע כניסה של מותגים חדשים. מבחינת הדרישות הממשלתיות - שוק התמרוקים ייהפך שוק חופשי, שמפוקח רק בדיעבד ולא מראש.

להצטרף למדינות המתקדמות בעולם

ואולם גם יציאתו של משרד הבריאות מהתמונה לא מבטיחה מהפכה תחרותית בענף התמרוקים, בשל חסמים מסחריים. חברת ש. שסטוביץ', כיבואנית בלעדית של קולגייט ומותגים מובילים נוספים, תמשיך כנראה לשמור על כוחה בשוק הישראלי - כי העובדה שמשרד הבריאות מאפשר עתה לכל חברה לייבא את מוצרי קולגייט, לא מחייבת את קולגייט למכור את הסכינים שלה דרך כל חברה.

כלומר, מחירי משחות קולגייט עלולים בהחלט להשאר כלואים בידיו המונופוליסטיות של היבואן הבלעדי. עם זאת, ההקלות על עצם היבוא המקביל פירושן שיהיה קל יותר לייבא מותגים מתחרים - שאינם קולגייט. המגוון על המדפים צפוי לגדול, ועלויות היבוא צפויות לרדת. רמת התחרות בענף כולו צפויה לעלות - גם אם הדבר לא יורגש במותגים ספציפיים שיישארו בידי היבואנים הבלעדיים.

מה גרם להיפוך בעמדת משרד הבריאות? רמז לתשובה טמון באותו פסק דין מוזר, שבו הוטלה על המדינה אחריות לפיצוי אישה שנפגעה משעווה רותחת, בגלל אחריות שילוחית של משרד הבריאות כמפקח. במשרד הבינו כי חלוקת האחריות בשוק היא משחק סכום אפס - ככל שהמשרד לוקח יותר אחריות, כך היבואנים והיצרנים מסירים אותה מעצמם. ולהפך - ככל שהמשרד מבהיר ליבואנים וליצרנים כי האחריות חלה עליהם, כך הם ייאלצו להיזהר יותר.

העברת האחריות מסוכנת מדי במקרה של תרופות, אך סבירה לגמרי כאשר מדובר בסבון, במשחת שיניים או בקרם פנים. רוב גדול ממדינות העולם מתנהלות כך. הגיע הזמן שנצטרף אליהן.

ואולם גם יציאתו של משרד הבריאות מהתמונה לא מבטיחה מהפכה תחרותית בענף התמרוקים, בשל חסמים מסחריים. חברת ש. שסטוביץ', כיבואנית בלעדית של קולגייט ומותגים מובילים נוספים, תמשיך כנראה לשמור על כוחה בשוק הישראלי - כי העובדה שמשרד הבריאות מאפשר עתה לכל חברה לייבא את מוצרי קולגייט, לא מחייבת את קולגייט למכור את הסכינים שלה דרך כל חברה.

כלומר, מחירי משחות קולגייט עלולים בהחלט להשאר כלואים בידיו המונופוליסטיות של היבואן הבלעדי. עם זאת, ההקלות על עצם היבוא המקביל פירושן שיהיה קל יותר לייבא מותגים מתחרים - שאינם קולגייט. המגוון על המדפים צפוי לגדול, ועלויות היבוא צפויות לרדת. רמת התחרות בענף כולו צפויה לעלות - גם אם הדבר לא יורגש במותגים ספציפיים שיישארו בידי היבואנים הבלעדיים.

מה גרם להיפוך בעמדת משרד הבריאות? רמז לתשובה טמון באותו פסק דין מוזר, שבו הוטלה על המדינה אחריות לפיצוי אישה שנפגעה משעווה רותחת, בגלל אחריות שילוחית של משרד הבריאות כמפקח. במשרד הבינו כי חלוקת האחריות בשוק היא משחק סכום אפס - ככל שהמשרד לוקח יותר אחריות, כך היבואנים והיצרנים מסירים אותה מעצמם. ולהפך - ככל שהמשרד מבהיר ליבואנים וליצרנים כי האחריות חלה עליהם, כך הם ייאלצו להיזהר יותר.

העברת האחריות מסוכנת מדי במקרה של תרופות, אך סבירה לגמרי כאשר מדובר בסבון, במשחת שיניים או בקרם פנים. רוב גדול ממדינות העולם מתנהלות כך. הגיע הזמן שנצטרף אליהן.

הכתבה המקורית פורסמה ב- TheMarker

לכתבות נוספות באתר:

משרד התקשורת הקפיץ את מניות פרטנר וסלקום: "עוקבים אחר האיתנות של חברות הסלולר"

תוצאות כספיות ראשונות לפייבר בוול-סטריט: גידול של 40% בהכנסות