על פי חוק הרבנות הראשית וחוק הונאה בכשרות, המדינה אמורה להגן על שומרי הכשרות מהונאה. הדוח השנתי של מבקר המדינה עוסק בחלקו ביישום של החוק הזה ממש, והממצאים - מדאיגים למדי.
עוד בדוח: עברייני התנועה נשארים על הכביש
כדי לראות אם ניתן לסמוך על תעודות הכשרות הממוסגרות בכניסה למסעדות ומטבחים ציבוריים, יצא מבקר המדינה ללמוד על מצב הכשרות ומעניקי הכשרות בשלוש מועצות מקומיות שונות - מדגמיות: ירושלים, חיפה וראשון לציון. התוצאה: החוקרים לא מצאו באף אחת מהמועצות צדיקים.
המבקר כותב: "בשלוש המועצות הדתיות שנבדקו נמצאו ליקויים במתן תעודות הכשר". או בקיצור -המועצות לא ממש כשירות.
מי שמנפיק תעודות כשרות - לא הוסמך לכך
הבעיות, לפי הדוח, מתחילות מהראש - מהיושבים במשרדי המועצות הדתיות. ראשית לבירה ירושלים: "מאז 2003 לא אוישה משרת רב ראשי בירושלים, בהיעדר רב ראשי או רב הממונה לחתום על תעודות הכשר, הונפקו תעודות הכשר שלא בהתאם לחוק האיסור הונאה בכשרות. מי שהנפיק לתושבי ירושלים את תעודות הכשרות הם אנשים שלא הוסמכו לכך".
במועצה של חיפה המצב לא יותר טוב. שם קיים כבר ארבע שנים סכסוך בין הרב הספרדי לרב האשכנזי, שהשבית את המחלקה. הדו"ח גם קובע ש "תושבי ראשון לציון שומרי הכשרות סבלו מכך שבמשך 11 שנה לא נחתמו בעיר תעודות כשרות של המוסמכים לכך".
עבירת הונאה בכשרות היא עבירה פלילית שכרוכה על פי חוק בעונש מאסר, אבל משום מה, החוק לא מרתיע איש.
משגיחי הכשרות פשוט לא מגיעים להשגיח
משגיחי הכשרות הם סוגיה בפני עצמה. על פי מה שניתן להבין מהדוח, המפקחים מקבלים על עבודתם תשלום כפול, מבלי לעשות אותה אפילו פעם אחת. לפי מה שמתאר המבקר, מקבלי משרות המשגיחים הם קליקה סגורה ומסוגרת ורבים מהם בני אותה משפחה.
כשהמפקחים של המבקר יצאו לפגוש את המפקחים של הכשרות ולראות אותם בשעת מלאכתם, הם לא פגשו איש. משגיחי הכשרות פשוט לא מגיעים להשגיח. אבל זה לא מפתיע, לפעמים הם משובצים באותה השעה לכמה מקומות שונים, קשה להם.
במקביל למערך הכשרות הממשלתי קיים בארץ מערך כשרות פרטיים - הבד"צים. לעיתים הבד"צ נותן הכשר לבתי עסק חסרי תעודת כשרות ממלכתית. נשמע כסכסוך בין הארגונים? כלל לא. להיפך, על פי הדוח במקרים רבים המשגיחים הממלכתיים מעסיקים בד"צים או אפילו , כפי שמחברי דוח מבקר המדינה מצאו בירושלים וברחובות - הם הבד"צים בעצמם.
כך הם עשויים לקבל שכר גם כמשגיח פרטי וגם כמשגיח ממלכתי, לעיתים הם אפילו מוצאים את עצמם מפקחים על עבודתם שלהם. ומי משלם? הציבור כמובן.