כדי להוכיח שאין שום דבר פוליטי במפת העדיפות הלאומית שהתפרסה היום, אומרים יוצריה כי המפה בכלל מבוססת על המלצות צה"ל - המכונה "מפת הסיכונים והאיומים על ההתנחלויות בשטחים". המפה הזו מחולקת לארבע קטגוריות - מהאיום הקל אל הכבד.
במקום הראשון - והכי לא מסוכנים, נחשבות ההתנחלויות מבוא חורון, גבעון והר אדר; בין ההתנחלויות הנמנות במקום השני בדירוג הסיכון הן אלפי משנה, כפר עציון, גבעת זאב ומעלה אדומים; במקום השלישי - ישובים כמו אריאל, אפרת, בית"ר עילית וקרני שומרון ובמקום הרביעי - היישובים המסוכנים ביותר, על פי חוות הדעת הצה"לית: איתמר, אלון מורה, בת עין וקריית ארבע.
החלטה שרירותית
ההחלטה הייתה כמעט שרירותית: היישובים הממוקמים במקומות הראשון והשני - מחוץ לרשימת העדיפות הלאומית, ואילו היישובים במקומות השלישי והרביעי - דווקא כן נכנסו. ההחלטה השרירותית הזו גם מעלה לא מעט שאלות תמוהות: מדוע היישוב מעלי קידר, הצמודה למעלה אדומים בתוך הרשימה ומעלה אדומים לא?; כך גם אריאל וברקן, הרחוקות זו מזו כמה קילומטרים בלבד - ואחת מהן בתוך הרשימה ואילו השנייה לא.
שר הביטחון אהוד ברק אמר היום על המפה כי מדובר ב"מפה הטובה לצפון, לדרום וליישובים הערביים - אך פחות טובה למתנחלים". זאת, משום שרק שליש מהמתנחלים יקבלו הטבות. כעת, יצטרך ברק לשכנע בצדקת המפה גם את שאר החברים במפלגת העבודה.