האישה הראשונה בסדרת מעוכבי הכניסה לישראל הייתה ככל הנראה ג'ניפר גורוביץ', תושבת סן פרנסיסקו. "עמדתי בתור לביקורת הדרכונים, וכשהגיע תורי והתקדמתי לחלון, נשאלתי מה אני הולכת לעשות בישראל", סיפרה. "אמרתי שאני כאן כדי לעבוד עבור הקרן החדשה לישראל, ואז התחילו הרבה שאלות".


לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

האנשים שיושבים בדלפקים בתנב"ג הם שומרי הסף של המדינה, ומתוקף תפקידם לפקוח עין בוחנת על כל מי שנכנס ארצה, ובמקרה שמתעורר חשד גם להפנות אותו לאחד החדרים הסמוכים, לחדרי התשאול. במקרה של גורוביץ' היא נשאלה מה עושה הארגון שעבורו היא עובדת - והשיבה כי מדובר בארגון המקדם את החברה האזרחית בישראל. "הוא שאל אם מדובר בחברה האזרחית הפלסטינית, ועניתי שמדובר בחברה האזרחית של כל הישראלים", נזכרת גורוביץ'. "אמרתי לו שעמדתי בראש הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו ושגייסתי מיליוני דולרים עבור ישראל. אני ציונית". לטענתה, זה לא הספיק - והמתשאל המשיך ולעג לציוניותה.

בחודש מרץ 2017 עבר בכנסת תיקון לחוק הכניסה לישראל ולפיו לא תינתן אשרת כניסה לפעילי חרם נגד המדינה. רשות האוכלוסין פרסמה לאחר מכן את הקריטריונים, שאושרו על ידי שר הפנים אריה דרעי והשר לנושאים אסטרטגיים גלעד ארדן. אחד הקריטריונים נגע לפעילים המגיעים לישראל מטעם אחד מארגוני הדה לגיטימציה הבולטים. התיקון הוביל לכך שעשרות בני אדם מעוכבים בכניסה לארץ, ולעתים אף נאסר עליהם להיכנס ארצה - גם אם הם יהודים או אפילו מחזיקים באזרחות ישראלית. רוב התחקורים הללו עברו ללא רעש ציבורי - עד שהעיתונאי האמריקני ופרשן CNN פיטר ביינרט עוכב בחודש אוגוסט האחרון, ואפילו כתב על זה טור.


חדרי התשאול בנתב"ג (צילום: החדשות)
חדרי התשאול בנתב"ג | צילום: החדשות

גם לג'ולי ויינברג-קונורוס, פעילה נגד הכיבוש, סיפור דומה. "שאלו אותי אם הייתי בגדה המערבית ועניתי שכן, והוא אמר שאני לא יכולה ללכת לשם אז אמרתי לו שאני לא אזרחית. הוא שאל איפה הייתי ואמרתי שבחאן אל אחמר - ואז הוא אמר שאני לא יכולה להיכנס ארצה, כי לדבריו באתי 'כדי לעשות צרות'", תיארה את חוויותיה מנתב"ג. כניסתה לארץ סורבה, למרות שהיא נמצאת בתהליך עלייה והתאזרחות מכוח חוק השבות.

בתוך חדרי התשאול, לא תמיד ניתן לדעת אם ניצבים מול נציג רשות האוכלוסין או נציג שב"כ. בארגון הביון מתעקשים כי הם לא מתעסקים בדה-לגיטימציה אלא רק במקרים של אנשים שיש חשש למעורבותם בפעילות אלימה. "מחובתו של השב"כ לפעול באופן לפיו כשיש ספק אין ספק", מסביר בכיר השב"כ לשעבר עדי כרמי. "הוא רוצה לבדוק, וזה תפקידו וסמכותו לבצע את הפעילות שהוגדרה לו במעברים".

העיתונאי פיטר ביינרט (צילום: CNN, חדשות)
העיתונאי פיטר ביינרט | צילום: CNN, חדשות

ראש השב"כ לשעבר עמי איילון הרבה יותר ספקן. "מקרה פיטר ביינרט למשל, הוא תוצאה של מדיניות", הוא מסביר. "הוא מעולם לא עשה שום דבר חשאי, ולכן ברגע ששב"כ עוצר אדם שהשתתף בהפגנה או היה בחברון בסיור של שוברים שתיקה אבל לא עשה שום דבר חשאי - נעשתה טעות. בשלב הזה שב"כ הופך לחלק מהבעיה ולא לחלק מהפתרון".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "בקרינו מעכבים ומתשאלים נוסעים בהקשר ההגירתי ולא בהקשרים ביטחוניים. מרשימת המעוכבים שהעברתם עולה כי במקרה בודד - גברת סימון זימרמן - בוצע התשאול על ידי בקרי הגבול, כששאלות הועברו בידי גורמי הביטחון. בניגוד לטענת הנוסעת, לא נשאלו שאלות פוליטיות".

משירות הביטחון הכללי נמסר בתגובה: "כלל התחקורים בוצעו לנוכח חשד לפעילות בלתי חוקית ואלימה או בזיקה לטרור שעלולה לפגוע בביטחון המדינה. תחקורים אלו נערכו על ידי השירות ללא קשר לעמדות או להשקפות פוליטיות ומבלי שקיבל הנחיה כלשהי מהדרג הממונה עליו".