בכירי המדינה ומערכת הביטחון נפרדים ממאיר הר ציון, הלוחם האגדי, שהלך היום (ו') לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלה קשה והוא בן 80. "מאיר היה מגדולי גיבורינו, לוחם נועז ספוג ברוח אהבת הארץ והעם", ספד לו ראש הממשלה נתניהו. הלוויתו של הר ציון תתקיים ביום ראשון בשעה 15:00 בחוותו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"יחד עם חבריו הלוחמים הוא סלל נתיבים חדשים של יוזמה ותעוזה בפעולות צה"ל והעניק השראה לדורות של חיילים שבאו אחריו", הוסיף נתניהו. "הכרתי את מאיר כצנוע ומופנם, ומכמה חודשים בהם סייע לי לאמן את חיילי ביחידה למדתי להכיר אישיות ייחודית שעל כתפיה וכתפי חבריו הוקם הכוח המגן של עמנו. אני מצדיע ללוחם אגדי שתמיד ישמש מופת להקרבה למען המולדת".
הר ציון, ששירת יחד עם אריאל שרון ביחידת 101 המיתולוגית והיה מהאבות המייסדים של סיירת מטכ"ל, הלך לעולמו בביתו שבכוכב הירדן כשמשפחתו לצדו, ובאותה צורה שקטה ופונמת שבה חי את חייו. "מאיר היה מגדולי הלוחמים בתולדות צה"ל, מפקד נועז ויוצא דופן שהשפעתו על עיצוב דורות של לוחמים ויחידות הייתה מכרעת", ספד לו שר הביטחון משה (בוגי) יעלון.
"מאיר הר ציון תמיד היה שם, בראש הלוחמים, תמיד חתר למגע והוביל את חייליו בזכות כישורי סיור ולחימה גבוהים", הוסיף יעלון. "בכך היה למעשה ממניחי היסודות של צה"ל כצבא החותר למגע ושעבורו ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. דורות של לוחמים גדלו ויגדלו על הסיפורים אודות מאיר הר ציון, על היצירתיות הרבה שגילה ועל הנועזות שהפגין בשדה הקרב".
פרס: "לא היה אדם אמיץ ממנו"
נשיא המדינה שמעון פרס אמר היום כי "עם ישראל צריך להוריד היום את דגליו לזכרו של מאיר הר ציון שנאסף אל עמו. לא היה אדם אמיץ ממנו, לוחם עז שהיה מוכן להקריב את חייו למען ישראל פעם אחר פעם. הוא ראה את המוות בגובה עיניו ולא נבהל ולא ניסוג".
פרס הוסיף כי "הוא לא ידע פשרות, הוא לא דחה קרבות, הוא לא הפסיק לרגע את אהבתו האדירה לארץ ישראל. הוא היה כבר לאגדה בימי חייו, אם לא בעיניו הוא, הרי בעיני כל אלה שידעו את גבורתו ואת לחימתו. במעשיו הגשים את הפסוק 'ידו האחת עושה את המלאכה וידו השנייה מחזקת את השלח', יהי זכרו ברוך".
הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ אמר היום כי "צה"ל, על כל מפקדיו וחייליו, איבד לוחם אמיץ ואצילי. איש ענווה, יודע דרכה של הארץ אותה אהב ואשר בשביליה ולחם ונטר. רוח היוזמה והנחשיות, אשר עיצבה את דרכו, היא מצפן לכל לוחם בצה"ל וברוח זו ייזכר מאיר בדברי ימינו".
"גיבור ילדותי הלך לעולמו"
גם שר הכלכלה נפתלי בנט שהגדיר את הר ציון כגיבור ילדותו ספד לגדול לוחמי צה"ל. "מבר כוכבא ועד הר-ציון לא קם לוחם כזה", כתב בעמוד הפייסבוק שלו. "דורות של לוחמים גדלו על 'פרקי יומן', על השלמת משימה בכל מחיר, על תעוזה עברית, על ניווט בדד בלילה, על פעולות תגמול, על אי-הפקרת חבר, על דרישות בלתי מתפשרות, על אהבת ארץ ישראל".
ראש האופוזיציה ויו"ר מפלגת העבודה, ח"כ יצחק הרצוג, הצטרף להספדים: "מאיר הר ציון היה מופת לדורות של לוחמים. עם ישראל יזכור אותו כגיבור ישראל, כלוחם עז נפש, איש הגלבוע והאדמה. יהי זכרו ברוך".
הר ציון נחשב לאחד מגיבוריו הגדולים של צה"ל לדורותיו: הוא זכה בצל"ש, שהומר בהמשך לעיטור העוז, על חלקו במבצע כנרת בדצמבר 1955 בו פיקד על כוח בן כשבעים לוחמים מסיירת הצנחנים. את תחילת שירותו הצבאי עשה הר-ציון בנח"ל כמדריך בקורס טוראים ראשונים. בזכות היותו סייר שהכיר כל פינה בישראל ומעבר לה, הוא גויס ליחידה 101, יחידת הקומנדו שהוקמה בחטיבה 16 הירושלמית על ידי האלוף במיל' וראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון ז"ל.
בהמלצת הרמטכ"ל משה דיין, הוסמך הר ציון לקצונה ללא קורס קצינים - ובגיל 21 היה לסרן הצעיר בצה"ל. "כמפקד מחלקה, מפקד פלוגה ומפקד הסיירת החטיבתית נשא מאיר הר-ציון תמיד במשימות הקשות ביותר", כתב עליו שרון. "תוך זמן קצר, הפך מאיר ללוחם הנועז ביותר של יחידה 101 והצנחנים, לסייר מעולה ואולי המעולה ביותר שידע צה"ל מעודו".
בדצמבר 1953 הוביל הר ציון את לוחמי יחידה 101 לפשיטה וחדירת עומק מנתיב הל"ה לפרברי חברון. הפשיטה לחברון, נחשבה לאחת הפעולות הנועזות ביותר של ה- 101. עם פירוק היחידה ומעבר חייליה לגדוד 890 בצנחנים, מונה הר-ציון למפקד פלוגה א' - "סיירת הצנחנים".
בפברואר 1956 הוענק לו צל"ש על "אומץ לב ומנהיגות למופת בקרב", אותם הפגין במהלך מבצע "עלי זית" בדצמבר 1955, בו בוצעה פשיטה על מוצבי הצבא הסורי בגדה המזרחית של הכינרת. בשנת 1973 הומר הצל"ש בעיטור העוז. "בעיני, הר ציון הוא החייל הטוב ביותר שקם לצה"ל", כתב עליו בעבר משה דיין. "ייתכן שגם לולא נפצע לא היה מגיע לדרגת פיקוד גבוהה. כוחו לא היה במתן הוראות לאחרים, אלא בהבנת המתרחש בשדה הקרב, בידיעת המעשה הנכון ובכושרו המופלא בתור לוחם. בימי שהיתי בתפקיד, הוא היחיד שקיבל דרגות קצונה בלי שיעבור את בית הספר לקצינים. לא היה לו מה ללמוד שם. לו נשלח לקורס זה, היה צריך להורות לאחרים ולא לשמוע תורה מפיהם."