לכבוד שנת היובל למלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון משחרר היום (ראשון) את עדותו המרגשת של הרב שלמה גורן, המשחזר את הצעדים הראשונים של חיילי צה"ל ברחבת הכותל המערבי. גורן, ששימש כרב הצבאי הראשי בתקופת המלחמה, מתאר כיצד נאבק על מנת להיות הראשון שיגיע לרחבה. "פרצנו בכוח את השער וירדנו לכותל המערבי - זהו הכותל!", סיפר הרב ימים ספורים לאחר מכן. "מיד נפלתי על הרצפה. ספר התורה היה בידי, נישקתי את הרצפה וברכתי ברכת שהחיינו".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
עדותו המרתקת של הרב מספקת הצצה נדירה להלך הרוח במטכ"ל ובממשלה בימים שלפני פרוץ המלחמה ששינתה את פניה של ישראל. גורן מתאר את פגישותיו עם מפקד חיל האוויר מוטי הוד ומפקד חטיבה 7 שמואל גורודיש ערב המלחמה, והביטחון הרב שהקרינו. "אמרתי לרמטכ"ל שהדבר הטוב ביותר היה להביא את כל חברי הממשלה לקרון של גורודיש", שיחזר גורן כשהתבקש להסביר לשרי הממשלה הדתיים את המצב לקראת המלחמה. "אני בטוח שלו היו שומעים ממנו את ההסבר, את הדברים שלו כפי שאני שמעתי, לא היו לנו בעיות איתם".
"ראיתי שתולים את הדגל על הכותל - זה היה כמו חלום"
הרב מגולל בעדותו את ההכנות של הרבנות הצבאית למלחמה, כולל פקודה של מפקדי הצבא להורות לחיילים הדתיים לגלח את זקנם מחשש למתקפה כימית על כוחותינו. "התקשרתי עם קצין הנדסה ראשי ואמרתי לו שבשום פנים ואופן אינני מרשה להטיל חובה בפקודה להוריד את הזקנים", סיפר הרב בעדותו. "ידעתי שזה עלול לעורר מורת רוח וכאב שיגרום לדיכאון כזה שכל עניין המסכה (הגז) אולי יצא בהפסד".
גורן מספר לאורך כל העדות שלו כיצד נאבק להיות נוכח בעת הפריצה הראשונית למתחם הכותל המערבי והר הבית. משהזדמן לו להיות יחד עם הכוח של מוטה גור, הוא מתאר את הרגעים הראשונים של הפריצה. "ירדתי מן המכונית והחזקתי ביד אחת את השופר וביד השנייה את ספר התורה, פשוט התחלתי לרוץ לכיוון שער האריות", סיפר גורן על הרגע המרגש. "כולם קיבלו הוראה ללכת בשורה עורפית, צמודים לקיר. כל הדרך הייתה תחת צליפות והפגזה".
"כשהגעתי לשער האריות התחלתי בפעם הראשונה לתקוע בשופר. נכנסתי למתחם הר הבית ומצאתי את מוטה עומד עם הקצינים שלו על רחבת הר הבית, ליד מסגד עומר, כל הדרך תקעתי בשופר וקראתי פרקי תהילים". המשיך הרב לשחזר את הרגעים הראשונים של שליטה ישראלית במתחם הקדוש. "ראיתי שתולים את דגל ישראל על הכותל המערבי. לא שמתי לב מי תלה, זה היה כמו חלום, המשכתי לרוץ לעבר הכותל".
הרב מתאר לפרטי פרטים את התפילה המפורסמת של חיילי צה"ל בכותל. "אמרתי קדיש לזכר הנופלים ואחרי כן סיימתי באל מלא רחמים", שיחזר הרב. "כולם התחילו לבכות ואני בתוכם. נאלצתי להפסיק את התפילה עקב הבכי. לבסוף גמרתי את ה'אל מלא רחמים' ואז קמנו ושרנו את 'התקווה', התנשקנו זה עם זה, עד שאלוף הפיקוד הורה לחיילים לעזוב, ולהמשיך בטיהור העיר".