38 שנים חלפו מאז פרצה מלחמת יום הכיפורים. תיעוד קצר ונדיר שנחשף בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון ומובא לראשונה בחדשות 2 ממחיש את האווירה הכללית הקשה ששרה בארץ בסוף השבוע השני ללחימה, שכראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, הגיעה לחמ"ל וחברה לאלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש), ולמפקד חזית הדרום, חיים בר-לב. ההלם הראשוני כבר היה אז מאחוריהם, צה"ל כבר הספיק להתאושש - והשיחות ביניהם היו ענייניות. המנהיגים אז היו עוד עסוקים במאבק באויב - ולא אחד בשני.
קרבות הבלימה הסתיימו. צה"ל חצה את התעלה ורגעי הייאוש כבר מאחור. בעוד זמן לא רב תצליח ישראל להתייצב על קו הקילומטר 101 מקהיר. גולדה, ראש הממשלה, יורדת לחדר הפיקוד של פיקוד הדרום. "דבלה" היה שם הקוד - ואליה הצטרף דיין, שר הביטחון. "המעניין שכאן כבר נתקלנו בתופעה של לחימה של המצרים, מלחמה ממש עד הסוף", אומר תחילה אלוף פיקוד הדרום גורודיש.
"בלילה נכנסה גם החטיבה השנייה לקרב", המשיך גורודיש בסקירה שערך לנוכחים בחדר. "זה השלב הקשה ביותר במלחמה, מכיוון שההגנה הייתה מבוססת על טנקים. הם היו בטווח הטילים. התחלנו את המלחמה עם 264 טנקים, וביום ראשון אחר הצהריים עמדנו על 100, 120".
אותה שיחה הוקלטה והתגלתה בארכיון מערכת הביטחון. היא מתעדת רגע אחד במלחמה שבו כונסה הצמרת הצבאית-מדינית בחדר אפוף עשן סיגריות וקיבלה מהקצינים תמונת מצב עדכנית. "ניסו לחדור אתמול עם מסוקים באזור", אמר בתדרוך האלוף מוטי הוד. "זאת הארמייה השלישית המכותרת". "מה היה בתוך המסוקים?", שאלה אותו גולדה - ואילו גורודיש התערב וענה: "אנחנו עוד לא יודעים מה היה, אבל הופלו שניים או שלושה מסוקים".
"איפה הם נפלו?", שאלה ראש הממשלה כשבקולה מורגשת החרדה היטב. "הם ניסו להיכנס בפינה הזאת, בקטע הזה. הם באו בשני זוגות", השיב לה הוד - וגולדה המשיכה: "מהים?". "מהים", אמר לה הוד. "הזוג הראשון הופל על ידי ה'הוק' והזוג השני, אחד מתוך הזוג השני הופל על ידי הנ"מ של ה'הוק'".
גורודיש המשיך ותיאר: "השמדנו להם כ-250 טנקים בקרב הזה. אנחנו ציפינו שהם יעשו מהלך יותר מחוכם, אבל הם פשוט הלכו על התקפות בשתי הגזרות. זה היה יום ארוך, לא כל כך קשה כי כבר ראינו במגעים הראשונים שברגע שנכנסים למרחבים הפתוחים אין לנו בעיה לחסל אותם".
בולטת במיוחד שתיקתו הרועמת של דיין לאורך כל השיחה. קולו לא נשמע, והבמה כולה הייתה שייכת לגולדה ששואלת ומתעניינת. מאוחר יותר, עובדה זו לא תפריע לדיין לצאת אל העיתונאים ולדבר ביהירות. אחר כך, המשיכו חברי הפורום לדון בהחלטת הדרג המדיני לאפשר את הכנסתה של אספקה לארמיה השלישית המצרית המכותרת.
"בענייני השיירות, ישראל הסכימה להעביר 100 מכוניות...מוכרחים להביא לזה שהם לא יירו, כי אחרת פיזית וטכנית זה לא יכול לעבוד", שאל בר-לב. הוד השיב לו: "אני בדקתי במקרה את 10 המשאיות הראשונות, כך סתם מתוך סקרנות. כולן נראו לי ביסקוויטים וסיגריות. סך הכל 2 או 3 מכוניות עם מים. אז 3 הראשונות היו עמוסות בקרטונים עם סיגריות, אני הסתכלתי היות ואלה היו סיגריות עם פילטר אז לא לקחתי קופסה מתנה, אני יודע שאת לא מעשנת פילטר".
"טוב שחשבת עליי", השיבה מאיר. לקראת סוף השיחה מתעדכנת גולדה בנושא רגיש - מצב השבויים במצרים. האלוף מוטי הוד הוא שעידכן אותה ואמר: "נציג הצלב האדום בקהיר ביקר אצל השבויים שלנו לפני עשרה ימים. הוא אומר שהיחס לא השתנה אצלם. הם בסדר גמור, מורל גבוה והוא שמח מאוד. החדשים שהוא ראה היו שני פצועים בבתי חולים. שני הפצועים שראינו בטלוויזיה. אותם נתנו לו לראות והוא אמר שהם בסדר - פצועים אבל לא קשה".
בנקודה מסוימת אחר כך, תיעוד השיחה נקטע לפתע. מה שנאמר בהמשך לא ידוע, אבל הרגעים שלפני מספקים המחשה נדירה של קטע קצר אחד מתוך מלחמה גדולה, קשה וכואבת. שבוע אחר כך שככה המלחמה. אז נשלפו הסכינים ועמן גם תיבות הפנדורה. בכל פעם שפרט נוסף מהימים ההם נחשף - הוא מהדהד ומרתק, גם 38 שנים אחרי.