הסיפור מאחורי כל חלל (צילום: דובר צה"ל)
הסיפור מאחורי כל חלל | צילום: דובר צה"ל

ערב יום הזיכרון ויום הזיכרון עצמו מציבים לי ולכלל המפקדים בצה"ל דילמות קשות - איזה בית עלמין לפקוד בשעה 11:00 בצפירה? כיצד לנהל את מסע המשפחות הארוך שמתחיל בצפון ומסתיים בדרום? ובתקווה שאספיק להגיע לכולם לפני כניסת חגיגות העצמאות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

אני מודע לחשיבות בהגעה, בחיבוק, בהשתתפות ולעיתים לא ברור מי נותן למי יותר כוח - אתה למשפחות או המשפחות לך. כיום, במרוצת השנים, אני יכול להגיד שאני גאה להיות מח"ט בצה"ל, מבטיח לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על ביטחון מדינתנו היפה והיקרה, לעמוד יומם ולילה על המשמר ולעשות הכל כדי לא להוסיף חללים לרשימה הארוכה והחקוקה על הקיר!״

זהו יום משמעותי, קשה, חשוב, עצוב אך בד בבד מעיד על האחדות בינינו, הזיכרון, ההזדהות, תחושת הכבוד והשייכות וההבנה כי בניה הטובים של מדינת ישראל לא נפלו לשווא. בערב יום השואה קיימנו בחטיבה טקס בו אמרתי לחיילי כי אני ״קצת שמח קצת עצוב״ כפי שאמר שלמה ארצי בשיר.

קצת עצוב, כי אני נזכר בחוסר האונים שידע העם היהודי בשואה, בילדים שנקטפו מהוריהם, במחנות ובתאי הגזים ובתמצית- באוזלת היד! קצת שמח, כי אני מתבונן היום על הדרך הארוכה שביצענו בזמן כה קצר, ב-66 שנים. העוצמה, הקידמה, הביטחון, והתקווה שנהיה במקום טוב יותר.

אני גאה לומר שהנוער היום הולך ומשתבח. אני רואה את הלוחמים ואומר לעצמי: הם חכמים יותר, מבינים יותר, יודעים יותר, חדורי מוטיבציה, מקצועיים ובאמת מלח הארץ.

הסיפור האישי מאחורי כל חייל

אל״מ אורן זיני (צילום: דובר צה"ל)
אל״מ אורן זיני | צילום: דובר צה"ל
בתפקיד המג״ד התחזקה הבנתי בחשיבות של הכרת חיילנו לעומק. מאחורי כל חייל קיים סיפור אישי, משפחה, מורכבות, רצונות ומצאתי עצמי נחשף ללא מעט סיפורים אישיים מרגשים של חיילים שלצערי לא הכרתי בחייהם אלא רק במותם.

נחשפתי לסיפור המרגש של לירן בנאי ז״ל שנהרג בפיצוץ מטען ברצועת עזה. לאחר שנהרג, נקשרתי למשפחתו באשקלון ורק אז הבנתי שהוא היה הדובר של הוריו החירשים, ולמרות הכל התגייס לקרבי. ביום השנה החמישי לזכרו שקיימנו במועדון החירשים פניתי לסולן להקת הפיל הכחול, שגם במקור מאשקלון, שילחין ויבצע שיר מרגש שנכתב לזכרו ומילותיו חקוקות על שיש שנקרא ״הקשיבי ארץ אהבתי״ ונכתב על ידי ניסים עזרא וכך היה באזכרתו.

נחשפתי לסיפור יוצא הדופן של מתן עבדתי ז״ל ממושב פטיש, שאיבד את אביו שנה לפני שנהרג מהיתקלות עם חוליית מחבלים ברצועת עזה ולא אשכח את הבקשה שלו אליי לצאת הביתה בשבת בכדי שיהיה מי שיאמר לאמו הדסה ולאחיו קידוש בשבת.

נחשפתי לדוויד פפיאן הצלף ז״ל שנתבקש על ידי לצאת לקורס מ״כים, אך סירב בטענה שחלום חייו הוא להיות צלף והוא לא רוצה לאבד את זה. לו היה יוצא לקורס המ״כים ייתכן והיה בין החיים היום.

קצרו המילים מלספר על חגי ביבי האמיץ ז״ל ממעלה אדומים, המ״פ הנערץ, החזק, החסון. אני נזכר בפרוץ האינתיפאדה השנייה בה הוקפצתי על ידי המאו״ג דאז, נווה, אשר ביקש ממני להגיע למוצב תרמית שבתפר בין רפיח הפלסטינית לרפיח המצרית שם פגשתי בחגי המ"מ לראשונה, ונחשפתי לאומץ ליבו הבלתי נתפס בכך שלא אפשר לי בזמן לחימה לעלות לגג המוצב אלא לפקד על מפלס הלוחמים בקומת הביניים והוא תחת אש עלה לעליית הגג בגפו וביצע ירי נ"ט לעבר המחבלים.

ולאונרדו וייסמן ז״ל מעפולה, סגנו של חגאי, המפקד הנדיב שלימים נודע כי היה נותן מכספו לחייליו שהיה להם מחסור בציוד או מזון לקראת החגים, שנהרג בצומת הגוש יחד עם חגאי. באבשלום אורן ז״ל מגבעת אבני שהיה מ״פ החו״ד, תמיר הקומה ויפה התואר, דמות להערצה בקרב לוחמיו שנגדע אף הוא במהלך היתקלות בשמיס אל ערקוב בהרי הלבנון ביחד עם החייל הצלף יבגני ברצלבסקי ז״ל, יהי זכרם ברוך.

ישנם עוד ועוד ולצערי הדף לא יכול להכיל את כל השמות, הסיפורים והגיבורים שנפלו ושהכרתי.