בבסיס חצרים שבדרום קיבלו אמש עשרות צעירים את כנפי הטיס הנכספות של חיל האוויר. הם עברו מסלול קשה ומאתגר שאורך שלוש שנים. בין המסיימים היום גם יובל, פרח טיס בן 21, שממשיך את המסורת המשפחתית. יובל הוא בנו של משה, טייס בחברת אל על בהווה ומפקד טייסת קרב לשעבר.
תרבות הבנים הממשיכים בחיל האוויר, ודור שני ואפילו שלישי של טייסים, קיימת כבר שנים רבות. השאלה היא האם לבן של טייס יש סיכוי יותר טוב? האם מדובר בגנים או בכישורים מולדים?
משה, אביו של יובל סיים את קורס הטיס שלו בשנת 1975, לפני 33 שנים. לדעתו, הכל מתחיל בחינוך, ושם בעצם נמצאת התשובה. "כל הסיפור הוא עניין של חינוך למשהו מסויים והרבה מוטיבציה", הוא אומר. "כמובן שצריך יכולות טכניות, אבל זה מתחיל בבית ובמטרות שהילד מציב לעצמו. בבית לא דיברו על קורס טיס. אמרתי לו: 'אם אתה הולך לקורס בגלל אבא שלך אז חבל לך על הזמן'. צריך מוטיבציה ורצון, אחרת אין מצב לסיים את הקורס הקשה".
גם האחות בחיל
יובל סיים את הקורס, כמו אביו, כטייס קרב, והוא מסכים שאכן לחינוך ולמקום שאתה גדל בו יש משמעות רבה. "את הקורס סיימו עוד שלושה חברים שלמדו איתי בבית הספר ברעות", הוא מספר. "ההסבר לכמות הצעירים מרעות שמסיימים את הקורס הוא החינוך, וגם העובדה שיש לנו אבות טייסים. במקומות אחרים זה אחרת כמובן. סיימו איתי שני חבר'ה מקריית שמונה וראש העיר התקשר לברך אותם. אצלנו כשמישהו מסיים קורס טיס זה דבר שבשיגרה".
יובל יפגוש אולי בקרוב את אחותו במסגרת השירות הצבאי. "עכשיו הוא יצטרך להפעיל את כישוריו בפני אחותו הקטנה, שהיא מדריכת סימולטרים בחיל האוויר, ואולי בבוא היום היא תבדוק את יכולות הטיסה שלו", אומר משה.
יובל מעיד על עצמו כי העובדה שאביו הוא טייס סייע לו לסיים את הקורס. "זה מראה לך שזה לא חלום ויכול להפוך למציאות", הוא אומר.
ואביו, משה, כמובן מתגאה. "זו גאווה לא קטנה – תחושה של הורים שהילד שלהם משיג את המטרה שהוא מציב לעצמו", הוא אומר. "אין יותר טוב מזה. והכי חשוב שישמור על עצמו, או כמו שאומרים אצלנו בחיל האוויר - שמספר ההמראות יהיה שווה למספר הנחיתות".