"כבוד בשבילי". חטיבת גולני, ארכיון (צילום: דובר צה"ל)
"אין ספק שננצח". לוחמי גולני בתדרוך | צילום: דובר צה"ל

עץ זית בעל שורשים עמוקים שנטועים באדמה, זהו סמלה של חטיבת גולני שכבר ספגה במהלך מבצע "צוק איתן", שעדיין נמשך, אבידות כבדות - 13 הרוגים ופצועים רבים שעדיין מאושפזים בבית החולים. הקצינים והלוחמים נפגעו בשורת תקריות ברצועה, ולמרות המכה הכואבת ממשיכים הלוחמים לבצע את משימתם.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

מפקד החטיבה, אלוף-משנה רסאן עליאן, נפצע בתחילת השבוע באורח קל-בינוני בפעילות ברצועת עזה. הוא פונה לקבלת טיפול בבית החולים סורוקה בבאר שבע, והיום (ג') כבר שוחרר וחזר ליחידה. אל"מ עליאן התייחס לרוח החטיבה "אנחנו חזקים", אמר. "החטיבה מתפקדת כמו שהיא יודעת ברגעים כאלה - היא איתנה וחזקה ונמשיך קדימה. אין לי ספק שננצח"

מפקדי גולני נזכרים בקרב הקשה (צילום: דובר צה"ל)
"בדרך ליחידה לקבל הפיקוד". אל"מ עליאן | צילום: דובר צה"ל

יחד עם עליאן נפצע גם סגן-אלוף רועי לוי, מפקד גדוד הסיור של גולני. פציעתו של לוי הוגדרה קשה והוא הועבר לטיפול בבית החולים שיבר בתל השומר. אתמול חל שיפור במצבו.

באותו יום נהרגו גם שני מפקדים בכירים בחטיבה: סגן מפקד גדוד הסיור רב-סרן צפריר בר-אור וקצין האג"ם שלו, סרן צבי קפלן. רב-סרן בר-אור (32), יליד עכו, ציין בתחילת החודש ציין את יום נישואיו השני והוא אב לתינוקת בת כשנה. הוא התגייס לפלוגת העורב של חטיבת גולני באוגוסט 99'. עם סיום המסלול ביחידה יצא לקורס קצינים, ולאחר ששימש כמ"פ בגדוד 12 של החטיבה, חזר ופיקד על היחידה אליה התגייס. בר-אור השאיר אחריו תינוקת ואישה הרה.

צפריר בר אור
הותיר אישה הרה. רס"ן בר-אור | צילום:

סרן צבי קפלן (28), ההרוג השני של גדס"ר גולני, נולד וגדל בשכונת נווה שאנן בחיפה, למד בישיבה התכונית "יבנה" ובישיבה הקדם צבאית בעלי. עם גיוסו הוא צביקה לפלס"ר גולני ושימש כמפקד פלוגת ההכשרות של הגדס"ר. צבי ומשפחתו עברו לפני כשנתיים ליישוב הקהילתי מירב, שברכס הגלבוע. בחודשים האחרונים החלו צביקה ורעייתו עדי בתהליך בניית בית הקבע שלהם ביישוב. הוא הותיר אחריו אישה, עדי, ושני בנים: אלקנה (5) ונדב (3).

ההרוג השני של הגדס"ר. סרן קפלן
ההרוג השני של הגדס"ר. סרן קפלן | צילום:

לפנות בוקר (ג') הותר לפרסום כי בין הפצועים נמנה גם שמו של מפקד סיירת אגוז של חטיבת גולני. הוא פונה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה שבבאר שבע ומצבו הוגדר בינוני.

שישה מההרוגים בתקרית
שישה מהרוגי תקרית הנגמ"ש | צילום:

מח"ט גולני: "בדרך חזרה ליחידה כדי לקבל את הפיקוד"

בשיחה עמו היום נשמע מפקד החטיבה אל"מ רסאן עליאן בטוח ונמרץ כהרגלו. "אני בדרך חזרה ליחידה כדי לקבל את הפיקוד", הוא אמר, וסיפר על הקרב שבו נפצע. "זה היה קרה קשה. טיל RPG עבר סנטימטרים מעל ראשי". לדברי, גם בעת שהיה מאושפז עמד בקשר עם מפקדי הגדודים וידע על הישגי החטיבה ועודכן גם בידיעות העצובות על ההרוגים.

נפצע בקרב. סא"ל רועי לוי (צילום: דובר צה"ל)
נפצע בקרב. סא"ל רועי לוי | צילום: דובר צה"ל

"אם היה לי אוטובוס, הייתי ממלא אותו עכשיו בלוחמי גולני שנמצאים בבתי החולים", הוא אמר בגאווה. "כולם רוצים לחזור ליחידה. הרצון שלי הוא לחזור לחטיבה ולהוביל אותה; היא חטיבה חזקה והיא תעשה את כל מה שמוטל עליה".

היום הותרו לפרסום שמותיהם של שישה לוחמי גולני שנפלו בתקרית הנגמ"ש בעזה: שון מונדשיין (19) מתל אביב, דניאל פומרנץ (20) מכפר אז"ר; אורן נח (22) ממצפה הושעיה, מקס שטיינברג (24), חייל בודד מבאר שבע, עלה לישראל מלוס אנג'לס; שחר תעשה (19) מפרדסיה ובן וענונו (19) מאשדוד.

הרוגים נוספים לחטיבה: משה מלקו (20) מירושלים, גלעד יעקובי (21) מקריית אונו, עוז מנדלוביץ'(21) מעצמון, שון כרמלי(21) מרעננה, טל יפרח(21) מראשון לציון, יובל דגן (22) מכפר סבא, ג'ורדן בן סימון (22) מאשקלון.

 "קשה, אבל צריך להמשיך להילחם"

"גולני זאת משפחה ומדובר באסון, כמו שאח שלך נהרג, ככה אני מרגיש למרות שאני לא מכיר את כולם", סיפר לוחם גולני ששוחרר השנה מצה"ל. "זה בכלל לא נתפס שזה קורה - אבל אני מכיר את החטיבה, הם ימשיכו בכל הכוח גולני תמיד בראש וזה הכי חשוב להגיד שהם מספר אחת ולא משנה מה קורה להם, זה קשה אבל צריך להמשיך להילחם בכל זאת".

מרים פרץ, ששניים מבניה, קציני גולני סרן אוריאל פרץ ורב סרן אלירז פרץ ז"ל נהרגו במהלך שירותם, אמרה השבוע "אם הייתי יכולה הייתי מחבקת חזק את הלוחמים, אומרת להם שישמרו על עצמם, ושייתנו עוד נשיקה בבית כי הם לא מבינים את הגעגוע שמחכה להם", סיפרה לחדשות 2 Online. לדבריה, הלוחמים אינם ששי קרב - אלא הם פועלים כעת על מנת לאפשר לנו להמשיך לגור בבטחה במדינת ישראל.

"זהו יום שחטיבה מובילה את מתיה, יום שבו הלב נפתח אל המשפחות השכולות עם כל הזכרונות והגעגועים, יום של כאב גדול ומצד שני אני רואה את הילדים והנוער בקייטנות ובגנים ואומרת לעצמי שזה בזכות הלוחמים האלה", הוסיפה. "הם לא סתם היו ראשונים בקרב גולני - הם יודעים לאן הם הולכים ומה המשמעות ואנו מתפללים ומייחלים לשובם בשלום".