החיילים הבודדים בקיבוץ סעד (צילום: דו"צ)
שלושת החיילים בקיבוץ: "לא מפחדים" | צילום: דו"צ

לגבי סמול עד לפני שנתיים לא היו כמעט דאגות. היא החלה בניו יורק תואר בביולוגיה ואנתרופולוגיה ותיכננה לכבוש את אמריקה - אבל אז הבינה שישראל זה הבית שלה. באמצע התואר היא עזבה את הכל והחליטה לעלות לישראל ולהתגייס לצה"ל. היא וכל 27 חבריה לגרעין צבר משרתים ביחידות שונות ומתגוררים בקיבוץ סעד, רק מספר קילומטרים מעזה.

רב"ט גבי סמול, 22, בוסטון, מש"קית צלפים: "ידעתי שאני לא נכנסת לסרט רמבו"

באוגוסט 2011 הגיעה גבי לנתב"ג ושם החלה להפוך לישראלית. "אם אתה יהודי זה לא הגיוני לגור בחו"ל - אם יש מדינה יהודית צריך להגן עליה", סיפרה רב"ט סמול לחדשות 2 באינטרנט. "רציתי להיות בזה חלק ולא רק בכסף שתורמים אלא פיזית".

לאחר שפרשה מהאוניברסיטה, שאלה גבי את חבריה על צה"ל כדי להכין את עצמה נפשית לשירות הצבאי. "אני מאוד נהנית בצבא כי זה כמו שחשבתי - ידעתי מההתחלה שאני לא נכנסת לסרט רמבו", ציינה. ומה לגבי החוויה במגורים עם עוד 26 חיילים ממדינות שונות? "הם כמו המשפחה שלי פה - אנחנו גרים ביחד וזו בהחלט חוויה".

רב"ט יהושע ברוך, 21, חניך בקורס מ"כים, יוהנסבורג: "הבסיס הוא חור"

לאחר שרב"ט ברוך סיים את התיכון ביוהנסבורג שבדרום אפריקה הוא עלה לישראל ולמד שנה בישיבה ולאחר מכן החליט שצה"ל זה המקום בשבילו. הוא סיים את ההכשרה כלוחם בחיל התותחנים ובימים אלה הוא בקורס מפקדי כיתות. "אני מתלבט אם לצאת לקורס קצינים כי זה צעד גדול", הדגיש רב"ט ברוך. "כיף לי בישראל - יש לי פה הרבה חברים וזה המקום הכי נכון ליהודים".

אבל איך זה לעבור מיהונסבורג לבסיס שבטה בדרום? "זה לא כזה נורא כמו שאומרים, אחרי הרבה זמן בבסיס, אפילו שזה חור, זה הפך להיות הבית שלי". לגבי תופעת ההשתמטות הוא סבור כי אין הרבה מה לעשות: "כל אחד דואג לעצמו ואני לא חושב שאני צריך לשפוט אנשים שבחרו לא להתגייס".

רב"ט צוקית כהן, 18, בוסטון, מדריכת שריון: "הייתי מפונקת"

בגיל 17 היא עלתה לישראל לאחר שבגיל קטן ירדה עם הוריה מהארץ ותמיד היה לה ברור שסמוך לגיל 18 היא תחזור לארץ ותתגייס. "באתי כילדה מפונקת והצבא שינה אותי - אתה צריך לתזמן לך את הזמנים ולהישמע וככה אתה נהיה פחות ופחות מפונק", ציינה כהן.

בשל העברית שלה, היא עזרה לחבריה לגרעין צבר ללמוד את השפה העברית. "הם הסתכלו עלי כעזרה גדולה והייתי קוראת איתם ספרים של ילדים קטנים כמו 'האריה שאהב תות'", הסבירה. גם בקרב העולים המגויסים בקיבוץ יש מריבות אבל בעיקר על מי ינקה. וזוגות? "בינתים יש לנו זוג אחד שנראה רציני מאוד ויכול להיות שבעתיד יהיה עוד".

צריך להבין שרוב החבר'ה שעלו, גויסו ליחידות לוחמות ותומכות לחימה. הרבה בנות שובצו כלוחמות בפיקוד העורף למשל, בנים לוחמים ביחידות מובחרות. בין השירות הצבאי לזמן בקיבוץ הם התמודדו גם עם מספר נפילות רקטות, ירידה למקלטים ואזעקות "צבע אדום" באמצע הלילה. אבל מה זה בשבילם? הילדים שעזבו את החלום בחו"ל והגיעו לג'באלות של צה"ל.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק