אסון גרעיני כמו בצ'רנוביל יכול לקרות גם בישראל? לפני 64 שנים הוקמה בנגב הקריה למחקר גרעיני - אתר סודי שלא רק מה שמיוצר בו מסווג, אלא גם אופן האחזקה והטיפול במתקנים הרגישים והמזדקנים. האם יכול להיות מצב שבו יקרה בישראל אסון גרעיני בדומה לזה שהתרחש בצ'רנוביל לפני 33 שנים - ושהעולם שב ונחשף אליו לאחרונה בסדרה "צ'רנוביל"? הנה מה שאומרים המומחים (הפרסום באישור הצנזורה)
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"דליפה גרעינית כמו באירוע של צ'רנוביל זו קטסטרופה בריאותית-סביבתית שאין למערכת הבריאות לא פה ולא בשום מקום אחר בעולם יכולת להתמודד איתה", אומר גבי ברבש, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר.
"מפעם לפעם היו משתקים את הכור, מרוקנים את כל המים הכבדים שנמצאו בליבה ואפשר היה להיכנס לכור ולראות מה קורה שם", מספר עוזי עילם, מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר. "המערכת המרכזית שלא ניתנת להחלפה, הסיר הענק מפלדה שהליבה נמצאת בתוכו, מתישהו הוא כבר לא יהיה בטוח מספיק".
המכון שמייצר פצצות אטום עוצמתיות פי 10 מזו שהוטלה על הירושימה
על פי החשיפה של מרדכי ואנונו ב-"Sunday Times", זה מה שידוע על מבנה הכור הגרעיני הישראלי: מכון מספר 1 מכיל למעשה את כיפת הכור. גובהה כעשרים מטרים - ומתחתיה, בעומק האדמה, נמצאת ליבת הכור. עוצמתו כ-24 מגה-וואט: לא גדול, אבל מספיק כדי לייצר 10 פצצות גרעין בשנה.
במכון 3 מייצרים את מוטות הדלק שמניע את הכור - ולידם מכון 8 שבו מייצרת ישראל אורניום מועשר, שמשמש כחומר בקיע לפצצה. אורניום מיוצר בו בצנטריפוגות - ממש כמו שעושים האירנים. במכון 9 מייצרים אורניום מועשר בשיטה שונה ייחודית, באמצעות לייזר - פיתוח ישראלי ייחודי. במכון 4 מטפלים בפסולת הרדיואקטיבית של הכור לפני הטמנתה באדמה.
אחד המתקנים המרכזיים והמסווגים ביותר הוא מכון 2: שש קומות מתחת לאדמה מייצרת ישראל פלוטוניום שממנו עושים פצצות אטום. במכון הזה נמצא גם חדר הבקרה שמפקח על הייצור ועל בטיחות המתקן. מתי מעט מורשים להיכנס אליו.
במבנה התת קרקעי, בקומה 4, מייצרים גם טריטיום - חומר שמשמש לבניות פצצות תרמו-גרעיניות שעוצמתן רבה יותר מפצצות אטום פי 10 מזו שהוטלה על הירושימה. על פי הערכות של מומחים בעולם, לישראל יש כ-200 פצצות אטום - חברה במועדון יוקרתי, יחד עם עוד 6 מדינות בעולם.
"יש תנועה של נויטרונים שהם בעצם מעוררים את כל הריאקציה הגרעינית, הם עפים לכל הכיוונים", אומר עילם, "אחת לכמה זמן בודקים את הכור ואת מצב החרירות שלו. בסופו של דבר, מתישהו, יגיע זמן שמישהו יגיד 'עד כאן'".
שורה של תקלות ותאונות בכור הגרעיני לאורך השנים
בעשור האחרון בוצעו שדרוגים משמעותיים בכור כדי להאריך את חיי מערכותיו, אבל בעשורים שקדמו לשיפוץ אירעו בקריה למחקר גרעיני שורה של תקלות ותאונות. מסמך שחובר על ידי בכירים בכור ונגנז ושפרטיו הגיע לידינו חושף עשרות רבות של תקלות ותאונות שאירעו במהלך השנים: פליטות רדיואקטיביות ממערכת האוורור שעל גג אחד המכונים, תקלות נרשמו במעבדות, זיהום חמור במערכת הקיטור - המערכת המרכזית.
