"המחשבות זרמו כמו נהר. ידעתי שאני רוצה להגיע לראשון לציון ולפוצץ את עצמי", כך מספרת ערין אחמד, צעירה פלסטינית חילונית בת 28. כשהייתה סטודנטית למנהל עסקים באוניברסיטת בית לחם לפני שבע שנים, הייתה אמורה אחמד לבצע פיגוע התאבדות, אך למזלנו וגם למזלה - היא התחרטה ברגע האחרון.
במקרה כזה שירותי הביטחון בישראל טרם נתקלו. ב-22 במאי 2002 הגיעה אחמד לגן המושבה בראשון לציון יחד עם שותפה, עיסא בדיר, נער פלסטיני בן 16. היא נשאה על גופה 30 קילוגרם של חומר נפץ והייתה אמורה להתפוצץ.
התוכנית הייתה פשוטה: עיסא היה אמור לפוצץ עצמו ראשון באחד המקומות בגן בו מתאספים מדי יום אנשים מבוגרים ומשחקים קלפים. מספר דקות לאחר שכוחות הביטחון היו מגיעים לאירוע, היה צריך להגיע תורה של אחמד להתפוצץ בתוך ההמון ולהעצים את הקטל.
"באותו רגע הבטתי על אישה שהייתה שם עם תינוק", מספרת אחמד על מה שהסיח את דעתה ולא הניח לה לפעול. "התינוק הזה והביט עלי וחייך. אז הבטתי עליו ובאותו רגע צצו אצלי הרבה מחשבות מוזרות. אני לא יודעת אם יש לי את הזכות להרוג את האנשים האלה", הוסיפה. אחמד הבינה כי היא לא הייתה יכולה לבצע את המעשה אליו נשלחה והחליטה ליצור קשר עם מפעיליה מגדודי "אל-אקצא" של הפת"ח ולבקש כי יבואו להסיע אותה בחזרה לביתה.
מיסיונרית של שלום
אחרי ששכנעה אחמד את עיסא שלא להתפוצץ, המתינו השניים בדממה על הספסל בגן המושבה במשך שלוש שעות, כדי שהמפעילים יבואו לקחת אותם. "עיסא אמר לי שהוא רוצה להישאר בתוך ישראל יומיים כדי לחיות קצת, ואז לחזור", נזכרת אחמד. "כשהגעתי הביתה בשעה אחת עשרה, שמעתי בחדשות שהיה פיצוץ במקום ההוא. זיהיתי את המקום, הוא פוצץ את עצמו", היא נזכרת.
אחמד נעצרה ונידונה לשבע שנות מאסר בכלא רמון. כיום, אולי בעקבות האירוע שעברה, היא מגדירה עצמה כ"מיסיונרית של שלום". לפני מספר חודשים היא שוחררה ונסעה לאוניברסיטת ליסבון בפורטוגל. היא לא יצאה בשליחות של אף גורם רשמי, אלא פשוט החליטה לספר לעולם את הסיפור שלה.
"אנחנו נמשיך לנסות לנהל משא ומתן כי אנחנו מאמינים שלשתי המדינות יש את הזכות לחיות", היא אומרת בתקווה. "אם אתה רוצה להיות שאהיד מוטב שתחיה פה ותציל את התרבות שלך. מוטב כך מאשר למות עכשיו".