בעוד המבצע הקרקעי במסגרת "עופרת יצוקה" נכנס ליומו השביעי, כוחות המילואים שגויסו בצווי חירום נמצאים על קצות האצבעות. רק מעטים מתוך המילואימניקים נכנסו פנימה לתוך עזה, ורוב המילואימניקים נשארו בבסיסיהם, מחכים לשעת ה-ש'.
המוטיבציה גבוהה
מאז תחילת המבצע ניכרת בישראל תמיכה אדירת מימדים במבצע הזה, גם מצד הפוליטיקאים וגם מצד הציבור. משיחות שערכנו עם מילואימניקים, עולה כי התמיכה הזו, ככל הנראה, מחלחלת גם לחיילים. "גוייסתי בין שבת לראשון לפנות בוקר", מספר ר', חייל בגדוד מילואים." התגובה הראשונית היתה פרץ של אדרנלין, ולאו דווקא חשש, למרות שכולנו מכירים את המסוכנות של עזה".
גם ד', חייל בחיל הרפואה, נקרא לדגל בין שבת לראשון ובימים אלו מוצב בבסיס סמוך לעזה. "מה שמלווה אותנו לאורך כל הדרך זוהי תחושת אי הוודאות, אנחנו לא יודעים אם ומתי ניכנס ולכן אנחנו יצירתיים: ממציאים אימונים, עושים בדיקות של ציוד פעם אחר פעם, ויורדים למטווח כדי להתרגל לנשק שוב".
"התחושות הן שצריך לעשות את העבודה עד הסוף, ולא להפסיק", אומר זאב, גם הוא המשרת בגדוד חי"ר: "כולם מכירים את הסכנה, אנחנו יודעים שזה לא נעים, אבל חייבים לעשות את העבודה הזאת- אלא אם יהיה הישג מדיני שבאמת יחליטו ללכת על הסכם".
אי וודאות לגבי ההמשך
המצב בו נמצאים המילואימניקים הוא מעט לא ברור: הקפצה באמצע הלילה בצו שמונה שהייתה צפויה להימשך בכניסה לרצועה, הפכה לבסוף לשרשרת חיול מסורבלת ושיעורים תיאורטיים.
"הכל היה נורא איטי", מספר ר',שבימים בהם אינו לובש ירוק הוא מתפקד כסטודנט מן המניין "למדנו דברים שקשורים לייעוד שלנו במלחמה והתאמנו הרבה. אני רוצה להילחם ולשרת את המדינה, אבל בשלב הזה שלא עושים כלום, אני כבר מעדיף לחזור ללימודים".
חלק מחבריו של ד' שהוקפצו יחד איתו שוחררו הביתה לאחר מספר ימים, מוקדם מהצפוי. המפקדים שאלו מי מעוניין לעזוב, ובערך שליש קפצו ההזדמנות- לא בגלל שהם לא רצו להילחם, אלא בגלל התחייבויות קודמות, כמו לימודים או משמרות שנקבעו שבוע מראש מספר ד'.
"האנשים מורעלים ומחפשים אקשן ועיקר השביזות נובעת בעיקר מזה ששותים קפה ומשחקים שש בש, אומר זאב, בינתיים, חוץ מהמתיחות של לפני, קשה מאוד למצוא כאן אקשן".
ר', ד' וזאב, מדברים כולם על מידע מעורפל. זאב, שתפסתי אותו ממש בדרכו לחדר האוכל, סיפר שמקור המידע המרכזי של חיילי המילואים הוא בכלל התקשורת: "האי ודאות יכולה לשגע, אבל אנחנו מקבלים אינפורמציה מהתקשורת, קוראים עיתונים ורואים טלוויזיה. מה שהמפקדים יכולים להגיד, אומרים לנו, אבל בדרך כלל אפילו הם לא יודעים כלום".
המצב שונה ממלחמת לבנון השנייה
כמעט כל חייל מילואים ששירת במלחמת לבנון השנייה נשא איתו פחד מפני שידור חוזר של המצב מ-2006. חוסר ציוד, מיעוט באוכל ונשקים מיושנים היו "הכוכבים" של כמעט כל המור"קים מאותה מלחמה. היום, מספרים המילואימניקים, אין שידור חוזר של לבנון, והסרט-אחר לגמרי: "הגישה כאן היא אחרת מפעם", מספר זאב. "אתה רואה פה מסביב שהכול מתקתק". ר' מסכים עם זאב ומספר כי כל הציוד חדש: "קיבלנו דברים ממש מהשקית. אמריקה, כמו שקוראים לזה בצבא. באוויר של הבסיס יש ריח של ציונות ופטריוטיות, וכולם, גם האנשים המבוגרים עם המשפחות, רק רוצים להיכנס כבר- כדי שנוכל לנצח".
מלחמה בחמאס: סיקור מיוחד
הממשלה אישרה גיוס אלפי מילואימניקים
הותר לפרסום: קצין צה"ל נהרג בעזה
הסלמה גם בצפון: קטיושות בנהריה
הערכה: ארגון פלסטיני אחראי לירי
תיעוד מיוחד מבפנים: יום עם חיילי צה"ל ברצועה