האם יש לישראל את היכולות לתקוף את מתקני הגרעין של אירן? מומחים ביטחוניים מעריכים שהסיכויים של תקיפה כזו להצליח הם קלושים, בגלל היכולות הצבאיות של ישראל ומורכבות הפעולה.
פרסום דוח הסוכנות הבינלאומי לאנרגיה אטומית, עורר מחדש ביתר שאת את השיח על תקיפה ישראלית אפשרית באירן. אך לדברי מומחים צבאיים בעולם, השיח התעלם מגורם משמעותי והוא סיכויי ההצלחה של מבצע כזה, שהינם נמוכים מאוד.
"האמצעים הישראלים מוגבלים לתקיפת מתקני הגרעין באירן", אומר ריצ'ארד ראסל, פרופסור באוניברסיטה הלאומית לביטחון בוושינגטון ויועץ לצבא ארה"ב. "זו בעיה מאוד חמורה עבור הישראלים ונראה שהיא רק הולכת ומחמירה".
אי אפשר להשוות את התקיפה באירן לתקיפות בסוריה ובעירק
פרופ' ראסל הוסיף כי לא ניתן להשוות בין תקיפה של מתקני הגרעין באירן לבין זו שבוצעה בסוריה לפני כשנתיים לפי פרסומים זרים, או למבצע השמדת הכור הגרעיני בעירק ב-1981. לדבריו, גם הפצצה חודרת השיריון החזקה ביותר לא תועיל כל עוד לא ידועים כל המתקנים התת קרקעיים בהם מסתירה אירן את אמצעיה הגרעיניים.
ממצאי דו"ח סבא"א שפורסמו אמש חשפו כי שאירן פועלת לפיתוח פצצה קטנה מספיק שתוכל להינשא על גבי טיל. עוד התגלה בדוח, שהנשק הגרעיני של אירן והמתקנים השונים, מפוזרים על פני שטח נרחב במספר מדינות ממזרח לישראל, כשחלקם הגדול מוסתר מתחת לפני הקרקע.
"חיל האוויר הישראלי מסוגל לבצע תקיפה באירן ולגרום נזק למתקני הגרעין, אך הוא רחוק מהיכולת לנטרל את תוכנית הגרעין", מסביר יפתח שפיר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, באוניברסיטת תל אביב. "זה מצריך לפחות חודש של הפצצות וזה משהו שישראל לא יכולה לבצע לבדה".
דבריו של שפיר מקבלים חיזוק גם מצ'ארלס וולד, גנרל בדימוס בחיל האוויר האמריקאי ולשעבר סגן מפקד על כוחות הצבא האמריקאי באירופה, שמעריך כי מבצע צבאי באירן מצריך לפחות 1,000 גיחות הפצצה.
כדי לבצע משימה מורכבת כל כך ייאלץ חיל האוויר להפעיל עשרות רבות ואולי מאות כלי טיס. לא רק מטוסי קרב ותדלוק ייקחו חלק במבצע, אלא גם כלי טיס לא מאוישים שפותחו בשנים האחרונות במיוחד כדי לשהות זמן ארוך בשטח אויב ולאתר מטרות. כמו כן פותחו ונקנו בחו"ל אמצעים לתקיפה של מנהרות ובונקרים: פצצות מיוחדות ונשק מונחה שיוכל להבטיח פגיעה מדויקת וקטלנית.
ומה לגבי המרחק? בין ישראל ומטרות התקיפה באירן מפרידים כאלפיים קילומטרים. על מנת להתמודד עם המשימה ולשוב הביתה יהיה על מטוסי הקרב הישראליים לבצע תדלוק, וזאת לרוב באמצעות מטוסי בואינג 707.
מסלולי התקיפה האפשריים בהם ישראל יכולה להגיע לאירן:
א. דרך ים סוף לסעודיה ועד אירן: מדובר במסלול שנראה כסביר ביותר והיחידי שיאפשר מעבר מעל מדינה אחת בלבד במרחק יחסית קצר. אורכו כ-1,600 קילומטרים והוא ייאלץ את הטייסים לתדלק מעל סעודיה.
ב. דרך ירדן, לאחר מכן גיחה לעירק - ומשם ליעד: מדובר במסלול שאורכו נאמד בכ-1,600 קילומטרים ודורש מהטייסים לתדלק מעל עירק, לא הרחק מהגבול עם השכנה העוינת. כדי להשתמש במסלול זה יהיה על ישראל להשיג את הסכמתן של ירדן ועירק. במקרה השני האישור תלוי באמריקנים, כך שיש יסוד סביר להאמין שיתעוררו פחות קשיים.
ג. דרך ירדן, משם לסעודיה ומעבר לאירן: אורכו של מסלול זה הוא כאלפיים קילומטרים והתדלוק בו יתבצע מעל סעודיה, סמוך לגבולותיה עם עירק וכווית. לאחרונה פורסם כי סעודיה נתנה את הסכמתה שבשתיקה לשימוש בשטחה האווירי, זאת למרות שגורמים רשמיים בבית המלוכה הכחישו זאת בתוקף. אומנם מדובר במסלול המאפשר חופש תנועה רב יותר לחיל האוויר, אך הוא מאריך את טווח הטיסה ב-500 קילומטרים.
ד. דרך סוריה, עירק ועד למטרה: אורכו של מסלול זה הוא כ- 1,500 קילומטרים והתדלוק יתבצע בצפון עירק. למרות קיצור הדרך, בהתחשב ביחסים ההדוקים בין אירן וסוריה, נראה המסלול כלא סביר בעליל. הסכנה העיקרית היא התמודדות עם אש נ"ט מהקרקע של הצבא הסורי, כמו גם קרבות אוויריים מול מטוסי הקרב של אסד. התכתשות כזו בוודאי תגרור עיכוב משמעותי, דבר שלא אפשרי כאשר נדרשת תכנית תקיפה המבוססת של תזמון מדויק.
ה. דרך סוריה, טורקיה ואירן: אורך המסלול הוא כ-1,800 קילומטרים והתדלוק בו יתבצע בדרום מזרח טורקיה, סמוך לגבולותיה עם עירק ואירן. אך אם האופציה הקודמת נחשבה כלא סבירה, הרי שהבחירה במסלול זה נראית קלושה עוד יותר.
מלבד העובדה שהדרך ליעד מתארכת, הרי שהמסלול כולל שימוש בשטחן האווירי של שתי מדינות עוינות. אמנם קיימות השערות שבעבר הלא רחוק עשה צה"ל שימוש בשמי טורקיה, אך אירועי המשט לעזה הביאו להידרדרות היחסים בין ירושלים לאנקרה, כך שלא מובן מאליו לחשוב שארדואן אכן ישמח לאשר את הבקשה הישראלית.