המשמעת הסיעתית שהפגין הליכוד הייתה כמעט ללא רבב. קו נחרץ נגד השמאל, שבירה חזקה ומלוכדת ימינה למען בטחון מדינת ישראל וחייליה. אלא ששלושה שרים ויו"ר כנסת אחד קלקלו ל"מחנה הלאומי" את החגיגה. מרידור, בגין וריבלין נעדרו, איתן חצה את הקווים והצביע נגד.
ואצל מי שאין אזרחות אם אין נאמנות, אז בטח שרביעייה סוררת כזו ראויה להיות: "פיינשמקרים, מתקרנפים, שמוכנים להקריב את כל האינטרס של המחנה הלאומי כדי להצדיק את קיומם". כשחוק האזרחות מבית היוצר של ישראל ביתנו ברקע, אולי בעצם יצאו הארבעה בזול כשלא קבלו גם את התואר "בוגדים".
נתניהו אמנם דאג להבהיר ש"הליכוד היא מפלגה דמוקרטית ופלורליסטית ולא דיקטטורה של דעה אחת", אבל המתקפה הקשה של ליברמן על חלק מבכירי הימין, עלולה להפוך גם את הליכוד למקום המתאים אך ורק לתומכי משנתו - והשאר, שיתקרנפו להם במקום אחר.
זה היה שבוע של התקדמות מרשימה בהצעות חוק מבית היוצר של ליברמן. חוק האזרחות אושר בוועדת הפנים, חוק ועדות הקבלה ליישובים ממשיך להתדיין, ובליכוד ה"מאוחד בצורך לפעול נגד ארגונים הפועלים נגד מדינת ישראל וצה"ל", לדברי ראש הממשלה, יש כאלה שמתחילים לזוז באי נוחות - גם כשהכיסא די נוח.
מחפשים דרך
מיכאל איתן נבחר ברשימת הליכוד לכנסת ב- 1984. באותה שנה נבחר גם עוזי לנדאו כחבר כנסת מטעם הליכוד. שניהם לאורך השנים היו מאוד מזוהים עם התנועה. בשר מבשרה. השר איתן הספיק להיות גם יו"ר הסיעה. השר לנדאו אפילו התמודד על ראשותה.
לא מזמן שניהם התחילו להרגיש שהבית שבו גדלו - השתנה. עוזי לנדאו מצא ליכוד שהתמרכז ומוכן לפשרות מרחיקות לכת מול הפלסטינים. מיכאל איתן רואה מולו ליכוד, ואולי גם ראש ממשלה, שחוזר על טעויות שהבטיח שלא לחזור עליהן - אז, על מרפסת כיכר אחת בירושלים.
איתן נחשב היום לאחד הסמנים היוניים ביותר בתוך התנועה ולנדאו, לפני יותר משנתיים מצא את מקומו בחוץ, לצד ליברמן - בישראל ביתנו. שניהם צמחו בליכוד, שניהם התרחקו אל קצוות מנוגדים. שניהם, גם היום, נושאים את דגל ה"מחנה הלאומי".
המרחק הגדול בין איתן ולנדאו, שהודגש השבוע על ידי סערת ה"פיינשמקרים" של ליברמן, יכול אולי לסמן את חיפוש הדרך שבו מצוי ה"המחנה הלאומי" לאחרונה. יותר מכך, הוא מצייר את הסקאלה שעל גבה יצטרך המחנה הזה לבחור בסופו של דבר את מקומו החדש.
איתן ולנדאו יתארחו בשבת בתכנית "פגוש את העיתונות" שתשודר בשעה 17:00