בנוסף, בריכות ניקוז ושיקוע לשפכים רדיואקטיביים שנמצאות סמוך לכביש הראשי גלשו וגרמו לזיהום האזור. הטיהור נמשך כשנה. במסמך מוצגת התקלה הזו כהזנחה חמורה ומתמשכת. תקלה נוספת שהתרחשה: תנור להתכת עופרת רדיאקטיבית מזוהמת פעל ללא מערכת אוורור מתאימה, ובמקרה קשה אחר - גוש אורניום התלקח ושחרר גזים רעילים לאוויר.
ראש עיריית דימונה, בני ביטון, שעירו נמצאת סמוך לכור, אומר שכבר ביום הראשון לתפקיד ביקש את כל התשובות הברורות בנוגע אליו - וגם קיבל, כך לטענתו, מבלי להתחמק. "אני מעודכן בכל שנייה, בכל רגע, מה קורה בקריה למחקר גרעיני. אני רואה את המספרים ואת הנתונים ואני רגוע לגמרי". ביטון עוקב באופן קבוע אחרי המדדים המתעדכנים של הקרינה המייננת באמצעות מכשיר שנמצא במשרדו.
"לא מסתירים ממני שום דבר - ואין מה להשוות בין צ'רנוביל לקריה למחקר גרעיני בדימונה", אומר ביטון. "לפחות פעם בחודשיים אני בסיור בקריה למחקר גרעיני ומסבירים לי ומיידעים אותי בכל מה שקשור".
"אזרחי ישראל יכולים לישון בשקט, סכנה ברמת קטסטרופה לא יכולה להיות"
בקריה למחקר גרעיני מדברים על ניהול סיכונים ועל העובדה שהם פועלים שם בסטנדרטים הגבוהים ביותר, כולל שיתופי פעולה בנושאי בטיחות עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. "מה שקרה בצ'רנוביל, בגלל המבנה המאוד לא מוצלח של הכורים הרוסיים - זה לא היה אטום", מדגיש עילם, "ומה שהוכח כטוב, כור עם מעטפת של פלדה ובטון, שכל מה שקורה בפנים כלוא בתוכו, גם הכור בקמ"ג בנוי כך שהכל כלוא בתוכו".
אלא שיש סוגיה נוספת - הכמות. "המסה הגדולה של אורניום שנמצאת בתחנת כוח גרעינית היא מאות טונות של אורניום, וההספק הוא 1000-1200 מגה-וואט. לעומת זאת, ההספק של הכור בדימונה והכמות של האורניום המוקרן שקיימת... אי אפשר להשוות אותה", מוסיף עילם. ועדיין, פעמיים בעבר חולקו לתושבי דימונה כדורי לוגול - כדורים שנועדו לצמצם נזק בריאותי שנובע מקרינה רדיואקטיבית. הכדורים חולקו לאזרחים המתגוררים סמוך למכונים למחקרים גרעיניים בדימונה ובשורק.
"מדי שנה היו עושים תרגילים של מה יהיה אם ועד איפה מתריעים בפני התושבים של הסביבה", אומר עילם, "אבל חשוב להזכיר שבכל הכורים וגם בכורי המחקר, מדי שנה נוסף דלק שהוקרן שהוא לא רק סתם פולט קרינה, אלא הוא גם פולט חום ואתה צריך לאחסן אותו בצורה שהוא לא יפרוץ. מבחינת הכמות הוא הרבה יותר ממה שקורה בתוך הכור - ולזה כן צריך לדאוג ולשים לב שלא תהיה תקלה. אבל אני מכיר את המבנים - אלו מבנים עתירי בטון ופלדה ועתירי בקרה".
אז מי באמת צריך לדאוג מתקלה אפשרית בכור? "האיום המרכזי הוא לאנשים שהם ממש קרובים למוקד העשייה בכור", מדגיש עילם, "ישנם בקרב אלה שעבדו בקמ"ג די הרבה מקרים שאומרים שהם קיבלו סרטן בגלל הקרינה".
לדבריו, אזרחי ישראל יכולים לישון בשקט: "אבל אני חושב שלישון בשקט זה לא מספיק. מי שמופקד על הבטיחות הגרעינית זה לא רק המחלקהלבטיחות גרעינית בדימונה, יש גם ועדת בטיחות גרעינית עליונה - הם המצפון העליון של היכולת לשמור על מצב בטיחותי. הדרך מאוד שיטתית שבה עושים את התחזוקה והמאוד מנוסה שבה מטפלים בדברים מביאה לידי כך שסכנה ברמת קטסטרופה לא יכולה להיות".